אפליה בהקצאת קרקעות: עוולות הפקעת האדמות המסיבית והקיפוח בהקצאת קרקעות אינם נחלת העבר. בשנת 2008, מתוך כלל המגרשים למגורים שהוקצו על-ידי מנהל מקרקעי ישראל, רק 9% נועדו לאוכלוסייה הערבית, על אף היא מונה כ-18% מכלל האוכלוסייה.
צפיפות גדולה יותר: בישובים ערביים רבים, רמת הצפיפות גבוהה בהרבה מזו שביישובים יהודיים. כך למשל, בעוד שהעיר הערבית נצרת, אשר מונה כ-70,000 תושבים, משתרעת על פני 14,000 דונם בלבד, העיר היהודית נצרת עילית שהוקמה בסמוך לה, משתרעת על פני שטח שגודלו כמעט פי שלושה ? 40,000 דונם, על אף שאוכלוסייתה מונה כשני שליש מאוכלוסיית נצרת ? רק 45,000 תושבים.
אפליה בתכניות מתאר: משרד הפנים מחויב להכין לכל היישובים בישראל תכניות מתאר המתאימות לצרכיהם. ביישובים ערביים רבים, תכנית המתאר לבנייה הן מיושנות ואינן עונות על צרכי האוכלוסייה, בין השאר, בשל סחבת: הליך אישור תכנית מתאר ליישוב ערבי, אורך בממוצע פי שלושה מהליך דומה ביישוב יהודי. רק 18% מתכניות המתאר ביישובים ערביים הן תכניות שאושרו בעשור האחרון, בעוד שלמעלה מ- 40% מתכניות המתאר הן תכניות בנות 30-50 שנה. בלא תכניות מתאר מתאימות ועדכניות, אין כל אפשרות חוקית לבנות בתים חדשים למגורים.
עו"ד עאוני בנא, האגודה לזכויות האזרח: "ההזנחה התכנונית והמחסור בתכניות מתאר הולמות ליישובים, מעמידים אזרחים רבים בפנייה הבחירה בין היעדר קורת גג לבנייה ללא היתר. מי שמתגורר בבית ללא היתר, חי בחשש מתמיד מפני הריסת הבית, ובמקביל סופג קנסות כבדים. בתים שנבנו ללא היתר אינם מחוברים כיאות למים, לביוב ולחשמל, והתשתיות סביבם לקויות. יישובים ושכונות שלמות בישראל נבנו ללא היתר, אף שחלקם הוקמו לפני קום המדינה. ביישובים ובשכונות הללו אין מערכת כבישים מסודרת, אין תחבורה ציבורית, אין מרפאות, אין גני ילדים ואין הסעות לבתי הספר באזור. בשל כך, בנייה ללא היתר אינה כדאית. מי שבוחר בה, עושה זאת רק מחוסר ברירה."
סרטון:
יום האדמה 2008: מג'ד אל-כרום כמקרה מייצג.
במאי: יוסי יעקב.
ערבית
עברית
