האגודה ליועץ המשפטי לממשלה: יש לפרסם הנחיות בנוגע לתהליכי הפרטה

למרות תהליכי ההפרטה המואצים במשק הישראלי, אין בנמצא הנחיות מסודרות למשרדי הממשלה כיצד עליהם לפעול בבואם להפריט שירותים ציבוריים הניתנים על ידם. האגודה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה שיוציא הנחיות בנוגע להליכי הפרטה של שירותים ציבוריים על מנת למזער את הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות אדם הכרוכה בהם. ההחלטה להפריט שירות מסוים, מציינת האגודה, אינה משחררת את המדינה מאחריותה להבטיח את השמירה על זכויות האדם הנוגעות לשירות זה. חובה זו מחייבת בפרט מתן הגנה מיוחדת לקבוצות מוחלשות. ראוי כי השלכות ההחלטה על זכויות האדם יהיו מול עיניהם של מקבלי ההחלטות ויילקחו בחשבון כשיקול מרכזי לצד שיקולים כלכליים וציבוריים נוספים – בטרם קבלת ההחלטה אם להפריט אם לאו, בעת עיצוב ההפרטה ובשלב הפיקוח על יישומה. ראוי גם כי החלטות ההפרטה יתקבלו בחוק, תוך קיום דיון ציבורי, ולא במחשכים, כהחלטות מנהליות פנימיות.

כל עוד לא מתקבלות החלטות אלה בחוק, ישנה חשיבות רבה לעיצוב ההליך המנהלי באופן שיבטיח את בחינת השלכות ההפרטה על זכויות האדם של צרכניו. אי לכך מבקשת האגודה מהיועץ המשפטי שיוציא למשרדי הממשלה הנחיות המחייבות: ידוע הציבור וקיום התייעצות עם גופים שיש להם עניין מיוחד בנושא טרם קבלת ההחלטה להפריט את השירות וטרם יישום ההפרטה בפועל; עריכת תסקיר השפעת ההפרטה על זכויות אדם טרם קבלת ההחלטה; מסירת מידע לציבור בנוגע למהלך ההפרטה כולו; קביעת מדיניות כוללת וקריטריונים ברורים כתנאי מקדמי לביצוע ההפרטה; הכללת תנאים המגנים על זכויות האדם במכרז ובהסכמי ההתקשרות עם הגוף הפרטי נותן השירות; וקיום פיקוח הדוק על הגוף הפרטי.

להלן הפניה. לתשובה לחצו כאן.

 

‏06 אוקטובר 2008

לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
משרד המשפטים
רח' צאלח א-דין 29
ירושלים

שלום רב,

הנדון: הנחיות בנוגע להליכי הפרטה

בשנים האחרונות אנו עדים לתהליכי הפרטה מואצים במשק הישראלי. תהליכים אלו נעשים לא פעם באופן ספוראדי, ללא גיבוש מדיניות כללית סדורה. הופתענו לגלות, כי למרות הפעילות הרבה בתחום זה אין בנמצא הנחיות מסודרות מטעמך, המורות למשרדי הממשלה כיצד לפעול בבואם להפריט שירותים ציבוריים, הניתנים על ידם.

ההכרעה אלו תחומים יופרטו ומה תהיה מידת ההפרטה בכל תחום הינה נגזרת של תפיסת עולם כלכלית-חברתית וערכית, ולמעט במספר מוגבל של נושאים, הנוגעים ללב ליבם של הסמכויות השלטוניות והשירותים, הניתנים ע"י הרשות הציבורית בחברה דמוקרטית, מדובר בהכרעה אשר הזירה הפוליטית היא הזירה המתאימה לה. ואולם יש לזכור, כי הפרטה כרוכה מעצם טבעה בהעברת כוח, סמכויות ושליטה, בתחומים שנוהלו בעבר ע"י המדינה, למגזר הפרטי והינה בעלת איום פוטנציאלי על זכויות אדם.[1]

