1 ביולי, 2008
לכבוד
ניצב משנה ניסים אדרי
מפקד עוטף ירושלים
משטרת ישראל
שיח ג'ראח 1
בסיס יהוד"א
ירושלים
לכבוד
אלוף משנה עופר הינדי
ראש מנהלת קשת צבעים
משרד הביטחון
שלום רב,
הנדון: השבת חופש התנועה לתושבי מובלעת קונבר – סורחי
1. אנו מתכבדים לפנות אליכם בשמם של משפחות קונבר וסורחי, המתגוררות בשכונת אבו מג'ירה, שבפאתי הכפר ג'בל מוכבר, בתוך שטח השיפוט של ירושלים, בסמוך לגדר המפרידה בין ג'בל מוכבר לאבו דיס, כפי שמצוין במפת האזור המצ"ב.
2. מאז הושלמה בניית גדר ההפרדה באזור הררי זה, נותקו דרכי הגישה של שכונת אבו מג'ירה לאבו דיס, ודרך הגישה התחבורתית היחידה שנותרה לבתי בני המשפחות היא אך ורק דרך הכביש הצמוד לגדר. כביש זה חסום משני קצותיו במחסומי קבע: מחסום סווחרה בדרום, הסגור בפניהם דרך קבע, ומחסום מלון קליף לשעבר, דרכו ניתנת כניסה רק לבני משפחות קונבר וסורחי, הרשומים ברשימות מג"ב, אך לא לאורחיהם, לתחבורה ציבורית או לנותני שירותים, כפי שיפורט להלן. כבר בפתח הדברים נציין, כי הכללים והדרישות, החלים על בני משפחות קונבר וסורחי, אינם חלים על תושבי ההתנחלות החדשה, שהוקמה במקום, אשר הגרים בה, אורחיהם ונותני שירותים להם עוברים במחסום ללא כל הגבלה.
3. משמעות הדבר, כפי שיפורט, היא שבפועל רבים מבני משפחות קונבר וסורחי כלואים בבתיהם, אינם יכולים לקבל שירותים או אורחים בבתיהם, ותנועתם באזור מגוריהם מוגבלת ביותר.
4. לפני שנפרט את הדברים, מעט רקע על המשפחות: משפחות סורחי וקונבר מתגוררות באזור כבר דורות רבים. משפחת סורחי מונה כמאתיים נפשות ומשפחת קונבר מונה כמאה ושישים נפשות. רובם המכריע של בני המשפחות הם בעלי תעודות זהות ישראליות ומקצתם בעלי תעודות זהות פלסטיניות. ארבעה מבני משפחת קונבר סובלים ממוגבלויות פיסיות בגלל מחלת הפוליו.
5. לפני הקמת גדר ההפרדה, שכונתם היתה משולבת במרקם החיים של הכפרים סווחרה א-שרקייה, אבו דיס ואל עזרייה, בהם הם היו קונים ומבלים, ודרכם עבר הנתיב התחבורתי של בני המשפחות הן לגדה המערבית והן לירושלים. הקמת הגדר ניתקה אותם ממאות בני משפחותיהם, המתגוררים בעברה הפלסטיני של הגדר, וכן ממרכזי הקניות והבילוי שלהם, כמו גם מנתיבי התעבורה, בהם הם היו משתמשים באופן יומיומי.
6. מעדויותיהם של בני המשפחות עולה, כי מאז הושלמה בניית גדר ההפרדה באזור בו הם מתגוררים הולך וקטן חופש התנועה שלהם, כמו גם אפשרותם לנהל מהלך חיים תקין.
7. בתחילה, לפני כארבע שנים, הוצב מחסום קבע ליד מלון קליף לשעבר, בו מתאפשר המעבר בכלי רכב רק לתושבים הרשומים ברשימות מג"ב, הנמצאות בידי השוטרים בשער. משמעות הדבר מבחינת חיי היומיום של בני המשפחות היא עצומה:
א. כל מעבר במחסום מלווה בשיהוי התושבים ובבדיקות, חלקן משפילות ומרגיזות, תלוי ברמת השירות ובמצב הרוח של השוטרים המוצבים במחסום.
ב. כל בן זוג חדש, העובר לגור בשכונה, וכל ילד, שמגיע לגיל 16, צריכים להירשם ברשימה שבמחסום. למרבה הצער, הדבר אינו פשוט כלל ועיקר והתושבים נאלצו ונאלצים לשלם לעורך דין עבור רישום כל שם ושם. מדיווחי התושבים עולה, כי לעתים מודיע מג"ב, שהופסקה האפשרות להוסיף שמות עד להודעה חדשה. לעתים גם נוצרות בעיות כאשר תעודת זהות או דרכון של תושב מתחדש ומשתנה בו פרט כזה או אחר, כמו במקרה של אימן סורחי, שחידשה את דרכונה הירדני, וזה לא הוכר על ידי השוטרים, אשר גרעו אותה מהרשימה שבשער.
ג. בני המשפחות אינם יכולים לקבל אורחים בבתיהם, אפילו לא בני משפחה מדרגה ראשונה או בני זוג המתגוררים באזור אחר, כיוון שאלו אינם רשומים ברשימת מג"ב ואינם יכולים להירשם בה. מעבר לאיסור דה-פקטו על ביקורי קרובים וחברים, התושבים אינם יכולים לערוך חתונות או ניחומי אבלים, כיוון שקרוביהם וחבריהם אינם מורשים לבקר בבתיהם.
ד. בני המשפחות אינם יכולים לקבל שירותים מגופים שונים, החל משירותי חירום, עובר דרך חברת החשמל, בזק, גז וכלה בשרברבים, טלוויזיה בכבלים וכיו"ב, אלא אם כן הוסדרה כניסתם עם מג"ב ימים מראש. משמעות הדבר היא שפעמים רבות הם צריכים לערוך תיקונים בעצמם: במהלך תיקוני חשמל הכרחיים כבר סוכנו חיי התושבים מספר פעמים. כן נוצרת בעיה, כאשר בן משפחה מבקש לקנות מכשיר חשמלי גדול לביתו: כך, לדוגמא, אספקה של מקרר חדש לא הותרה באמצעות רכב של מובילי החנות.
ה. קיומו של המחסום אף מוביל לכך שבני המשפחות מקבלים שירות מועט ביותר מעיריית ירושלים בתחום איסוף הזבל והסדרת התשתיות, וזאת למרות שהם משלמים מיסי עירייה כנדרש.
ו. תחבורה ציבורית אינה מורשית להיכנס, כולל מוניות. עבור בני משפחת קונבר, המונה כאמור בני משפחה עם מוגבלויות פיסיות, משמעות הדבר היא הליכה רגלית מייגעת של כקילומטר עד למחסום וממנו בכל יציאה מהבית וחזרה אליו.
ז. לבני משפחת סורחי, המרוחקים למעלה משני קילומטר מהמחסום, אין היתר אפילו להליכה רגלית והם מחויבים להגיע למחסום וממנו אך ורק בכלי רכבם הפרטיים. משמעות הדבר היא כמובן הכבדה משמעותית מאד על אפשרותם של בני המשפחה שאין באחזקתם כלי רכב לצאת מביתם. בנוסף, מכיוון שכלי הרכב המועטים הם בבעלות הגברים, נותרים יתר בני המשפחה ללא אפשרות לצאת מבתיהם במשך כל היום, כאשר הגברים בעבודה.
ח. רבים מילדי בני המשפחות נאלצים להגיע לגני הילדים ולבתי הספר ברגל בדרך-לא-דרך הררית, קשה ומסוכנת, שאורכה יותר משני קילומטרים, כיוון שכניסת הסעות התלמידים למתחם מוגבלת ביותר. למעלה ממאה ילדים נאלצים לעשות דרך זו גם בימי הקיץ הלוהטים ובימי החורף הקרים והגשומים.
ט. כל האזור הוא תחת פיקוח מתמשך של מצלמות משטרה ופטרולים יומיים וליליים, הגורמים להרגשת חוסר ביטחון קבועה בקרב התושבים. רבים מהם, ובמיוחד ילדים ונשים, סובלים מבעיות נפשיות כבדות, כיוון שהם מרגישים שהם מתגוררים במה שהם מגדירים 'מחנות ריכוז'. ללא האפשרות הבסיסית לצאת לעבודה, לקניות, ללימודים ולבילוי, הם חשים כאילו הם מעבירים את חייהם בבית סוהר.
י. מפעם לפעם התושבים אינם מורשים כלל לצאת מבתיהם ולהשתמש בכביש, כאשר יש במקום ביקור של אח"מים או מתנחלים.
8. בעבר יכלו בני המשפחות לנסוע בכלי רכבם עד למחסום סווחרה בדרום ומשם הותר להם להמשיך ברגל לגדה המערבית. כן יכלו התושבים לקבל במחסום אורחים מבני משפחתם הקרובה, גם הם בעלי תעודות זהות ישראליות, המתגוררים בסמוך מאוד אליהם, אך הופרדו מהם בעקבות בניית גדר ההפרדה, ולהביאם לביקור בביתם.
9. אלא שלפני כשנה הודיע להם קצין מג"ב, שביקר בבתי המשפחות, כי מחסום סווחרה סגור בפניהם, וכי מעתה חל איסור להגיע אליו, אם בכלי רכב ואם ברגל. הקצין הודיע, כי העונש על הפרת הוראה זו יהיה קנס של 5,000 שקלים ועיקול כלי הרכב לשלושה חודשים. כן הודיע הקצין, כי מי שיפר הוראה זו שם נפשו בכפו, כיוון שיש היתר לירות לעבר מי שנוסע או הולך לעבר מחסום סווחרה.
10. כדי להשלים את התמונה יצוין, כי באזור שמעבר למחסום מלון קליף לשעבר מתגוררות שתי משפחות מתנחלים בהתנחלות המכונה קידמת ציון (ראו במפה המצ"ב). בני משפחות המתנחלים זוכים לחופש תנועה מלא במחסום – להם, למבקריהם ולנותני השירותים.
11. מתיאור הדברים עולה, כי משטר ההיתרים והמחסומים, שהונהג במובלעת בה מתגוררים בני משפחות סורחי וקונבר, מטיל עליהם מגבלות תנועה חמורות ביותר ופוגע בשורה של זכויות אדם יסודיות, המוגנות הן על-ידי המשפט הבינלאומי – המשפט ההומניטארי ומשפט זכויות האדם – והן על-ידי המשפט הישראלי החוקתי: בחופש התנועה של התושבים; בזכותם לחינוך; בזכותם לבריאות ובזכותם לחיי משפחה ולקשר עם בני משפחתם הקרובים שבירושלים ובגדה.
12. כידוע, הגבלת חירות התנועה חייבת להיות סבירה ומידתית ביחס למטרת ההגבלה (ראו בג"צ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל (פ"ד נט(4) 736), אולם במקרה זה נחצה בבירור קו הסבירות והמידתיות, כיוון שההסדר הקיים פוגע במרקם החיים הכולל של המשפחות ובמכלול זכויות האדם שלהם. זאת שכן חופש התנועה נדרש לשם מימוש צורכיהם היומיומיים של בני משפחות סורחי וקונבר: הוא דרוש לתושבים על מנת להגיע למקום עבודתם ולמוסדות החינוך, לרכוש מצרכים, לבקר קרובים ולקבל שירותי בריאות ושירותי חירום. במקרה זה הגבלת התנועה היא חריפה במיוחד, גם כיוון שלא הוסדרה חלופה תחבורתית מהשכונה, אשר נותקה מדרכי הגישה ששימשו אותה טרם הקמת גדר ההפרדה, לשכונות הסמוכות אליה בירושלים.
13. הואיל ובני המשפחות הם ברובם המכריע תושבים ירושלמים, בעלי תושבות ישראלית, לא נהיר לנו מדוע הם מופרדים על ידי המשטר, שתואר לעיל, מיתר תושבי ירושלים המזרחית. כידוע, בניית גדר ההפרדה הביאה לכך, שתושבים אלה ממילא אינם יכולים לעבור לגדה באזור זה, ועל כן ברי שאין בהם סיכון ביטחוני מיוחד.
14. כן לא ברור לנו האיסור על המעבר למחסום סווחרה ודרכו, שכן מחסום זה פתוח בפני יתר תושבי ג'בל מוכבר. כן לא נהירה ההודעה, כי קיים היתר לירות בכל מי שיצעד או ייסע לעבר המחסום.
15. בנוסף, תמוהה ההפליה הבוטה בהגבלת חופש התנועה של מאות בני משפחות סורחי וקונבר לעומת שכניהם היהודים.
16. לאור הפגיעה החמורה, הלא סבירה והבלתי מידתית בזכויות האדם של התושבים, אנו פונים אליכם בבקשה להתערבותכם הדחופה, כך שיוחזר לבני המשפחות חופש התנועה שלהם בתוך ירושלים בהקדם ותובטח זכותם לחיות בכבוד וללא הטרדה במקום, בו נולדו וגדלו.
17. לפיכך, הנכם מתבקשים:
א. להורות על ביטול המחסום ליד מלון קליף לשעבר לאלתר.
ב. להורות על פתיחה מיידית של הכביש הצמוד לגדר, המוביל למחסום סווחרה, לתנועה תחבורתית של כלל תושבי ירושלים המזרחית, בהם בני משפחות סורחי וקונבר.
ג. להורות על פתיחת מחסום סווחרה עבור כלל תושבי ירושלים המזרחית, בהם בני משפחות סורחי וקונבר.
18. לאור ההשפעה היומיומית החמורה והמתמשכת על בני המשפחות, נודה לטיפולכם הדחוף ולתשובותיכם בהקדם.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
נכתב בסיוע חסיב נשאשיבי
