במלאת שמונה שנים לאירועי אוקטובר, האגודה לזכויות האזרח מתריעה: האחראים להרג האזרחים עדיין לא הועמדו לדין, הפערים בין יהודים לערבים גדלו, האפליה והגזענות החמירו. על ממשלת ישראל לפעול בהקדם ליישום המלצות ועדת אור.
אירועי אוקטובר 2000 שיקפו את אחד משיאי הגזענות והאפליה נגד האוכלוסייה הערבית בישראל. המשטרה, אשר פעלה כאילו ניצבים לפניה אויבים בני מוות ולא אזרחי המדינה, הביאה לכך ש-13 בני אדם קיפחו את חייהם.
בלחץ המאבק הציבורי, הקימה הממשלה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים והרקע להם. לאחר עבודה יסודית, פרסמה ועדת אור את דוח הועדה – המסמך הממשלתי המשמעותי, הרחב והמקיף ביותר שפורסם עד כה, בנושא מצבם של אזרחי ישראל הערבים. ועדת אור קבעה כי "יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים… על המדינה ליזום, לפתח ולהפעיל תכניות לסגירת הפערים, תוך שימת דגש על תחומי התקציב, בכל הנוגע לחינוך, לשיכון, לפיתוח תעשייתי, לתעסוקה ולשירותים. תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ומצוקתם של הבדווים".
ועדת אור אף המליצה על קיום חקירת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), על מנת לבחון את האפשרות להעמיד לדין את השוטרים המעורבים. למרות זאת, כל תיקי החקירה של מח"ש נסגרו ללא טיפול הולם, בגיבוי מלא של היועץ המשפטי לממשלה. העובדה, שאף אדם לא הועמד לדין בעקבות אירועים בהם נהרגו 12 אזרחים, העמיקה עוד יותר את משבר האמון בין המשטרה לבין אזרחי ישראל הערבים, וחיזקה את התחושה, כי דמם הותר.
מאז פרסום דוח ועדת אור, לא נעשה כמעט דבר לקידום ולשיפור מעמד האוכלוסייה הערבית בישראל. ממשלות ישראל המשיכו באותה מדיניות של אפליה והזנחה כלפי הציבור הערבי. כתוצאה מכך, הפערים בין יהודים לערבים רק מוסיפים ומתרחבים. הציבור הערבי בישראל ממשיך לבטא את מחאתו נגד האפליה וההרג ואת נכונותו להוסיף ולהיאבק למען זכויותיו.
האגודה לזכויות האזרח קוראת לממשלת ישראל לפעול ליישום המלצות ועדת אור, להפוך את האחד באוקטובר ליום חשבון נפש לדמוקרטיה הישראלית, ולהעלות על נס את הדרישה לשוויון עבור כל בני האדם בישראל, לסובלנות ולחיזוק ערכי הדמוקרטיה.
מצב האפליה, אוקטובר 2008: נתונים ועובדות
אלימות משטרה: מאז אירועי אוקטובר נהרגו 34 אזרחים ערבים על-ידי המשטרה. רק לאחרונה, ביולי 2008, נפטר מפצעיו סברי אלג'רג'אוי, לאחר שהותקף ע"י המשטרה. במרבית המקרים כלל לא הוגשו כתבי אישום, או שהוגשו כתבי אישום קלים נגד החשודים. התנהלות כוחות הביטחון מעידה על כך ששמונה שנים לאחר אירועי אוקטובר, המלצות ועדת אור, אשר קראה למשטרה לנקוט בשורה של פעולות למיגור העוינות כלפי האזרחים הערבים, עדיין רחוקות מיישום.
חקירת פעילים חברתיים ופוליטיים ע"י השב"כ: בשנה האחרונה אנו עדים ל"גל" של זימון פעילים פוליטיים וחברתיים ערבים לחקירות שב"כ, בנושאים הנוגעים לפעילותם הפוליטית והחברתית, על אף שמדובר בפעילות לגיטימית וחוקית לחלוטין. החקירות, יחד עם התבטאות ראש השב"כ בעניין מחויבותו לשמור על אופייה של המדינה כמדינה יהודית, מעוררות תחושה מדאיגה של פיקוח מהסוג המאפיין משטרים אפלים. פעילות השב"כ מהווה פגיעה קשה בחופש המחשבה והביטוי ובחופש ההתארגנות הפוליטית. לפחות בחלק מהמקרים, הדבר היה כרוך בהצבת מכשולים לפעילות הציבורית.
הקפאת התכנון בישובים הערבים: רשויות התכנון ממשיכות להתעלם מצרכי הפיתוח של הישובים הערבים, ובכך מקפיאות את התפתחותם ופוגעות בחיי התושבים. היעדרן של תכניות המתאר מוביל למצב אבסורדי, שבו לא ניתן לקבל אישורי בנייה כלל. צרכי הגידול הטבעי והפיתוח מובילים לכך שעשרות אלפי בתים נבנים ללא היתרים, ובעליהם הופכים לעבריינים בעל כורחם. כך למשל, ביישוב מג'ד אלכרום, בו לא הייתה תכנית מתאר במשך 25 שנה, כ- 60% מהבתים נבנו ללא היתר. ביישוב דלית אל-כרמל, כ-5,000 בתים נבנו ללא היתר בשל העדר תכנון הולם. ברבים מהבתים אשר נבנו ללא היתר נמנעים שירותים חיוניים כגון מים, חשמל, תשתיות וכו'. היעדר תכניות המתאר יצר מחסור קשה במבני ציבור דוגמת בתי ספר, קופות חולים, טיפות חלב ועוד.
מדיניות הריסת הבתים בכפרים הבדווים בנגב: על אף המלצות ועדת אור, מדינת ישראל ממשיכה לפגוע בזכויות האוכלוסייה הבדואית בכפרים הבלתי מוכרים. מדי שנה מוציאה המדינה לפועל עשרות צווי הריסה לבתי משפחות בכפרים בלתי מוכרים, ומותירה עשרות משפחות ללא קורת גג. המדינה החריפה את המדיניות המכוונת לפינוי האוכלוסייה הערבית בנגב מאדמותיה ולריכוזה בשטח מצומצם ביותר, תוך אילוץ התושבים לוותר על אורחות חייהם, תרבותם וכלכלתם המסורתית.
מדיניות הריסת הבתים והעדר תוכניות מתאר פוגעת קשות ביכולת של תושביהם להתקיים ולהתפתח כאזרחים שווים ותורמים לחברה, ומחזקת תחושות דיכוי, קיפוח וניכור בקרב האוכלוסייה הערבית.
