09 ביולי 2007
לכבוד
פרופ' מנחם בן שושן
יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: נייר עמדה לקראת הדיון הקבוע ליום ד' 11.7.07 בשעה 09:00 בנושא –
הצ"ח לתיקון חוק העונשין – תיקונים מוצעים לסעיף ההגנה העצמית
עמדת האגודה לזכויות האזרח בישראל הינה, כי שימוש בנשק או שימוש אחר בכוח רב הינו סביר רק לצורך הגנה על החיים, וגם זאת, רק בהיעדר ברירה אחרת. אין להתיר לאזרחים לעשות שימוש בכוח קטלני מסוג זה על מנת להגן על רכושם, שכן מדובר בתגובה, שתוצאתה האפשרית הינה הרת אסון ואשר אינה פרופורציונאלית כלל ועיקר לנזק, חמור ככל שיהיה, שעלול להיגרם לרכוש. אין להצדיק סיכון חיי אדם, אפילו הוא עבריין, גם כאשר מדובר בפשיעה שהינה 'מכת מדינה' או כזו הנובעת מאזלת יד של הרשויות.
יפים לעניין זה דברי השופט בך: "אין לקפד את פתיל חייו של אדם גם אם זה איבד צלם אנוש בהתנהגותו הבלתי אנושית גם עבריין אלים ונתעב זכאי לכך שעונשו ייקבע בבית-משפט ורק בבית-משפט. גזר דיננו חייב לשקף את הנורמה האוסרת על קורבן של עבירה למצות בעצמו את הדין עם מי שפגע בו, אפילו היתה הפגיעה קשה וממושכת" (ע"פ 6353/94 בוחבוט נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 647, 652 (1995).
הגנת ההגנה העצמית מנויה בסעיף 34י לחוק העונשין (להלן: החוק) וכפופה לכלל הסבירות הקבוע בסעיף 34טז לחוק.
על ההצדקה לקיומה של טענת ההגנה העצמית עמד השופט לנדוי בע"פ 410/71 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"מ כו(1) 624, 629 (1972):
"…אדם הנקלע על לא עוול בכפו אל תוך מצב של צורך לעמוד על נפשו או למנוע נזק חמור מעצמו או מאלה שלשלומם הוא אחראי, מותר לו לנקוט אמצעים ראויים לשם הדיפת סכנה כזאת, גם בדרך עשיית מעשים שבדרך כלל אסורים באיסורי החוק הפלילי".
בתי המשפט בפסיקתם יצקו תוכן לסעיף ההגנה העצמית, וקבעו, כי ההגנה העצמית כוללת חמישה יסודות (ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 90-91 (2004)):
א. "תקיפה – מטרתה של ההגנה העצמית היא להדוף תקיפה שלא כדין שהעמידה את המותקף או את זולתו בסכנת פגיעה מוחשית. בהקשר זה יש לדרוש כי הסתברות התממשותה של הסכנה לא תהיה ערטילאית, שאם לא כן עלולה תגובתו של המותקף לגלוש מתחום ההתנהגות שעמה החוק מוכן להשלים, לתחום של התנהגות אסורה".
ב. "נחיצות – כדי שפעולותיו של המותקף יחסו בצלה של הגנה זו, עליו להראות כי הן היו נחוצות לשם הדיפת התוקף, שכן זוהי תכליתה של ההגנה. ד"ר בועז סנג'רו מבחין בין נחיצות איכותית לנחיצות כמותית (ראו ספרו הגנה עצמית במשפט הפלילי [10], בעמ' 178). הנחיצות הכמותית קשורה למידת הכוח שיש להפעיל נגד התוקף, והיא תידון במסגרת דרישת הסבירות. הנחיצות האיכותית עניינה בקיומן של אלטרנטיבות אחרות להדיפת התוקף מלבד שימוש בכוח כלפיו. אדם הפועל לשם הדיפת זה שבא לתקוף אותו, ממלא למעשה את תפקידן של רשויות האכיפה, ועל-כן עליו להראות כי פנה לשימוש בכוח רק משנוכח כי לא היה ניתן להדוף את התוקף באמצעות שימוש בחלופות אחרות, פוגעניות פחות, כגון פנייה לרשויות השלטון או נסיגה".
ג. "מיידיות – עניינה של דרישה זו בעיתוי התממשותה של הסכנה. ההגנה העצמית תהא מופעלת רק כאשר הסכנה ממשמשת ובאה ולא לפני כן, עם זאת אין לדרוש מהמותקף שימתין לתקיפתו ורק אז יפעל כנגד התוקף, ויש להכיר בנסיבות שבהן המותקף יבצע פעולת הגנה מוקדמת, בבחינת "הבא להרגך השכם להרגו"".
ד. "דרישת הסבירות – דרישה זו מעוגנת בסעיף 34טז לחוק העונשין, ובמסגרתה יש לשקול את חומרת הסכנה שיוצר התוקף מול מידת הכוח שהפעיל המותקף. רק משהוכח כי התקיים מיתאם סביר בדרכי הפעולה של השניים, יזכה המותקף להגנת החוק. מדרישה זו נגזרת חובתו של המותקף להפסיק את השימוש בכוח לאחר שנטרל את יריבו והסכנה חלפה. זהו גם קו הגבול שבין שימוש בכוח כהגנה לבין שימוש בכוח ממניעי נקמה".
