תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב אינם מחוברים לתשתיות בסיסיות כתוצאה של הזנחה ממשלתית ארוכת שנים. בעקבות כך הם אינם מקבלים את אספקת המים ישירות לבתיהם אלא נאלצים לצרוך מים ממספר נקודות המחוברות ישירות למקורות. לאחרונה מחירי המים שנדרשים תושבי הכפרים הבלתי מוכרים לשלם הועלו באופן חד וללא כל התראה – העלאה שכוונה כלפי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בלבד ולא כלפי כל הצרכנים.
האגודה פנתה לרשות המים והביוב בבקשה לשקול מחדש את העלאת תעריפי המים לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. בפניה מזכירה עו"ד ראויה אבורביעה כי הזכות למים הוכרה בפסיקה הישראלית כזכות יסוד, הנגזרת מהזכות לחיים, מהזכות לכבוד, מהזכות לבריאות ומעקרון השוויון. עלייה חדה במחירי המים הופכת אותם מזכות יסוד למוצר צריכה שהאוכלוסייה הערבית הבדווית בנגב, שהיא האוכלוסייה הענייה בישראל, אינה יכולה להרשות לעצמה. עו"ד אבורביעה מדגישה כי מדובר באפליה גלויה המכוונת כלפי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים.
להלן הפניה. ראו כאן את תשובת רשות המים.
27 בפברואר 2012
לכבוד
הרשות הממשלתית למים ולביוב
בפקס: 03-6369750
שלום רב,
הנדון: העלאת תעריפי המים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב
אנו פונים אליכם בבקשה לפעולתכם הדחופה בנושא מחירי המים המסופקים על ידי מקורות לנקודות המים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, וזאת בעקבות תלונות שקיבלנו מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אשר מלינים על כך שתעריפי המים עלו באופן חד, ללא כל התראה ובאופן סלקטיבי. והכל כפי שיפורט להלן:
1. מרבית תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב אינם מחוברים לתשתיות בסיסיות כתוצאה של הזנחה ממשלתית ארוכת שנים. בעקבות כך הם אינם מקבלים את אספקת המים ישירות לבתיהם אלא נאלצים לצרוך מים ממספר נקודות המחוברות ישירות למקורות. הופתענו לגלות לאחרונה כי מחירי המים שנדרשים תושבי הכפרים הבלתי מוכרים לשלם הועלו באופן חד וללא כל התראה. המדובר בפגיעה באחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל. אין כל הצדקה לעלייה סלקטיבית זו ואין הצדקה לחיובם של התושבים בתעריפים האמורים. המדובר בפגיעה בלתי שוויונית בזכות היסוד למים.
2. הזכות למים הוכרה כזכות יסוד בפסיקה הישראלית הנגזרת מהזכות לחיים, מהזכות לכבוד, מהזכות לבריאות ומעקרון השוויון. חוק המים, התשי"ט-1959 קובע בסעיף 1 כי: "מקורות המים הם קניין הציבור, נתונים לשליטת המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ופיתוח הארץ". סעיף 3 לחוק מעגן את הזכות לקבל מים: "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה".
3. עיגון המים כזכות יסוד מבוסס על ההכרה כי אספקה סדירה של מים קשורה באופן מובהק ליכולת לנהל אורח חיים היגייני ובריא, וכי ישנו קשר סיבתי ישיר בין העדרם של מים נקיים ובין מחלות להפרעות גופניות. מכיוון שהמים אינם מצרך ככל המצרכים – אלא משאב שבלעדיו לא ניתן לקיים משק בית והעדרו מהווה סכנה חמורה לבריאות – וכדי לממש את זכות היסוד למים, על המדינה להבטיח כי אספקת המים תובטח גם לאלו שידם אינם משגת.
4. כאמור, הכפרים הבלתי מוכרים אינם מחוברים לתשתיות. כפי שעולה מדו"ח מרכז המידע של הכנסת "סוגיות בריאות וסביבה בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב" הדרך היחידה להתחבר למים היא באמצעות התאגדות של לפחות עשר משפחות והגשת בקשה להתחברות לנקודת מים דרכה יסופקו מים ממקורות. הבקשה נבחנת על ידי הוועדה להקצאת מים בה חברים, בין היתר, נציגי רשות המים ומקורות. באם אושרה הבקשה, מתקשר האדם העומד בראש ההתאגדות עם מקורות ודרכם מספק מים למשפחות החברות בהתאגדות.
5. על פי דו"ח מרכז המידע ישנם עשרות נקודות מים המופעלות על ידי האוכלוסייה הערבית הבדווית בנגב, בהם נמכרים מים ישירות ממקורות לצרכנים. זוהי תופעה ייחודית שכן מלבד הכפרים הבלתי מוכרים בנגב אין נקודות יישוב מרובות אוכלוסין שאינם מוכרות מוניציפאלית בתחומי מדינת ישראל.
