ללא חופש הביטוי ברשת – גולדבלט לא היה נחשף

לא כל הפרסומים האנונימיים ברשת מגלים אמת נוראה, אך בזכות הרשת המתירה פרסומים אנונימיים, הגיעה פרשת חנן גולדבלט מפרסום בפורום – לכדי הרשעה

‏אבנר פינצ'וק

מחר (ב') תקיים ועדת המדע של הכנסת דיון בהצעת חוק מסחר אלקטרוני, אשר קובעת כללים לחשיפת שמותיהם של גולשים אנונימיים. השבוע, תדון אותה ועדה בהצעת החוק של ח"כ ישראל חסון, אשר מבקש להטיל מגבלות על טוקבקים, באמצעות הטלת האחריות על אתרי האינטרנט, אשר יצטרכו להפוך לצנזורים. ההצעה השניה הוקפאה בינתיים, והדיון אמור להתקיים סביב הסדרה עצמית של בעלי האתרים.

לקראת הדיונים הללו חשוב לזכור, כי לולא השיח האנונימי והחופשי הקיים כיום באינטרנט – ייתכן כי כל פרשת חנן גולדבלט לא הייתה נגמרת בהגשת כתב אישום והרשעה.

לפני ימים אחדים הורשע גולדבלט באונס ובשורה של עבירות מין חמורות נוספות שביצע בקטינות, שהגיעו אליו כדי ללמוד משחק. ספק אם בכך הסתיימה מסכת הייסורים של הנערות הצעירות, שכבודן נפגע. אך עדיין, מצוקתן הקשה יצאה מהמחבוא, קולן הכואב נשמע, וזעמן הצית אש שאחזה בסופו של דבר גם בעבריין הסדרתי.

יש לקוות שהפרשה תעצים נשים נוספות, שנאנסו והוטרדו על ידי עברייני מין אחרים, ותעזור להן להשמיע את קולן. בצילה של התרבות השוביניסטית, שבעבר הלא רחוק הפכה כל קורבן אונס לנאשמת וכפתה עליה בושה, יש המתקשים להבין את תעצומות הנפש שנדרשות לנפגעות כדי לספר ולהתלונן על אשר עוללו להן. על כן, בראש וראשונה אנו חייבים תודה גדולה לקורבנותיו של גולדבלט, שעשו זאת והביאו אותו אל ספסל הנאשמים.

בפסק דינם מתארים שופטיו של גולדבלט, שלב אחר שלב, כיצד הנערות והנשים שאנס והטריד, החלו לספר את סיפורן באינטרנט. תחילה פרסמה אחת מהן סיפור אנונימי בפורום באינטרנט. נפגעות אחרות של אותו אנס נחשפו לסיפור שהיה דומה עד כאב לסיוט שעברו גם הן, ובזכותו מצאו זו את זו ואת הכוח לספר את על שאירע להן.

"אני פותחת את האינטרנט ופשוט קראתי את הסיפור שלי", סיפרה אחת העדות, "זה לקח כמה דקות של התאוששות ואז סיפרתי שגם לי זה קרה". "אני מודה לך מאוד על היוזמה", כתבה אחרת, "אין לך מושג איזו תחושת ניצחון זה נותן לי אחרי כל ההשפלה".

הפרסומים לא נותרו אנונימיים. נעמה לנסקי, כתבת "ידיעות אחרונות", נתקלה בסיפורים שהופיעו ברשת, פתחה בתחקיר מעמיק ואחראי ופרסמה את ממצאיו בעיתון. כל אלה הזינו את חקירת המשטרה שהחלה בעניין, והובילו בסופו של דבר להגשת כתב האישום ולהרשעה.

נכון, לא כל הפרסומים האנונימיים ברשת האינטרנט מגלים אמת גדולה ונוראה. רבים מהם שקריים, גסים ומשתלחים. לטוקבקיסטים ושאר כותבים אנונימיים יש גם אפשרות לייחס לאדם תמים את הפשעים הנוראים שבהם הורשע גולדבלט.

אולם כל מי שמכיר ולו במעט את מה שמתרחש ברשת האינטרנט, יודע שהשקר וגסות הרוח צוללים עד מהרה בתהום הנשייה. ד"ר יובל קרניאל, מומחה לדיני תקשורת ואינטרנט, כתב "דברים ריקים שאין מאחוריהם אמת לא ישאירו שום חותם וייעלמו מאליהם. סיפורים שיש בהם ממש יוכלו לצבור תאוצה ולהגיע לבירור ולליבון, ובסופו של תהליך גם לפרסום של ממש. בכל מקרה, הביטוי החופשי והספונטני מאפשר לדובר להביע רגשות ועמדות באופן גלוי ללא תקדים, וגם בכך יש תרומה לכבוד האדם, לחירותו ולזרימה של מידע".

פרשת חנן גולדבלט לימדה אותנו שיעור מאלף, ביכולתו של האינטרנט – על כל פגמיו – לתת במה גם לקולות מוחלשים ומושתקים בחברה. לאור מסע ההפחדה וההסתה, שמתנהל בימים אלה נגד השיח החופשי והאנונימי באינטרנט, יש לקוות כי גם את הפן הזה יזכרו חברי הכנסת בבואם לדון בניסיונות לדכא את השיח האינטרנטי החופשי.

אבנר פינצ'וק הוא עורך דין באגודה לזכויות האזרח בישראל

המאמר פורסם באתר ynet ב-6.7.08

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,חופש הביטוי

סגור לתגובות.