חגי אלעד
האם מותר לחלום בישראל על עתיד אלטרנטיבי למבנה הנוכחי של "מדינה יהודית ודמוקרטית"? האם מותר לגבש מחשבה פוליטית וציבורית לקידומה של "דמוקרטיה הסדרית", או "מדינת כל אזרחיה", או כל מודל דמוקרטי אחר? במלים אחרות, האם בדמוקרטיה מותר לחלום על דמוקרטיה?
התשובה לכאורה מובנת מאליה: בדמוקרטיה שמורים לאזרחים חופש המחשבה, הביטוי וחופש הפעולה הפוליטי, בוודאי בסוגיות מרכזיות שבלב השיח הציבורי. אבל בישראל, למרבה הפלא, על פי שירות הביטחון הכללי ובגיבויו של היועץ המשפטי לממשלה, התשובה לשאלות הנ"ל היא שלילית, לפחות כאשר מדובר בערבים אזרחי המדינה, אשר מעזים לחשוב על מבנה דמוקרטי חלופי להסדרים הנוכחיים במדינת ישראל.
לפני כשנה אימץ השב"כ מדיניות שאין לה כל בסיס בחקיקה, לפיה תפקידיו כוללים גם הגנה על אופי המדינה כמדינה יהודית, ומבחינת אנשיו הם מוסמכים לעקוב גם אחרי פעילות חוקית (או בניסוחו המסורבל של ראש השב"כ: "פעילות שאינה בלתי חוקית"), שלשיטתו "מתחככת" (המרכאות במקור) עם פגיעה באופי המדינה.
השב"כ החליט, ומזוז מסכים, שלמרות שהבעת עמדה בנושאים האמורים היא "חלק מהזכות לחופש הביטוי" הרי שבאותה העת היא גם עלולה להוות "חתרנות". העמימות היצירתית וההתנסחויות האורווליאניות מבית מדרשו של השב"כ, יוצרות מצג מעוות הצובע פעילות דמוקרטית לגיטימית בגוונים חשאיים וחתרניים.
בהמשך לכך, בחודשים האחרונים השב"כ מזמן לחקירה עיתונאים, פעילי זכויות אדם ופעילים פוליטים, שפעילותם הציבורית אינה נראית לו. השב"כ גם משמיע איומים – לרוב סמויים ולעתים גלויים בפני הנחקרים, מבהיר להם שהם נמצאים תחת השגחתו המתמדת, רומז לפגיעה בחייהם האישיים ומזהירם פן ייכשלו בפלילים אם ימשיכו במעשיהם – וכל זאת כאשר אותם מעשים הם כאמור חוקיים ולגיטימיים. כך מהלך השב"כ אימים נגד עיתונאים ערבים, נגד פעילים בארגוני זכויות אדם ונגד אחרים.
מצב דברים זה ראוי שידיר שינה לא רק מעיניהם של אזרחי המדינה הערבים. פעילות של השב"כ שמטרתה להגביל את חופש הביטוי ולצמצם את חופש הפעולה הפוליטי, היא פעילות בלתי חוקית ומהווה סכנה לדמוקרטיה. לכן, כל מי שחופש הביטוי בישראל יקר לליבו צריך להיות מודאג ממהלכים אלו. הגנה היום על חופש הביטוי של חלק מהציבור, היא הגנה על חופש הביטוי של כולנו בעתיד.
האגודה לזכויות האזרח בישראל שבה ופנתה בעניין זה ליועץ המשפטי לממשלה באמירה ברורה: מדינה, המתיימרת להיות דמוקרטית, אינה יכולה לסבול שיטות חקירה, שליטה ודיכוי מעין אלה, המזכירות את הנעשה במשטרים טוטאליטריים. לא הפעילות הציבורית והפוליטית היא אשר "מתחככת" עם שלטון החוק – אלא התנהלותו הפסולה של השב"כ עצמו.
מוטב כי מזוז יחדל ממתן גיבוי לשב"כ כאשר זה, במקום לשמור על החוק, מפר אותו – ובמקום להגן על חופש הביטוי מאיים עליו. הקפדה על עקרונות יסוד, ובהם חופש הביטוי וחופש הפעולה הפוליטי, היא הערובה הטובה ביותר לא רק לקיומו של משטר דמוקרטי, אלא גם לשמירה על הביטחון.
חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל
