שימוש בסמלים נאציים – עניין לדיון ציבורי ולא לחוק הפלילי

הצעת החוק לאיסור השימוש בסמלים נאציים מבקשת למעשה לשלוט בכוח, באמצעות איסורים פליליים ואיומים במאסר, בשיח הציבורי, בתוכנו ובנימותיו

בעקבות הצעת החוק המבקשת לאסור על שימוש בסמלים ובכינויים נאצים, שאושרה היום (9.1.2012) בוועדת השרים לחקיקה, פנתה האגודה לזכויות האזרח לשר המשפטים ולחברי ועדת השרים, בבקשה כי יפעלו לסיכולה.

בפניה מזכירה עו"ד לילה מרגלית מהאגודה, כי חופש הביטוי הוא הזכות להגיד דברים קשים, נוקבים ואפילו פוגעים. הוא הזכות לתת ביטוי גס וקיצוני לעמדות, רגשות ומחשבות, והוא כולל גם את הזכות לעשות שימוש רטורי בדימויים קשים ופרובוקטיביים. שאלת הלגיטימיות החברתית של השימוש בסמלי השואה בשיח הפוליטי והציבורי, נאמר במכתב, היא שאלה גדולה, שראויה לדיון חופשי במסגרת 'שוק הדעות'; היא אינה שאלה שיש לטפל בה באמצעות החוק הפלילי.

דווקא בשל חשיבות ומרכזיות השואה, הניסיון להכתיב מתי ובאיזה הקשר מותר להתייחס אליה הוא חמור במיוחד. הצעת החוק הזו מבקשת למעשה לשלוט בכוח, באמצעות איסורים פליליים ואיומים במאסר, בשיח הציבורי, תוכנו ונימותיו.

היטיב להגדיר זאת ח"כ אריה אלדד (החתום באופן מפתיע על הצ"ח המדוברת), כאשר אמר בדיון במליאת הכנסת בשנת 2005, ביחס לגלגול קודם של הצעה זו: "אסור, אנחנו חונקים את השפה. אנחנו מוחקים עולם שלם של אסוציאציות מהשפה העברית, כי אנחנו מפחדים שאנשים יעשו זילות או הכחשת שואה. זאת פגיעה ישירה בחופש הביטוי. אנחנו מוחקים פרקים מהמילון העברי לצרכים פוליטיים ולא לצורכי הנצחתה של ההשמדה."

להלן פניית האגודה.

9 בינואר 2012

לכבוד
פרופ' יעקב נאמן
שר המשפטים ויו"ר ועדת שרים לענייני חקיקה

לכבוד
השרים
חברי ועדת שרים לענייני חקיקה

שלום רב,

הנדון: הצעת חוק איסור השימוש בסמלים וכינויים נאצים, התשע"ב-2011

כאשר מדברים על חופש הביטוי, נהוג לעתים לדבר על ה"מדרון החלקלק", על החשש כי פגיעות קטנות ושוליות לכאורה יפתחו פתח לפגיעות גדולות יותר בעתיד. למרבה הצער, נראה כי הצעת החוק שבנדון – אשר באופן מדאיג אושרה היום בידי ועדת השרים לענייני חקיקה – מביאה אותנו הישר לתחתית המדרון, בו ה"אח הגדול" מבקש לשלוט בכוח, באמצעות איסורים פליליים ואיומים במאסר, בשיח הציבורי, תוכנו ונימותיו.

הצעת החוק מבקשת לאסור באופן גורף על שימוש בכינויים וסמלים, הקשורים לנאצים או לשואה, תוך הטלת עונש מאסר בין השאר על מי שעושה "שימוש בסמלים נאצים" או "שימוש בכינוי נאצי, בעל פה או בכתב כלפי אדם, קבוצת בני-אדם, תאגיד, מוסד או גוף כלשהו" – וזאת שלא במסגרת או למטרת "לימוד, תיעוד, עבודה מדעית או דיווח היסטורי".

האנטישמיות והגזענות הם נגעים חמורים, המאיימים על המרקם החברתי והפוגעים באופן קשה וחמור בזכויות אדם. כדי להילחם בתופעות מסוכנות אלו, אכן מוצדק להטיל מגבלות מסוימות על חופש הביטוי; אולם כמדינה דמוקרטית, עלינו לעמוד על המשמר כדי להבטיח, כי מגבלות אלו לא יעלו על הנדרש באופן הכרחי.

השואה תופסת מקום מרכזי בזיכרון ההיסטורי והתרבותי של חלק נכבד מתושבי מדינת ישראל, ולרבים מהווה היא אף יסוד מכונן של זהותם.  מדובר בנושא קשה וכאוב מנשוא, ושימוש בלתי רגיש בסמלי השואה אכן עלול לפגוע קשות ברגשותיהם של אנשים רבים. אולם, דווקא בשל חשיבות ומרכזיות השואה חמור במיוחד הניסיון להכתיב מתי ובאיזה הקשר מותר להתייחס אליה. חופש הביטוי הוא הזכות להגיד דברים קשים, נוקבים ואפילו פוגעים. הוא הזכות לתת ביטוי גס וקיצוני לעמדות, רגשות ומחשבות, והוא כולל גם את הזכות לעשות שימוש רטורי בדימויים קשים ופרובוקטיביים.  שאלת הלגיטימיות החברתית של השימוש בסמלי השואה בשיח הפוליטי והציבורי היא שאלה גדולה, שראויה לדיון חופשי במסגרת "שוק הדעות"; היא אינה שאלה, שיש לטפל בה באמצעות החוק הפלילי.

מתנגדי ההתנתקות שעשו שימוש בטלאי הצהוב כדי למחות נגד מדיניות הממשלה; ההוגה פרופ' ישעיהו ליבוביץ שנקט בביטוי החריף "יודונאצים"; ג'רי סיינפלד שעשה שימוש סאטירי במונח "נאצי" בתוכניתו המפורסמת על ה-"סופ נאצי"; ואף ניצולי השואה שלבשו בגדי פסים וטלאי צהוב במצעד מחאה לפני שנים אחדות – כל אלה עלולים היו לרצות עונשי מאסר על פי הצעת החוק.  האם כך ראוי במדינה דמוקרטית?

היטיב להגדיר זאת ח"כ אריה אלדד (החתום באופן מפתיע על ההצעה דנא), כאשר אמר בדיון במליאת הכנסת בשנת 2005, ביחס לגלגול קודם של הצעה זו: "אסור, אנחנו חונקים את השפה. אנחנו מוחקים עולם שלם של אסוציאציות מהשפה העברית, כי אנחנו מפחדים שאנשים יעשו זילות או הכחשת שואה. זאת פגיעה ישירה בחופש הביטוי. אנחנו מוחקים פרקים מהמילון העברי לצרכים פוליטיים ולא לצורכי הנצחתה של ההשמדה."

לאור כל האמור לעיל נבקשכם לשקול מחדש את עמדותיכם ביחס להצעה – אשר אף אינה עומדת במבחן החוקתיות – ולפעול לסיכולה.

בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד

העתק:
מר יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה