מאת עו"ד אורה בלום, התכנית לזכויות פליטים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב
מ', נערה מוסלמית בת 15 מגינאה קונקרי, נמלטה מארצה בשל ניסיונם של אביה ואחיה לכפות עליה, באלימות ובאיומים על חייה, נישואין לגבר המבוגר ממנה בשנים רבות והנשוי לחמש נשים נוספות, כמקובל במסורת המקומית של בני כפרה.
בעלה השוטר של ט' מקמרון רדף אותה ואת ילדתה באמצעות רשויות החוק במדינה, בניסיון לכפות עליהן ביצוע הליך להשחתת אברי מינן (Female Genital Mutilation), כמקובל בקרב בני שבטו.
א' נמלטה לישראל ממצרים על רקע איום קרובי משפחתה לרצוח אותה מטעמי כבוד המשפחה.
שלוש הנשים מיוצגות על-ידי הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב. המשותף להן הוא רדיפתן על-ידי קרובי משפחתן, על רקע היותן נשים הנמלטות ממסורות פוגעניות.
היעדר הגנה במדינת המוצא
שלוש הנשים שסיפורן מובא כאן, ורבות אחרות, אינן יכולות לקבל הגנה אפקטיבית מפני רודפיהן על-ידי הרשויות בארצות מוצאן. הסיבות לכך נעוצות לרוב בסדר החברתי הפטריארכלי ובדפוסים התרבותיים המושרשים עמוק בתפיסה ובתודעה המקומית הקולקטיבית. קיים פער משמעותי בין החזות החיצונית של מדינות אלה, המתבטאת בחוקים שנחקקו, באמנות שעליהן הן חתומות או בהצהרות בדבר זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט, לבין התנהלות הרשויות בפועל והיעדר אכיפה של מנגנוני החוק בעניינים הנוגעים לזכויות נשים.
גינאה קונקרי, למשל, אסרה על נישואין כפויים בחוק, אך בפועל המדינה אינה עושה דבר על מנת לאכוף את החוק. דוחות בינלאומיים מתארים את הימשכות המנהגים הפוגעים בנשים, וביניהם נישואי קטינות, גם לאחר חקיקת החוק. סיכוייה של מ', אפוא, לקבל הגנה מטעם המדינה קלושים, בשל חולשת מנגנוני השיפוט והאכיפה בגינאה קונקרי ובשל חוסר הרצון והעניין של הרשויות להתערב בענייני משפחה הקשורים למנהגים אתניים ודתיים.
במצרים, רצח נשים מטעמי כבוד המשפחה נתפס בקרב שכבות נרחבות בחברה כלגיטימי. מערכות החוק והמשפט במצרים מחזקות תפיסה זו גם במישור החקיקה וגם בדרך אכיפת החוק. כך למשל, סעיף מיוחד בחוק הפלילי (סעיף 17), המניח לשופטים להקל בעונשם של רוצחים על בסיס נסיבות מיוחדות, משמש בפועל למתן עונשים מופחתים לרוצחי נשים מטעמי כבוד המשפחה.
בקמרון אין חוק האוסר על ביצוע הליך השחתת אברי המין של האישה, והסובלנות של המדינה כלפי ההליך מובילה לכך שלנשים כמו ט' אין סיכוי ממשי לקבל את הגנת המדינה.
רדיפה על בסיס השתייכות מגדרית
אמנת הפליטים משנת 1951 אינה כוללת בלשונה רדיפה על רקע השתייכות מגדרית. יש לזכור כי האמנה נוסחה על רקע מוראות מלחמת העולם השנייה, ובטרם החלו המהפכות הפמיניסטיות לחדור אל התודעה הציבורית. מנסחי האמנה ראו לנגד עיניהם מבקשי מקלט ופליטים שנרדפו על רקע דת, גזע, לאום, עמדה פוליטית והשתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, ואלה הם חמשת היסודות שעליהם מבוססות עילות הרדיפה על-פי האמנה (סעיף 1A).
למרות נוסח האמנה המגביל בלשונו את עילות הרדיפה, התפתחה בשנים האחרונות ברחבי העולם ההכרה, כי הפרשנות הנכונה להגדרת פליט באמנה מחייבת להכיר בבקשות בגין רדיפה הנובעת מהשתייכות מגדרית כחלק מרדיפה על רקע השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת.
כבר בשנת 1985 המליצה הוועדה המבצעת של נציבות האו"ם לפליטים (בהחלטה מס' 39) לאמץ את הפרשנות כי נשים מבקשות מקלט אשר נתקלו ביחס קשה ולא אנושי משום שהפרו מוסכמות חברתיות בחברה שהן חיות בה, ייחשבו כקבוצה חברתית מסוימת במשמעות של סעיף (2) 1A לאמנת הפליטים.
בהנחיות מיולי 1991 חוזרת נציבות האו"ם לפליטים וקובעת (בסעיף 71), כי נשים הנרדפות על רקע אפליה על בסיס מגדרי צריכות להיחשב כחברות בקבוצה חברתית מסוימת לצורך הגדרת מעמדן כפליטות.
בשנת 2002 פרסמה נציבות האו"ם לפליטים הנחיות מפורשות ומפורטות, שלפיהן יש להכיר באונס, בכפיית הליך להשחתת איברי המין של האישה, באלימות במשפחה ובסחר בנשים כאופני רדיפה על-פי אמנת הפליטים, בין אם בוצעו על-ידי שלוחי המדינה ובין אם בוצעו על-ידי אנשים פרטיים.
כתוצאה מהנחיות אלה ניתן לראות בשנים האחרונות במדינות כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, בלגיה, אנגליה, צרפת ואוסטריה פסיקה התואמת את הנחיות נציבות האו"ם לפליטים. בישראל, למרות המגמה ההולכת ומתפתחת במדינות המתקדמות בעולם, דחתה עד היום הוועדה המייעצת לענייני פליטים את כל בקשות המקלט של נשים שנרדפו על רקע השתייכות מגדרית, שעמדו על סדר יומה.
פליטי Sur Place
מבקשות מקלט הנמלטות ממסגרות חברתיות פטריארכליות, מאבדות לרוב את הגנת הרשתות המשפחתיות והחברתיות שאליהן הן משתייכות, ונחשפות בבריחתן למצבים קשים של אלימות ואונס. בעצם הבריחה והשחרור מהמסורות הפוגעניות קמות להן לעתים בדרכן עילות המבססות מעמד של פליט, שנוצרו רק לאחר עזיבתן את ארצן. מעמד זה מכונה על-פי האמנה מעמד פליט "Sur Place".
מסע האימים של מ' מגינאה קונקרי לישראל ממחיש מצב זה. מ' הצטרפה לקבוצה של 26 גברים בניסיון לחצות את מדבר סיני ממצרים לגבול הישראלי. הקבוצה, שהובלה על-ידי מבריחים בדואים, שהתה במדבר כמה שבועות בתנאי רעב קשים. באחד הלילות נאנסה מ' על-ידי המבריחים הבדואים, בזה אחר זה, לעיני יתר הגברים בקבוצה, תחת איומי רובה. זעקות השבר והאימה שלה נבלעו במרחבי המדבר, ואיש לא נחלץ לעזרתה. בהגיעה לישראל חוותה מ' חוויה דומה, כאשר נאנסה על-ידי קבוצה של אפריקנים שניצלו את חולשתה ורעבונה, ואנסו אותה בתמורה למזון.
מ', שברחה מגינאה קונקרי עקב התנגדותה לשידוך שכפו עליה אביה ואחיה, מצאה עצמה קורבן חסר אונים של אלימות ושל אונס. איבוד בתוליה עקב מעשה האונס, התרועעותה עם גברים זרים, שהותה במדינה זרה בלא השגחת משפחתה – כל אלה, ביחד ולחוד, מכתימים את כבודה בעיני משפחתה המוסלמית והופכים אותה לאות קלון על המשפחה על-פי המוסכמות החברתיות והדתיות שאליהן היא משתייכת.
אם תוחזר לארצה, גורלה של מ' ידוע מראש כמעט – נידוי חברתי שיוביל בהכרח לרמיסת זכויות אדם בסיסיות, או במקרה הגרוע – רצח מטעמי כבוד המשפחה.
האיסור החל על מדינת ישראל להחזיר את מ' לארצה, שבה נשקפת סכנה לחייה, מקורו בעקרון ה-Non Refoulment (אי החזרה) (סעיף 33 לאמנת הפליטים) ובסעיף 3 לאמנה הבינלאומית נגד עינויים, שלפיו למדינה אסור להחזיר אדם למדינה אחרת, כאשר קיים בסיס להאמין שהחזרתו אליה תחשוף אותו לסכנה של עינויים גופניים ונפשיים.
רדיפה על רקע דעה פוליטית
מומחים לפרשנות אמנת הפליטים דנו בשנים האחרונות בשאלה האם רדיפה על רקע השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת היא העילה היחידה המכילה בתוכה רדיפה על בסיס השתייכות מגדרית. פסיקה וספרות בארצות הברית שדנו בשאלה זו, הציעו את האפשרות כי לעתים אפשר לפרש רדיפה על רקע השתייכות מגדרית גם כרדיפה על רקע דעה פוליטית.
נציבות האו"ם לפליטים בז'נבה הביעה עמדתה באופן לא רשמי באחד מהמכתבים שפרסמה, כי לעתים הפרה של מוסכמות חברתיות ושל מסורות דכאניות של נשים יכולה להיחשב כהצהרה פוליטית. כללי משרד המשפטים והנחיות רשות ההגירה (INS) בארצות הברית הנוגעות לענייני מגדר קובעים, שדעות הנוגעות לתפקידה או למעמדה של האישה מקיימות את ההגדרה של דעה פוליטית.
בריחתה של מ' מביתה, התנגדותה למבנה המשפחה הפטריארכלי והפוליגמי בעצם סירובה להינשא לגבר המבוגר ממנה והנשוי לחמש נשים, ושבירת המוסכמות החברתיות המקובלות – בכל אלה יש לדעתנו אקט של אמירה פוליטית, שמ' נרדפת בגינה על-ידי משפחתה.
בקשותיהן של מ', ט' וא' למקלט בישראל טרם הובאו בפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים.
