תשעה ארגוני זכויות אדם עתרו היום (7.1.09) לבג"ץ בדרישה לעצור את קריסת מערכת המים והביוב ברצועת עזה, קריסה שנגרמה כתוצאה מקיצוץ שיטתי ועקבי באספקת הדלק הדרוש לשם ייצור חשמל ומהפעילות הצבאית האינטנסיבית. הארגונים דורשים, כי שר הבטחון ידאג לאספקה ולהובלה של דלק, במיוחד לתחנת הכוח בעזה ולמערכות המים והביוב, וכן לתיקון מערכת החשמל, בייחוד קווי החשמל שהושבתו. העותרים מזהירים, כי "כל עיכוב נוסף… מאיים לזרוע חולי הרס ואף מוות מיותרים וברי-מניעה של אזרחים חפים מפשע".
בעתירה נטען כי השליטה הקרקעית הנוכחית של ישראל ברצועת עזה מגבירה את חובתה לדאוג לצרכיהם ולרווחתם של התושבים: "השליטה הפיסית בעזה ונגישותו של הצבא לאוכלוסייה שבשליטתו מקימה למשיב חובה חיובית מוגברת לדאוג בכל דרך לאספקת צרכי האוכלוסייה האזרחית ברצועה". העתירה נכתבה על ידי עורכות הדין תמר פלדמן ושרי בשי מעמותת גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע.
בחודשיים האחרונים רוקנה ישראל באופן מכוון את רצועת עזה מדלק, דבר שהוביל לפגיעה חמורה ביכולת ייצור החשמל בעזה, ולשיבושים קשים בפעילותם של מוסדות הומניטאריים חיוניים. כיוון שלישראל יש שליטה כמעט מוחלטת על אספקת הדלק והחשמל לעזה, בדגש על העברת הסולר התעשייתי דרך מסוף נחל עוז – ורק דרכו, מוטלת עליה חובה לדאוג כי צרכי האוכלוסייה יסופקו.
מאז ה ? 5 בנובמבר ובמיוחד מאז תחילת המבצע הצבאי, התירה ישראל מעבר של פחות מ-16% סולר תעשייתי הנדרש לתחנת הכוח. הלחימה הקשה מונעת מטכנאים פלסטינים להוביל דלק ולבצע תיקונים.
הארגונים מדגישים כי היה על ישראל לצפות מראש שמבצע צבאי רחב היקף יפגע קשות במתקנים הומניטאריים חיוניים, "עד כדי פגיעה ממשית ומיידית בגופם, בבריאותם ובכבודם של תושבי רצועת עזה." בעתירה נטען כי "המשיב (שר הביטחון) היה צריך להיערך למצב זה ומשלא עשה כן, עליו לדאוג לספק את החסר כעת, באופן מלא ומיידי". הארגונים ציינו, כי המחסור בחשמל ובדלק הינו תוצאה של קיצוץ יזום באספקה, מזה 14 חודשים, מאז החליט הקבינט על צעדי ענישה כלפי תושבי עזה: "מחסור זה היה ידוע היטב למשיב, שכן הוא עצמו יצר אותו באופן מכוון".
בעקבות המבצע הצבאי, כעת מושבתים לחלוטין 5 מתוך 12 קווי החשמל לרצועה ותחנת הכוח הפסיקה פעילותה כליל לפני יותר משבוע בהיעדר דלק. מאז יום שבת מצויים כמעט מיליון תושבי עזה ללא אספקת חשמל, לרבות בתי חולים, בארות מים ומשאבות ביוב. לפי הערכה, 800,000 בני אדם נותקו לגמרי מאספקת מים. בעיר עזה ובאזור הצפוני – אין אספקת מים כלל. עקב כך, מדווחים התושבים על בעיות סניטציה, הנובעות מהעדר מים לרחצה, לניקיון ולטיפול בצרכים. כתוצאה משיתוקן של משאבות הביוב עקב היעדר סולר, ביוב החל לזרום ברחובות, לים ולשטחים חקלאיים. הסכנה להתפרצותן של מחלות באוכלוסייה האזרחית גוברת, במיוחד בערים ובמחנות הפליטים הצפופים.
מר אבו שעבאן, בן 26, אב לשני פעוטות, בעל חנות פרחים המתגורר בעיר עזה: "זה היום השביעי ברצף שאין טיפת מים, לא בצינור ולא במיכלי המים. המטבח מלא בכלים שצריך לשטוף, הבגדים שלנו מלוכלכים אבל אין איך לכבס אותם. אני יוצא כל יום לחפש מים, בידיעה שזה מסכן את חיי ולא מוצא… יש לי ילד בן שנה עם חיתולים ואין מים לרחוץ אותו".
לפי עו"ד שרי בשי, מנכ"ל עמותת גישה: "'מסדרון הומניטארי' לא יעצור את קריסת מערכת המים והביוב של עזה. המשבר הזה הוא תוצאה ישירה של מדיניות מכוונת, לאורך 14 חודשים, של מניעת מעבר דלק. על ישראל לדאוג להעברה מיידית של דלק בכמות אשר תענה לצרכי האוכלוסייה, להבטיח תיקונים והובלה הכרחיים בתוך הרצועה, ולנקוט בכל אמצעי שיידרש בכדי שלמוסדות ההומניטאריים בעזה יהיה חשמל".
הארגונים אשר הגישו את העתירה : גישה, במקום, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט, יש דין, עדאלה, רופאים לזכויות אדם, שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם.
בג"צ 248/09