ה. "המותקף לא הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים – מדובר בתנאי משולש, הדורש יסוד של התנהגות פסולה מצד המותקף, קשר סיבתי עובדתי בינה לבין תקיפתו ויסוד סובייקטיבי של צפייה מראש של התפתחות הדברים. בעוד שבחינתם של יתר התנאים להגנה עצמית נעשית במועד התקיפה ממש, בחינתו של רכיב זה תיעשה במבט לאחור אל הדרך שבה נקלע המתגונן למצב שבו התאפשרה תקיפתו".
(ההדגשות אינן במקור)
דוקטרינת ההגנה העצמית, כפי שזו מעוגנת כיום בחוק ובפסיקה, חלה גם על מקרי פריצה, מסוג אלה בהם מטפלות הצעות החוק שיידונו בפני הוועדה, ומספקת להם את האיזון הערכי הראוי. הפסיקה, כאמור לעיל, צמצמה את תחולתה של ההגנה וקבעה את היסודות הנחוצים להתקיימותה של ההגנה, וזאת על מנת להגיע לאותו איזון אופטימאלי בין זכותו של אדם לחיים, חירות וקניין, למול הערך המקודש של קדושת החיים.
אנו סבורים – כי יש לשמור על איזון זה ולא להפר אותו. לדעתנו, בכל הצעות החוק הנדונות אין שמירה על האיזון העדין בין האינטרסים המתנגשים, וקבלתן עלולה להוביל לזילות חיי אדם ולהרג של חפים מפשע.
אין מדינה מתוקנת בעולם שנהוג בה עונש מוות על עבירות רכוש. נכון שבעתיים הדבר, כאשר המדובר בענישה על ידי אזרחים. זכות הקניין כבודה במקומה מונח, אך בהתנגשות עם הזכות לחיים, ברי כי ידה של האחרונה על העליונה.
להלן יובאו הערות מרכזיות להצעות החוק שהוגשו. כאמור, אין לראות בהערות אלו חזרה מהתנגדותנו הנחרצת להצעות, כאמור לעיל.
1. הצעת החוק של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ – פ/1996/17:
ההצעה מעניקה הגנה גורפת לכל המחזיק מקום כדין, ומאפשרת לו לפעול כנגד כל אדם ש"נכנס או מתפרץ למקום או המנסה להיכנס למקום", תחת התנאי הקבוע כיום בחוק העונשין, "תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית".
המרחק בין התנאי של תקיפה שלא כדין, המופיע בסעיף 34י לחוק, לבין התנאי של כניסה או התפרצות, המופיע בהצעת החוק, מרחק רב הוא. יתרה מזאת, בהגדרת התנאי לתחולת החוק ככניסה או התפרצות, משמיטה הצעת החוק את יסודות ההגנה העצמית, כפי שהללו נקבעו בפסיקת בית המשפט, שמטרתם לאזן בין קדושת החיים לבין הזכות לחירות ולקניין.
לפיכך, יש לקבוע, כי הצעת החוק הנדונה אינה מידתית, ולו רק בשל העובדה כי חסר בה הרכיב של התקפה שלא כדין.
2. הצעת החוק של חבר הכנסת אליהו גבאי- פ/2051/17
ההצעה כוללת את יסוד הנחיצות, שנקבע כאחד מיסודותיה של ההגנה העצמית. ואולם, בכך מסתכם הדמיון בין הצעת החוק לסעיף 34י לחוק. אין דרישה כי התקיפה תהא שלא כדין, מיידית וסבירה. לא זאת אף זו, ההצעה נוקטת בלשון חד משמעית, שלא מתפרשת בשני אופנים, כי מעשה כולל שימוש בכוח קטלני. כאמור לעיל, אף על פי שהזכות לקניין הינה זכות יסוד, הזכות לחיים חשובה היא פי כמה מונים.
3. הצעת החוק של חבר הכנסת ישראל כץ- פ/1997/17
ההצעה קובעת את התנאי לתחולת ההגנה העצמית כתקיפה שלא כדין, כפי שקובע סעיף 34י לחוק. ואולם, ההצעה קובעת, כי גם פריצה לבית מגורים או למשק חקלאי מהווה תקיפה שלא כדין. בכך חוטאת ההצעה לאיזון העדין בין האינטרסים המתנגשים, כאמור לעיל.
4. הצעת החוק של חבר הכנסת צבי הנדל- פ/2016/17
אמנם, הצעה זו כוללת שלוש יסודות של ההגנה העצמית: מיידיות, נחיצות וסבירות. היא אינה כוללת את יסוד התקיפה שלא כדין ואת החריג, לפיו ההגנה לא תחול אם המותקף הביא בהתנהגותו הפסולה להתקפה. ואולם, רב השונה על הדומה- כאמור לעיל, קיים מרחק רב בין הדיפת כניסה או התפרצות לבין תקיפה שלא כדין, ואין בידינו לוותר על תנאי זה. כמו כן, לעניין הסבירות- על פי החוק ההגנה לא תחול כאשר "המעשה היה לא סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה" בעוד שבהצעת החוק הדרישה הינה לבלתי סביר בעליל. ראוי היה, כי הצעת החוק תתאים עצמה לרף ההגנה העצמית, ותקבע כי ההגנה תהא כפופה לכלל הסבירות, המצוי בסעיף 34טז לחוק.
כל הצעות החוק מעדיפות את הזכות לרכוש על פני הזכות לחיים, ולכן הן אינן ראויות. יש להחיל על מקרה של פריצה את ההגנה העצמית, המנויה בסעיף 34י לחוק, משום שהיא מאזנת כראוי בין הזכות לחיים של הפוגע לבין זכויותיו של הנפגע לחיים, חירות וקניין.
בכבוד רב,
סיגל שהב, עו"ד
