4. מעצר

 

מתוך: זכותון מגע עם המשטרה
כתיבה: עו"ד טלי ניר, ינואר 2012

לפרק הקודם
לפרק הבא
לכל פרקי הזכותון

 
 

4.1 מעצר לפני הגשת כתב אישום

 

א. הכלל: מעצר בצו

ככלל, מעצרו של אדם לפני הגשת כתב אישום ייעשה בצו שופט.[1] אדם יכול להיעצר אם קיים חשד סביר שעבר עבירה מסוג עוון או פשע, ומתקיימת אחת מעילות המעצר:

1.קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה, מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
2. קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה;
3. בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר (לפי עילה זו, לא ניתן לעצור חשוד ליותר מחמישה ימים, ניתן להאריך תקופה זו עד לחמישה עשר ימים).[2]

תקופת המעצר שתיקבע לא תעלה על 15 ימים, וניתן להאריכה בצווים של שופט לתקופות נוספות, בתנאי שסך כל תקופת המעצר בקשר לאותו האירוע לא תעלה על 30 ימים. לפי בקשה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה, ניתן להאריך את המעצר ב-15 ימים נוספים בכל פעם עד ל- 75 ימים[3]. חשוד שלא הוגש נגדו כתב אישום תוך 75 ימים מיום מעצרו, ישוחרר מהמעצר בערובה או ללא ערובה.[4]

 

ב. מעצר ללא צו

שוטר מוסמך לעצור אדם אף ללא צו, אם יש לו יסוד סביר לחשוד שהאדם עבר עבירה בת מעצר (כלומר – עוון או פשע), ובהתקיים אחת מהעילות הבאות:[5]

1. אם האדם עבר בפניו, או עבר זה מקרוב  את העבירה, והוא סבור בשל כך, שהוא עלול לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה;
2. יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה; הפסיקה קבעה שהעובדה שהחשוד הוא תושב שטחים מספיקה כדי להקים קושי במעצרו, כלומר מדובר בשיקול לגיטימי אך לא בעילה עצמאית.[6]
3. יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת;
4. יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה;
5. האדם חשוד שעבר אחד מאלה:

(א)   עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;
(ב)   עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב);
(ג)   עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;
(ד)   עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;
(ה)   עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991;

6. האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית.[7]

שוטר אף מוסמך לעצור אדם ללא צו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב. מעצר שכזה ייעשה אך לתכלית שלשמה נעשה העיכוב.[8]

ככלל – אין לעצור אדם ללא צו אם ניתן להסתפק בעיכוב.[9]

 

4.2 הבאה בפני שופט

 

בעקרון, אם העצור נעצר ללא צו שופט, יש להביאו לדיון בפני שופט תוך 24 שעות מרגע מעצרו.[10] במקרים חריגים בלבד, בהם יש צורך בחקירה דחופה שלא ניתן לעשותה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, הקצין הממונה יכול לעכב את הבאת העציר בפני שופט לתקופה שלא תעלה על 48 שעות.[11]

 

4.3 מעצר בעבירת ביטחון

 

בשנת 2006 חוקקה הכנסת הוראת שעה המאפשרת לעכב את הבאתו בפני שופט של חשוד בעבירות ביטחון עד ל-96 שעות בתנאים מסויימים.[12] בעבירות ביטחוניות מסוימות, ניתן להאריך מעצרו של חשוד למשך עשרים יום (לעומת 15 יום ביתר העבירות).[13]

 

4.4 מעצר לוחמים בלתי חוקיים

 

בשנת 2002 חוקקה הכנסת חוק מיוחד ובו תנאים שונים למעצר "לוחמים בלתי חוקיים" כהגדרתם בחוק.[14] על פי החוק, רשאי קצין בדרגת סרן ומעלה שהוסמך לכך להורות על כליאתו של לוחם בלתי חוקי לפרק זמן עד 96 שעות.[15] בזמן זה יכול הרמטכ"ל להוציא צו כליאה לתקופה של 14 יום ממועד מעצרו, טרם הבאתו לדיון בבית המשפט. לאחר 14 יום, יש להביא את הכלוא לדיון בבית המשפט המחוזי,[16] ובמידה ומוארכת כליאתו, יש להביאו לדיון אחת לחצי שנה.[17]

בית המשפט קבע כי החוק אינו חל על אזרחי ישראל ותושביה המסכנים את ביטחון המדינה, אלא על תושבי מדינה זרה בלבד. השאלה האם החוק חל על תושבי הגדה נותרה פתוחה.[18]

 

4.5 מעצר מינהלי

 

מעצר מינהלי הוא מעצר "מניעתי", המתבצע על ידי הרשויות המינהליות ומאפשר לעצור אדם לתקופות ארוכות ללא כתב אישום ומשפט. בשטחי ישראל מעצר מינהלי מתבצע לפי הוראות חוק סמכויות שעת חירום (התקף כל עוד לא בוטל מצב החירום שהוכרז עליו ב-1948), ומחוץ לשטחי ישראל, מעצר מינהלי מתבצע לפי החקיקה הצבאית.