ההחלטה להפריט שירות מסוים אינה משחררת את המדינה מאחריותה להבטיח את השמירה על זכויות האדם הנוגעות לשירות זה. חובה זו מחייבת בפרט מתן הגנה מיוחדת לקבוצות מוחלשות. על המדינה להבטיח, למשל, שהגורמים הפרטיים יעמדו בנורמות של שוויון ואי-הפליה (למשל כלפי עובדים, צרכנים, אנשים בעלי מוגבלויות), ויימנעו מפגיעה בנגישות לשירותים חיוניים כמו, למשל, מניעת אספקת מים או חשמל על בסיס יכולת כלכלית. חובה זו מתעצמת כאשר עצם השירות המופרט מהווה זכות אדם מוכרת, כמו בריאות או חינוך. דרך המלך לקיום חובה זו היא הבטחת המשך התחולה של כללים מן המשפט הציבורי על הגופים המופרטים, במיוחד כאשר יש לגופים אלו השפעה ישירה על הפרט ועל זכויותיו, זאת ע"י עיגון תחולתם במסגרת החקיקה הרלוונטית ובחוזי ההפרטה.[2]

ראוי אם כן, כי השלכות ההפרטה על זכויות האדם יהיו מול עיניהם של מקבלי ההחלטות, ויילקחו בחשבון כשיקול מרכזי לצד שיקולים כלכלים וציבוריים נוספים. זאת טרם קבלת ההחלטה אם להפריט אם לאו, בעת עיצוב ההפרטה משהוחלט להוציאה לפועל ובשלב הפיקוח על יישומה. במסמך זה נפרט בקצרה מהו ההליך, בו יש לנקוט על מנת למזער עד כמה שניתן את הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות אדם. אנו מקווים, כי תמצא לנכון לפרסם הנחיה ברוח זו.

ההפרטה פנים רבות לה

להפרטה פנים רבות ומגוונות, שלא תמיד נתפסות באופן טבעי ואוטומטי על ידי המתבונן כביטוי של הפרטה. אלא שבכל אחד ואחד מביטויים אלו של הפרטה קיים חשש ממשי מפני פגיעה בזכויות האדם, וכל ביטוי כזה מחייב בדיקה פרטנית לגבי נחיצותם של מנגנוני בקרה רלבנטיים.

אופני ההפרטה הבולטים בישראל הם:[3]

מכירת חברות בבעלות ציבורית;

 

ביצוע של פעילות שלטונית באמצעות קבלנים פרטיים (מיקור חוץ) – החל מפעילות טכנית (איסוף אשפה, הסעת תלמידים והפעלת שירותי מחשוב מסוגים שונים), דרך פעילות הנושאת עימה היבטים של שיקול-דעת (למשל – שירותי גבייה), ועד להעברת תפקידים שלטוניים, שיש בהם מימד משמעותי של שיקול דעת (תכנית ויסקונסין או הפרטת בתי הסוהר).

 

הקמה ותפעול תשתיות ציבוריות באמצעות יזמים פרטיים (BOT)– לדוגמא סלילת כביש אגרה ע"י בעל זיכיון פרטי, אשר אחראי על תכנון הכביש ובנייתו ובהמשך נהנה מאגרת הנוסעים בו.

 

רישוי והענקת זיכיונות בתחומים חדשים – הן כאלו שנולדו בשל התפתחויות טכנולוגיות (שוק התקשורת) והן כאלו שהיו בעבר בשליטה ציבורית (תחבורה ציבורית). בנוסף, משטר הרישוי מחלחל גם לתוך השירותים החברתיים – רישוי מוסדות לטיפול באוכלוסיות נזקקות (קשישים, אנשים עם מוגבלויות, משפחות אומנה) אך גם רישוי גובר של בתי-ספר פרטיים.

 

הפרטה במחדל – צמצום הפעילות השלטונית (באמצעות קיצוץ תקציבי או הגבלת זכאויות באמצעים ביורוקרטיים) גם כאשר הביקוש לשירות הציבורי ממשיך להתקיים[4]. בקטגוריה זו ניתן לכלול גם את ההימנעות ממימון צרכים חדשים (מאבטחים במסעדות ובמקומות בילוי, למשל), שמבטאת נסיגה של המדינה מביצוע הפעילות, אך גם נסיגה מן המחויבות לשוויון חברתי. נסיגה זו באה לידי ביטוי גם במיסוד הגובר של שת"פ בין הממשלה לבין ארגוני החברה האזרחית, ובהעברה נמשכת של תפקידים לידיהם.[5]

 

הספקה בתשלום של שירותים, שניתנו בעבר בחינם, כמו גישה לפארקים או לחופים.

 

מדיניות החכרה ארוכת טווח של מקרקעי ישראל למטרות מסחר ויזמות, שהופכת את הבעלות הציבורית עליהם לערטילאית;

 

הפרטה מתמשכת של 'נחלת הכלל' הציבורית[6] כמו תליית שילוט חוצות בכבישים עירוניים ובין עירוניים ופרסומות בבתי ספר ציבוריים.

 

חקיקה תחילה

נקודת המוצא צריכה להיות לטעמנו, כי החלטות הפרטה יעוגנו בחוק ולא יתקבלו כהחלטות מנהליות פנימיות, הנודעות לציבור הרחב עם הוצאתן לפועל בלבד. כאמור, ההחלטה האם להפריט שירות מסוים אם לאו הינה החלטה פוליטית אידיאולוגית. בהיותה כזו, הגוף שמוסמך לקבלה הינו הכנסת בדרך של חקיקת חוק. רק הליכי חקיקה יבטיחו, כי החלטות אלו, המשליכות על חיי הציבור כולו ועל אופייה של המדינה, תתקבלנה תוך שמירה על אחריותיות דמוקרטית, הנדרשת בהחלטות כגון אלו.[7]

לדרישה לעגן בחוק הצעות העוסקות בהפרטה בסיס משפטי איתן. ראשית, לאור השלכות ההפרטה על חיי הפרט וזכויותיו, נסמכת הדרישה לעיגון מהלך ההפרטה בחוק על עקרון החוקיות והכלל בדבר הסדרים ראשוניים.[8] שנית, והאמור נוגע במיוחד להפרטה בתחום השירותים החברתיים, במקרים בהם ההפרטה אינה מוגבלת להסתייעות גרידא אלא כוללת גם הקניית שיקול דעת וסמכויות רחבות, הרי שמכוח האיסור בדבר האצלת תפקידים בעלי שיקול דעת מהותי ועקרון החוקיות, יש לעגן את סמכותו של הגוף הפרטי באופן מפורש בחוק.[9]

עוגן משפטי נוסף הוא הכרת הפסיקה בחובה, המוטלת על השלטון, לספק במימון ציבורי שירותים מסוימים, הנמנים עם התפקידים הקלאסיים של המדינה, ממנה נובעת החובה לעגן בחוק כל החלטה המכרסמת בקיום חובה זו.[10] ולבסוף ניתן להצביע גם על החשיבות הרבה של השירותים הציבוריים בחיי הפרט, המצדיקה תפיסת שירותים אלו כ "קניין החדש". כך, כל פגיעה בם חייבת להיעשות אגב הליכים, שבהם קיימת רמה נאותה של אחריותיות דמוקרטית ולא על ידי צעדים מינהלים ספוראדיים הנעשים הרחק מעינו של המחוקק ללא שקלא וטריא ובקרה דמוקרטיים נאותה.[11]

כאמור לעיל, על מנת להגן על זכויות הפרט בעידן ההפרטה יש לשאוף להחיל בחוק על הגופים המופרטים נורמות מתחום המשפט הציבורי.[12] כך יש לעגן בחוק מניעת הפליה בנגישות לשירות ובשירותים המוגדרים כחיוניים – יש לחייב את הגופים המופרטים להעניק שירות אוניברסאלי ולמנוע תלות בשאלת היכולת הכלכלית של האזרח לממנם. יש להבטיח שמירה על עקרונות ההליך ההוגן בקביעת זכאות לשירות המופרט וניתוק ממנו. כן יש ליצור מנגנון אפקטיבי לבירור תלונות הציבור ולקבלת מידע אודות התנהלות ספק השירות, זאת ע"י קביעת דו"חות מעקב תקופתיים, דיווח לוועדות הכנסת, הכפפת הגופים המופרטים לביקורת מבקר המדינה, וכדומה.

