בית המשפט העליון: אין הבחנה בין זכויות חברתיות ואזרחיות

בית המשפט קבע בפסיקה תקדימית כי אין הבחנה בין זכויות חברתיות לאזרחיות מבחינת חובת המדינה לממשן ולהקצות להן תקציבים

נשיאת בית המשפט העליון היוצאת, דורית ביניש, אמרה בקיץ שהמחאה החברתית תקבל ביטוי גם במערכת המשפט, והיום עם פרישתה היא מקיימת: לראשונה מפרסם בית המשפט העליון קביעה תקדימית לפיה אין הבחנה בין זכויות חברתיות לזכויות אזרחיות מבחינת חובת המדינה לממשן ולהקצות להן תקציבים. הכללתן של זכויות אלה לצד הזכויות הפוליטיות והאזרחיות הקלאסיות מקובלת היום בעולם ובקרב קהילת זכויות האדם בישראל, אך עד עתה לא היתה קביעה ברורה כזו של בית המשפט העליון. לכן, מדובר בצעד משמעותי מבחינת ההגנה על זכויות חברתיות. מעניין יהיה לראות את תגובת האוצר ואת ההשפעה של קביעה זו על פסיקות עתידיות בתחום החברתי.

פסק הדין ניתן בשלוש עתירות של עותרות פרטיות ושל הארגונים סאות אלעאמל – להגנת זכויות עובדים ומובטלים ועדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי (עו"ד סאוסן זהר מעדאלה), ועמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי ועמותת איתך – משפטניות למען צדק חברתי (עוה"ד פרופ' נטע זיו וקרן שמש פרלמוטר מאיתך), וכן עו"ד אדוארדו ווסר מטעם הלשכה לסיוע משפטי. העותרים דרשו לבטל סעיף בחוק, שקבע שאין לשלם גמלת הכנסה למי שמחזיק רכב או משתמש ברכב. בית המשפט קיבל את העתירה על בסיס הנימוק שהחוק אינו עומד במבחן המידתיות השני, כיוון שהוא קובע חזקה חלוטה שכל מי שיש לו רכב לא זכאי לקצבה. במקום זאת, אפשר היה להשתמש באמצעי שפגיעתו פחותה, כמו בחינה פרטנית של כל תובע גמלה שתאפשר לו להוכיח שלמרות השימוש ברכב, אין לו די אמצעים לקיום.

כאמור, החשיבות המרכזית של פסק הדין היא שהוא קובע באופן חד שאין הבחנה בין זכויות חברתיות לזכויות אזרחיות מבחינת חובת המדינה לממשם ולהקצות להם תקציבים.

כך ניסחה זאת הנשיאה הפורשת ביניש:

"… על רקע האמור, ועל פי ההשקפה המקובלת כיום, אין בסיס להבחין באופן חד וברור בין הזכויות החברתיות לזכויות הפוליטיות על יסוד החובות החיוביות או השליליות של המדינה או על יסוד שאלת הקצאת המשאבים. הפערים לכאורה בין הזכויות הם בעיקרם תוצר של אבולוציה היסטורית ולא של הבדלים ממשיים בין הזכויות עצמן. אכן, "עשה" ו"לא תעשה", זה לצד זה, הינם חלק בלתי נפרד מההגנה על כל זכויות האדם, יהא אופיין אשר יהא."

והצטרפו אליה בקביעה הספציפית הזו רוב שופטי ההרכב, בהם השופטת ארבל שאף עמדה על הקשר שבין מימוש זכויות אזרחיות למימוש זכויות חברתיות:

"חברתי, הנשיאה, מבקרת את החלוקה החדה שבין זכויות אזרחיות פוליטיות לבין זכויות חברתיות, בין "זכות עשה" וזכות "אל תעשה". מסכימה אני עמה כי החלוקה אינה דיכוטומית, ומכל מקום שני הסוגים ראויים להכרה כזכויות על חוקתיות במדינת רווחה דמוקרטית. אמנם, לעומת הזכויות האזרחיות פוליטיות, הזכויות החברתיות נוגעות בעיקרן בתנאי הקיום של האדם במישור הכלכלי-חברתי-תרבותי. עם זאת, קיים ביניהן קשר בל ינתק – שכן בלא קיום זכויות חברתיות יקשה על האדם למצות את זכויותיו האזרחיות. בלא מזון, מים, דיור, בריאות וחינוך יתקשה הפרט לתת תוכן ומשמעות אמיתית לזכויותיו האזרחיות. הוא יתקשה למצות את זכות הבחירה, את חופש הביטוי, את חופש העיסוק ואת זכות הקניין."

השופטת חיות בחרה להוסיף לפסק הדין שיר של דליה רביקוביץ':

הצהרה לעתיד

אָדָם כְּשֶׁהוּא רָעֵב
אוֹ לֹא בָּטוּחַ
הוּא יַעֲשֶׂה פְּשָׁרוֹת,
הוּא יַעֲשֶׂה דְבָרִים
שֶׁלֹּא חָלַם עֲלֵיהֶם בְּחַיָּיו.

לְפֶתַע יֵשׁ לוֹ גַב עָקֹם,
וּמַה קָּרָה לוֹ לְגַבּוֹ
שֶׁנִּתְעַקֵּם?
אָבְדַן הַגַּאֲוָה.
וְחִיּוּכוֹ קָפוּא
וּשְתֵּי יָדָיו מְטֻנָּפוֹת
אוֹ כָּךְ נִדְמֶה לוֹ
מִמַּגָּעָם שֶׁל חֲפָצִים לַחִים
שֶׁאֵין לוֹ מִפְּנֵיהֶם מָנוֹס.

וְאֵין לוֹ שׁוּם בְּרֵרָה
אוֹ כָּךְ נִדְמֶה לוֹ,
וְהוּא יַבְלִיג שָׁנִים רַבּוֹת
עַד לְהַפְלִיא

וְרַק יִרְשֹׁם אֶת קוֹרוֹתָיו
בִּפְנִים
שָׁנָה אַחְרֵי שָׁנָה.

 

פסק הדין של הנשיאה היוצאת ביניש מצטרף לאמירתה גם בדבר הצורך בחקיקת חוק יסוד: זכויות חברתיות, כבסיס שיאפשר שינוי חברתי משמעותי. השאלה הגדולה היא האם המערכת הפוליטית מוכנה לשינוי גישה אמיתי בתחום החברתי-כלכלי. אנו סבורים שאם כן, ושהדבר בהחלט צריך להתבטא בחקיקת חוק יסוד זה. מדוע? ראו שאלות ותשובות על הנושא ואת הצעת חוק היסוד שהוגשה בנובמבר האחרון, ושהאגודה לזכויות האזרח הייתה שותפה לניסוחה.