6. כמפורט בחשבונות המים שהגיעו לידינו, המים הנצרכים בנקודות אלו מחויבים על פי תעריפי המים לצרכן שאינו ספק. סעיף 3.1.3.1 בספר תעריפי המים שנכון ליום ה- 1.1.2012 קובע כי תעריף המים לצרכן שאינו ספק (שאינו תאגיד מים וביוב או ספק לפי כללי מקורות) יעמוד על 10.364 ₪ לקוב כולל מע"מ.
7. על פי סעיף 3.1.3.1 לספר תעריפי המים הקודם, שנכון ליום ה- 1.7.2011, עמד התעריף על 6.218 ₪ לקוב כולל מע"מ. כלומר, שבחצי שנה האחרונה הייתה עליה של 66% בתעריף זה בלבד. באותה התקופה לא היה כל שינוי בתעריפי המים לצריכה ביתית לספקים שאינם תאגידי מים ולא היה כל שינוי בתעריפי המים לצרכני תאגידי מים וביוב.
8. נראה שהעלייה החדה והבלתי מנומקת בתעריפי המים מכוונת ישירות כלפי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. יתר צרכני המים בישראל, שזוכים להכרה מוניציפאלית וחיבור לתשתיות לא חוו העלאה כה דרסטית במחירי המים שלהם במהלך כל הרפורמה בתעריפי המים, שהעלתה את מחירי המים ב-40%-50%. לעומת זאת תושבי הכפרים הבלתי מוכרים לא רק שסבלו מהעלייה שנכפתה על כולם אלא זכו לעלייה בלתי פרופורציונאלית נוספת של 66% במחירי המים שהם משלמים.
9. אנו מתקשים למצוא את ההסמכה החוקית לקביעת תעריף בלתי שוויוני זה. אין צורך להעמיק בהסברים על מנת לראות כי מדובר בהפליה גלויה המכוונת כלפי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. עובדה זו אושררה בפני נציגי האוכלוסייה על ידי נציגי חברת מקורות שטענו שזאת העלאה שמכוונת כלפי הכפרים הבלתי מוכרים משום שהם אינם משויכים מוניציפאלית.
10. כקבוע בדו"ח מרכז המידע ומדו"חות רשמיים של משרד הבריאות ישנו קשר ישיר בין הנגישות למים בכפרים הבלתי מוכרים וסכנות בריאותיות, ובהן סכנת התייבשות וסכנת זיהומים עקב שימוש במים לא נקיים. עלייה חדה במחירי המים הופכת אותם מזכות יסוד למוצר צריכה שהאוכלוסייה הערבית הבדווית בנגב שהיא האוכלוסייה הענייה בישראל, אינה יכולה להרשות לעצמה. מכאן, כי עליית התעריפים מהווה פגיעה בזכות למים, שהיא פגיעה בזכות לבריאות ולקיום אנושי בכבוד.
11. נקדים ונאמר שבעניין זה אין מקום לטענות כי תעריף זה משקלל בתוכו צריכה בתעריף נמוך ובתעריף גבוה יחדיו. זאת משום שצריכת המים לנפש בקרב האוכלוסייה הערבית הבדווית בנגב נמוכה מאוד ועומדת על פחות משלושה קוב לחודש בכפרים הבלתי מוכרים (ר' דו"ח שנתי 2010 נתוני צריכת המים בתאגידי המים וברשויות המקומיות). במילים אחרות, אם הם היו משלמים על פי שיטת התעריפים "הרגילה" ממילא היו משלמים רק את התעריף הנמוך.
12. כפי שעולה מהנתונים שלעיל, חיובם של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בתעריפים מופקעים שהועלו באופן בלתי סביר בעליל עולה בקנה אחד עם חובתה של המדינה להבטיח את זכותם היסודית של תושביה לאספקת מים סדירה, המותאמת לכל כיס. המדובר במקרה של הפליה קלאסית כנגד תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. מעבר לכך אין כל סיבה הגיונית לקביעת תעריף ייחודי, עבור תושבי הכפרים הבלתי מוכרים, אשר מוכרים כספקים מקומיים, על כן נבקשכם לשקול מחדש את העלאת תעריפי המים לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.
13. לתשובתכם נודה.
בברכה,
עו"ד ראויה אבורביעה
העתקים
עו"ד תהל ברנדס, סמנכ"לית הסדרה, רשות המים, בפקס: 02-5317193
עו"ד חנה פרנקל, היועצת המשפטית, רשות המים, בפקס: 03-7605736
