מאגר המידע הביומטרי הוא פתח לשחיתות


משרד הפנים, שמבטיח לשמור על המאגר החדש, הוא שאחראי לכך שמרשם האוכלוסין מתגלגל באינטרנט זמין לכל דורש. האם אנו באמת יכולים לסמוך עליו?

‏אבנר פינצ'וק

"מי מפחד מטביעת אצבע, בחברה שבה רוב המידע האישי הוא בר השגה?", כך שאל מאמר המערכת ב"הארץ" ("מי מפחד מטביעת אצבע", 7.8.08), והמליץ לנו לברך על הקמת מאגר ביומטרי, שימנע זיוף תעודות זהות ויסייע למלחמה בפשע.

נתונים ביומטריים, שמקודדים בתעודת הזהות, יכולים להקשות על זיוף התעודה, הגם שמומחים מסתייגים מהרעיון ומעדיפים להסתפק בכרטיס חכם ללא ביומטריה. כך או כך, עדיין לא ברור מדוע יש צורך במאגר מידע ביומטרי, שאין כדוגמתו באף מדינה מערבית. נכון, המדינה מחזיקה במאגרי מידע רגישים רבים. אך מכאן לא נובע שאין סכנה במאגרים נוספים. אחרת ניתן היה לחשוב על מגה-מאגר, שבו תרכז המדינה את כל המידע שלנו: רפואי, משטרתי, פיננסי וכן הלאה.

אפשר שמאגר כזה יסייע למדינה למלא את משימותיה ביעילות, אבל הוא גם ישמש למטרות אחרות ויהווה מקור לפגיעה בזכויותינו ובאיכות החיים שלנו. מידע אישי רב דולף ממאגרי המידע של המדינה. משרד הפנים, שמבטיח לשמור על המאגר הביומטרי החדש, הוא שאחראי לכך שמרשם האוכלוסין מתגלגל באינטרנט זמין לכל דורש. דליפות ממאגרי מידע אינן יכולות לשמש מחסום בפני הקמת כל מאגר, אבל הן שיקול חשוב לפני שמחליטים על פגיעה נוספת בפרטיות.

"חוק טבע" נוסף שכדאי לזכור לפני שמקימים מאגר מידע רגיש, הוא שבסופו של דבר, המדינה תעשה בו גם שימושים שחורגים מהמטרות המקוריות. מאגר המידע הביומטרי תוכנן במקור לצרכי משרד הפנים, אבל מהר מאוד הוחלט להשתמש בו גם בחקירות של עבירות, ועד שהגיעה ההצעה לממשלה כבר חלה הידרדרות נוספת ונקבע שגם חשד לביצוע עבירות קלות בהרבה יצדיק שימוש במאגר.

לפני כשנה התנהל במחוזותינו ויכוח ציבורי עז סביב חוק האח הגדול, שהתיר למשטרה להקים מאגר מידע ובו נתוני התקשורת של כולנו. במשך חודשים ישבה ועדת החוקה של הכנסת ודנה בהסדרים המדוקדקים, שיגבילו את השימוש במידע הרגיש. והנה, לא חלף זמן רב מאז שהחוק נחקק, וכבר התברר בוועדת החוקה ש"המשטרה חורגת מחוק האח הגדול ומבקשת לקבל פרטים חריגים על לקוחות החברות הסלולריות", כפי שנכתב בהודעה לעיתונות מטעם הוועדה מה-13.8.08.

לא ברור מדוע תגלית זו הפתיעה את ועדת החוקה, לאחר שבשנה האחרונה יושבים חבריה כוועדת חקירה בעניין האזנות סתר ולומדים על הדרכים הרבות והמגוונות שבהן מנצלים לרעה סמכויות רגישות ופוגעים בפרטיות שלא כדין.

מעקב מתמיד ואובדן שליטה על המידע האישי שבידי המדינה – אלה הם סימני ההיכר המובהקים של מדינת משטרה. מידע הוא כוח, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. בדמוקרטיה הכוח חייב להיות מוגבל ומבוזר, וכך גם המידע שמרכזת המדינה אודות אזרחיה. וזו הסיבה שאנו מבקשים לשמור את טביעות האצבע שלנו לעצמנו, גם כשאין לנו דבר להסתיר.

הכותב הוא עורך דין באגודה לזכויות האזרח

המאמר פורסם באתר הארץ-TheMarker ב-20.8.08

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לפרטיות,המאגר הביומטרי,זכויות אזרחיות

סגור לתגובות.