לפי חוק סמכויות שעת חירום, רשאי שר הביטחון להורות על מעצרו של אדם לתקופה של עד חצי שנה אם יש לו יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון הציבור או המדינה מחייבים זאת. שר הביטחון יכול להאריך את הצו לתקופות נוספות של עד חצי שנה כל אחת.[19] חובה עם זאת להביא את העצור לפני נשיא בית משפט מחוזי תוך 48 שעות ממעצרו, והוא יכול לאשר את צו המעצר, לבטלו או לקצר את תקופת המעצר. כמו כן, אם אושר הצו, נשיא בית המשפט המחוזי ידון בעניין המעצר שנית לא יאוחר משלושה חודשים מיום האישור. אם העצור לא הובא בפני שופט כנדרש הוא ישוחרר מהמעצר.[20]

לפי החקיקה הצבאית החלה בשטחים, רשאי כל מפקד צבאי להורות על מעצר אדם לתקופה של עד חצי שנה, והצו צריך להיות מאושר על ידי שופט צבאי תוך 8 ימים.

 

4.6 מעצר לאחר הגשת כתב אישום (מעצר עד תום ההליכים)[21]

 

מעצר עד תום ההליכים נתון בידי בית המשפט בפניו הוגש כתב האישום. בית משפט יעצור נאשם שהוגש נגדו כתב אישום עד למתן פסק הדין בעניינו רק אם מתקיימים התנאים הבאים:

1. מובאות בפני בית המשפט ראיות לכאורה נגד החשוד המבססות חשד סביר להרשעה.
2. בית המשפט סבור שמתקיימת אחת מאלה: 1. יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם יביא לשיבוש הליכי משפט. 2. יסוד סביר לחשש כי הנאשם יסכן ביטחון של אדם או את ביטחון הציבור או המדינה. יצוין, כי כאשר אדם מואשם בעבירות חמורות מסוימות, החוק קובע חזקה לפיה הוא מסוכן, אלא אם הוא מוכיח אחרת.
3. בית המשפט ציווה על מתן ערובה אך היא לא ניתנה.
4. לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה או תנאי שחרור שפגיעתם בנאשם פחותה.
5. אם לנאשם יש סנגור או שהוא הודיע כי אינו מעוניין בסנגור. כל עוד לא מונה לנאשם סנגור, בית המשפט רשאי לצוות על מעצרו לתקופות שלא יעלו על שבעה ימים בכל פעם, ושסך כל התקופות לא יעלו על 30 יום.

נאשם שנעצר עד תום ההליכים ומשפטו טרם החל תוך 30 יום לאחר המעצר – ישוחרר מהמעצר עם ערובה או בלעדיה.[22]

נאשם שנעצר עד תום ההליכים ולא ניתנה הכרעת דין תוך תשעה חודשים מיום מעצרו – ישוחרר מהמעצר עם ערובה או בלעדיה. שופט בית המשפט העליון רשאי להורות על המשך מעצרו לתקופה של 90 יום בכל פעם וכן להורות על שחרורו.[23]

 

4.7 תחליפי מעצר

 

הכלל הבסיסי בדיני מעצרים הוא, כי אין לעצור אדם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים פחות פוגעניים. זאת, משום שאדם שנעצר עדיין נהנה מחזקת החפות – אשמתו טרם הוכחה בבית המשפט, והמעצר אינו אמור לשמש עונש. על כן, לפי חוק סדר הדין הפלילי, הקצין הממונה או בית המשפט יכולים להחליט על שחרורו בערבות של חשוד או נאשם. השחרור הוא בתנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או לנשיאת עונשו בכל מועד שיידרש, ושלא ישבש הליכי חקירה ומשפט.[24]

יחד עם זאת, הקצין הממונה יכול להתנות שחרורו של חשוד באחד או יותר מהתנאים הבאים:

1. חובת הודעה על שינוי מען המגורים או העבודה;
2. איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון;
3. איסור כניסה לאזור או ליישוב לתקופה שלא תעלה על 15 ימים;
4. איסור לקיים קשר עם אדם מסוים לתקופה שלא תעלה על 30 ימים;
5. חובת מגורים באזור מסוים לתקופה שלא תעלה על 15 ימים;
6. איסור יציאה ממקום המגורים לתקופה שלא תעלה על 5 ימים;
7. לחשוד בעבירות אלימות – הפקדת כלי הנשק בתחנת המשטרה.

ניתן לערער על גובה הערובה או על תנאיה תוך 14 ימים מיום החלטת הקצין הממונה, או על תנאי השחרור אם נשתנו הנסיבות. אם החשוד לא מסכים לתנאי הערובה, או שהערובה לא הומצאה במועד, הוא יובא לפני שופט בתוך 24 שעות.

בית משפט רשאי לשחרר בערובה או ללא ערובה חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או נאשם שערעורו תלוי והוא נתון במאסר או במעצר. בית המשפט יכול להתנות את השחרור בתנאים ככל שימצא לנכון, לרבות:

1. חובת הודעה על שינוי מען;
2. איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון רק אם התקיימו שני תנאים:

א.       קיימת אפשרות סבירה שהנאשם לא יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או לנשיאת עונשו;

ב.       לא ניתן להבטיח את התייצבותו בהמצאת ערובה מתאימה או בקביעת תנאי שחרור מתאימים;

3. איסור כניסה לאזור, ליישוב או למקום בארץ;

4. איסור לקיים קשר עם אדם מסוים;

5. חובת מגורים או הימצאות באזור או במקום מסוימים בארץ;

6. איסור יציאה ממקום המגורים במשך היממה או חלק ממנה;

7. חובה להתייצב במשטרה במועדים שיקבעו;

8. ועוד – לפי שיקול דעת בית המשפט.

 

לפרק הקודם
לפרק הבא
לכל פרקי הזכותון

 

---