שמירה על זכויות האדם כרוכה לא פעם בעלויות כספיות, המנוגדות לאינטרס הכלכלי של הגוף המופרט. כך, למשל, שמירה על פרטיות עשויה לחייב תשתית מיחשוב יקרה, הבטחת השוויון כרוכה לא פעם במתן שירות במקומות מרוחקים, בהם ריכוזי אוכלוסיה דלילים והרווחיות מוטלת בספק, והגנה על שלמות הגוף והנפש של דיירים במסגרת טיפולית מחייבת מעקב רפואי תכוף ואיכותי שעלותו גבוה. במציאות מופרטת ישנה, אם כן, משנה חשיבות לעיגון חובת השמירה על זכויות הפרט במסגרת החוק המסמיך.

על מנת להבטיח, כי החלטות עקרוניות בעלות השלכה על זכויות אדם לא ייקבעו ע"י הגוף הפרטי, יש לשאוף כי אלו ייכללו עד כמה שניתן כבר במסגרת החוק, או למצער ליצור מנגנון, המבטיח כי לא יתקבלו במחשכים, אלא רק לאחר קיום דיון פומבי וקבלת אישור המחוקק. כך, לדוגמא, אין זה ראוי, כי החלטות בדבר קביעת אזורי מתן שירות חיוני, וגובה התשלום עבורו, או החלטות המשליכות על שוויון בנגישות הציבור לשירות המופרט, יתקבלו ללא הבטחה, כי אינטרסים ציבוריים, בראש ובראשונה – שיוויון, הליך הוגן, נגישות וכיוצ"ב ולא רק אינטרסים כלכליים יילקחו בחשבון.

לבסוף, יש להבטיח עיגון בחוק, מפורט ככול הניתן, בדבר חובות הפיקוח של הרשות המוסמכת, לרבות בנושא שמירת זכויות האדם של מקבלי השירות. היות שלא פעם שורש הבעיה אינו בהוראות החוק אלא בהעדר תקנים ליישומן, יש להבטיח כבר בשלב החקיקה גיבוי תקציבי לתקני כוח האדם, הנדרשים לצורך ביצוע הפיקוח בפועל.

הליך הפרטה תקין, הוגן ושוויוני

כיום, למרות השלכתן הדרמטית על חיי היומיום של תושבי המדינה, הרוב המכריע של החלטות ההפרטה אינו מתקבל בדרך של חקיקה, אלא ע"י המשרדים הממשלתיים, ללא כל ביקורת ציבורית, זאת ע"י הפעלתם של הסדרי חקיקה רדומים, או ע"י הגדרת המהלך כשינויים ארגוניים פנימיים, שאינם נוגעים למהות.[13] כך, לדוגמא, בתחום הדיור הציבורי אנו עדים בשנים האחרונות למעבר ממודל של הספקה ישירה של דיור ציבורי זול לאוכלוסיה מעוטת אמצעים, למודל של סיוע כספי לצורך שכירת דירה בשוק הפרטי. מעבר זה נעשה כולו באמצעות החלטות מינהליות המתקבלות במשרד השיכון ולא ע"י חקיקה ראשית המלווה בדיון ציבורי. זאת למרות ההשלכות הדרמטיות של הנושא על הזכות לדיור של אוכלוסיות מעוטות יכולת.

במקרים רבים אלו, בהם מתקבלת החלטת ההפרטה שלא בהליך של חקיקה, מנוטרל למעשה הסיכוי לנהל דיון ציבורי פומבי ומושכל בהחלטה. אזי נודעת חשיבות מרבית לעיצוב ההליך המנהלי, באופן שיבטיח דיון בדבר השלכות ההפרטה על זכויות הציבור הרלוונטי ושיתופו הלכה למעשה בקביעת היקף ההפרטה ומאפייניה.

יידוע הציבור וקיום התייעצות עם גופים שיש להם עניין מיוחד בנושא
יש לפעול לכך שהחלטות על הפרטה יתקבלו בהליך פתוח, ותוך התייעצות עם גופים, שיש להם עניין מיוחד בנושא, בין עניין ישיר של הגוף עצמו ובין עניין עקיף כמייצג ציבור, העשוי להיות נפגע או מושפע בדרך אחרת מהמהלך.[14] הנחיה ברוח זו יצאה על ידך בנוגע להתייעצות קודם חקיקת משנה[15] ונראה כי הטעמים העומדים בבסיסה: שיתוף הציבור בהחלטות הנוגעות לו, הוספת מידע ושיקולים בפני משרדי הממשלה והשגת תמיכה ושיתוף פעולה עם המהלך כולו, יפים אף לענייננו כאן.

שיתוף הציבור ראוי כי יעשה בשני שלבים. בשלב הראשון, בעת בחינת האפשרות להפרטת השירות,[16] זאת על מנת שתינתן לציבור אפשרות אמיתית להשפיע על עצם ההחלטה ועל עיצוב המהלך בפועל. ביטוי להכרה בחשיבות שיתוף הציבור כבר בשלבים המוקדמים של עיצוב מדיניות המרכזית לחייו, ניתן למצוא ברפורמה, שמנסה להנהיג משרד הפנים בחוק התכנון והבניה, לפיה ישתתף הציבור בתהליך התכנון כבר בשלביו המוקדמים. כך, למרות העדר חובה ע"פ חוק מציע משרד הפנים במסגרת הרפורמה, להגביר את השקיפות, ולעודד תהליכים של שיתוף הציבור, זאת בין היתר ע"י פרסום הודעות בדבר הגשת תוכנית מיד אחרי בדיקה טרום תכנונית, קיום הליכי השתתפות הציבור בשלב מוקדם ועוד.[17]

בשלב השני, מוצע לשתף את הציבור טרם יישום ההפרטה בפועל, זאת על מנת לאפשר לציבור להשמיע את הסתייגויותיו בפני גורם מקצועי בלתי מוטה, דהינו גוף שונה מזה שהחליט על ההפרטה (שוב, ניתן להצביע על הנעשה בתחום התכנון והבינוי ולפנות לאפשרות הציבור להגיש התנגדויות לתוכנית המתאר מכוח חוק התכנון כמודל אפשרי).

על מנת שהשיתוף יהיה בעל משמעות, יש להבטיח פרסום מוקדם ככול האפשר של יוזמת ההפרטה. כן חייב הפרסום לכלול את כל המידע, העומד בפני הרשות המחליטה, כאשר שאלה מרכזית שתיבחן היא האם ההחלטה התחשבה בהשלכות הפוטנציאליות של המהלך על איכות השירותים, הניתנים לציבור והשמירה על זכויותיו (ראה להלן). כמו כן יש לאפשר ביקורת על תנאי העסקה בין הגוף הממשלתי לגוף הפרטי.

תסקיר השפעת ההפרטה על זכויות אדם
לאור הפוטנציאל הקיים לפגיעה בזכויות אדם בהליכי הפרטה, יש לקבוע, כתנאי מקדמי לאישור החלטה להפריט שירות ציבורי, כי תיערך בחינה מקיפה של השלכות ההפרטה על זכויות הציבור הרלוונטי (להלן "תסקיר זכויות אדם"). על תסקיר זכויות האדם לבחון האם זכויות הציבור צפויות להיפגע כתוצאה מההפרטה העומדת על הפרק, מהם יתרונות התוכנית ומהם חסרונותיה מבחינת זכויות אדם ועוד. נקודה מרכזית חשובה שיש לכלול בתסקיר היא מנגנוני הפיקוח על הגוף המופרט, הדרושים לשם מזעור הפגיעה בזכויות אדם. על אף ההיבטים הכלכליים המובהקים של נקודה זו, הרי שלא פעם נשמט נתון חשוב זה ממסגרת הנתונים, המובאים בחשבון בבחינת כדאיות ההפרטה, ולכן חשוב לצרפו למסגרת התסקיר.[18]

הטלת חובה לערוך בדיקה מעמיקה בדבר השלכות עתידיות של מדיניות ציבורית טרם גיבושה ויישומה אינה חריגה. כבר היום ישנה חובה לערוך בחינה מעין זו, ואולם זו מוגבלת להליכי חקיקה ולקבוצות פרטיקולאריות בלבד. כך, לדוגמא, קובע סעיף 3 לחוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד, התשס"ב-2002, כי חובה לציין בדברי ההסבר של הצעת חוק, שעל פניה נראה שכרוכה בה השפעה על זכויותיהם של ילדים, את דבר קיומה של פגיעה או קיומו של שיפור, הנוגעים לזכויותיהם של ילדים והיקפם. כן מחייב החוק לציין מהם הנתונים והמידע ששימשו לקביעה זו. דוגמא נוספת היא דוגמת נציב הדורות הבאים, לו הוענקו בחוק סמכויות שונות, שנועדו לבחון האם יש בהצעת החוק משום פגיעה באינטרס עתידי.[19] בתחום התכנון קובעות תקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003 חובה לערוך תסקיר השפעה על הסביבה ולהגישו בד בבד עם תוכנית מתאר וטרם אישורה הסופי. התסקיר אמור לכלול מידע מקצועי מלא ומדויק על הסביבה, העלולה להיפגע, ולבחון את היתרונות והחסרונות בתוכנית ובחלופות לה. תוכנית לא תאושר אם יש בה כדי לגרום להשפעה ניכרת על הסביבה[20]. כחלק מהרפורמה בתחום התכנון והבנייה המוזכרת לעיל פורסם "נספח חברתי –קהילתי", אשר אמור אף הוא להיות מצורף לתוכניות בד בבד עם התסקיר הסביבתי.[21]

מידע
בפני הציבור צריך להיות מידע בנוגע למהלך ההפרטה כולו: פרסום מוקדם על יוזמת ההפרטה, הנימוקים ליוזמה לרבות בחינות שנעשו בדבר השלכותיה הצפויות על איכות השירותים והשמירה על זכויות ציבור הצרכנים (ראה האמור לעיל). בהמשך, היות שבתחום בו עסקינן פרטים חשובים רבים בעלי השלכה על זכויות האדם נקבעים במכרז ובחוזה ההתקשרות, יש להקפיד, כי גם אלו יפורסמו בפני הציבור – בעניין זה החזקה צריכה תמיד להיות לטובת גילוי פרטי ההתקשרות ורק במקרים נדירים, בהם ישנן נסיבות המצדיקות שמירה על חיסיון, זו תיסוג. במקרים אחרונים אלו על הרשות להציג בפני מבקש המידע מהם הטעמים לכך.[22]

רק על-ידי מסירת מידע בנוגע לתנאי החוזה יוכל הציבור לקיים פיקוח על עמידת הגורם הפרטי בתנאי החוזה, ולבחון האם נשמרים הסטנדרטים להם התחייב במתן שירות לציבור.

אסור כי העברת המידע תפסק עם העברת השירות לגורם פרטי, אלא יש לחייבו להמשיך במסירת המידע לציבור הן במסגרת דוחות קבועים לועדות הרלוונטיות בכנסת והן בעקבות בקשות מידע קונקרטיות מאת הציבור.[23]

קביעת מדיניות כוללת וקריטריונים ברורים כתנאי מקדמי לביצוע ההפרטה
התחושה כיום היא, כי הליכי ההפרטה נעשים באופן ספוראדי ללא חשיבה מערכתית כוללת וברורה, אשר התגבשה תוך דיון ציבורי פתוח ומושכל. הדרישה לקבוע מדיניות כוללת טרם ביצוע הפרטה נקודתית של שירות פלוני, נסמכת על חובת הרשות כנאמן הציבור לנהל את ענייניה באופן מושכל ומוקפד. בית המשפט העליון התייחס לחובה זו בשולי פסק דין, אשר עסק בהעברת ניהול בית הספר הממלכתי היחיד בעיר שדרות לידי עמותת אמי"ת, וקבע, כי על משרד החינוך לקבוע עמדה עקרונית ולהתוות הנחיות ברורות לרשויות המקומיות בנושא בעל השלכות משמעותיות שכאלו על מערך החינוך העירוני.[24]

תנאי המכרז והסכמי ההתקשרות[25]
להגדרת חובותיו של הגורם הפרטי במסגרת החוזה ישנה חשיבות רבה מהיבט ההגנה על זכויות האדם בתקופת ההפרטה.[26] בעוד שבנוגע לשמירה על זכויות העובדים, המועסקים ע"י רשויות ציבוריות באמצעות קבלני משנה, הוציא החשב הכללי הנחיה מפורשת,[27] אין בנמצא כל הנחיה בדבר חובת השמירה על זכויות ציבור הצרכנים לרבות קביעת סטנדרט פיקוח מינימלי לשם שמירה על זכויות אלו. כך, לדוגמא, צריך חוזה ההתקשרות עם הגוף הפרטי לכלול הוראות, הנוגעות לנגישות השווה לשירות המופרט או לטובות ההנאה הצומחות ממנו, כן צריך החוזה לכלול הוראות מפורטות בנושא זכויותיהם הפרוצדוראליות של מקבלי השירותים המופרטים –זכות טיעון, זכויות עיון וכו', לקבוע מנגנוני פיקוח על המחירים שייגבו עבור השירות – במקרים של שירות חיוני יש להבטיח את זכותם של אנשים חסרי אמצעים ליהנות ממנו באופן אוניברסאלי. כן חייב החוזה לקבוע במקרים הרלוונטים את חובת הגוף הפרטי לשמור על כבוד האדם, הנזקק לשירותיו, על פרטיותו, על זכותו לבריאות וכדומה.[28] אנו קוראים לך אם כן להוציא הנחיה דומה להנחיית החשב הכללי המתמקדת בזכויות צרכני השירות המופרט וכוללת גם דרישה מפורשת לעגן במסגרת חוזי ההתקשרות מנגנון פיקוח יעיל ואפקטיבי, אשר יזכה מבעוד מועד בגיבוי תקציבי.

פיקוח על הגוף המופרט

ניסיון העבר מוכיח, כי הרשות המבצעת נכשלת לא פעם בפיקוח על השירותים המופרטים הניתנים לאזרח. כשלי הפיקוח נוגעים לאספקטים שונים בהפרטה החל בפיקוח כספי, המשך בפיקוח על איכות השירות הניתן וכלה בשמירה על זכויות הפרט של צרכני השירותים.[29] יש להוציא הנחיה מפורשת בעניין זה, לפיה לא ניתן לצאת למהלך הפרטה מבלי שנבחנו אפשרויות הפיקוח על הגוף המופרט לרבות בחינת עלותן בפועל.[30]

סיכום

עידן ההפרטה מציב אתגרים רבים בפני החברה הישראלית, אחד העיקריים שבהם הוא שמירה על זכויות האדם של צרכני השירותים המופרטים. במסמך זה פרטנו מהו ההליך, בו יש לנקוט על מנת למזער את הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות האדם, זאת בטרם קבלת ההחלטה להפרטת השירות ולאחריה. אנו תקווה, כי תמצא לנכון להוציא הנחייה ברוח זו למשרדי הממשלה, העוסקים במלאכת ההפרטה.

בברכת גמר חתימה טובה,
מיכל פינצ'וק, עו"ד

נכתב בסיוע אסף כהן

---