במועצה האזורית אבו-בסמ"ה מאוגדים עשרה ישובים: תראבין אל-סאנע, אבו-קרינאת (אם מתנאן), קסר א-סר, ביר הדאג', דריג'את, מכחול, אום-בטין, אל-סייד, וחוות כוחלה ומולדה. למרות שישובים אלו הוכרו זה מכבר, הליכי התכנון שלהם טרם הושלמו, ובמרביתם לא ניתן להנפיק היתרי בנייה.
על-פי חוק התכנון והבניה, חברת החשמל מנועה מלחבר מבנים לרשת החשמל, כל עוד לא הושלמו הליכי התכנון. כתוצאה מכך, גם הבתים בכפרים שכבר הוכרו לפני שנים רבות עדיין לא מחוברים לרשת החשמל, כמו הכפרים הבלתי מוכרים. תנאי החיים בהם לא השתפרו, ונמשכת הפגיעה הקשה בזכות התושבים לכבוד ולתנאי מחיה הולמים. הליכי התכנון עשויים לארוך שנים רבות, והדבר מאריך את סבלם של התושבים.
נציגי האגודה נפגשו עם שר התשתיות, בנימין בן אליעזר, כדי לבחון אפשרות לחקיקה (הוראת שעה) שתאפשר חיבור לחשמל בישובי המועצה האזורית אבו-בסמ"ה, ולו חיבור זמני עד להשלמת הליכי התכנון של הכפרים. לבקשת השר הכינה האגודה נוסח מוצע להוראת שעה כזו.
להלן מכתבנו לשר על נספחיו: הנוסח המוצע להוראת השעה, פניה לשר המשפטים, וחומר רקע לדיון בוועדת השרים לענייני המגזר הלא יהודי, שהשר בן אליעזר עומד בראשה.
כתבה: עו"ד באנה שגרי-בדארנה.
בסיוע: עו"ד דבי גילד-חיו, אירית בלאס, יותם שלמה
22 במאי, 2008
לכבוד
מר בנימין בן אליעזר
שר התשתיות הלאומיות
ירושלים
שלום רב,
הנדון: חיבור יישובי המועצה האזורית אבו-בסמ"ה לרשת החשמל –
דיון בועדת שרים לענייני המגזר הלא-יהודי
ראשית, אנו מבקשים להודות לך על קיום פגישה בראשותך בנושא חיבור יישובי המועצה האזורית אבו-בסמ"ה לרשת החשמל ביום 17.3.08, ועל נכונותך לטפל ולקדם הנושא, שיש בו פגיעה קשה בזכויות אדם בסיסיות.
בהתאם לסיכום הישיבה, אנו מתכבדים להעביר המסמכים כדלקמן:
1. טיוטא של הוראת השעה;
2. העתק מכתב שנשלח על ידינו לשר המשפטים, דניאל פרידמן;
3. חומר רקע כהכנה לדיון בועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי שבראשותך.
אנו מודים לך על הצעתך להעלות הנושא לדיון בועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי ועל כוונתך לפעול לקידום הוראת השעה.
אנו סבורים, כי הוראת שעה כאמור עשויה להביא מזור לאחת המצוקות הקשות של תושבי הכפרים הנמצאים בהליכי תכנון והכרה במסגרת המועצה האזורית אבו-בסמ"ה, ולו באופן חלקי וזמני.
אנו תקווה, כי הוראת השעה תהיה הסנונית, שתבשר את קידום הזכות לקיום בכבוד של אזרחי ישראל המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים, ותתקן עוול היסטורי ארוך שנים.
נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.
בכבוד רב ובברכה,
באנה שגרי בדארנה, עו"ד דבי גילד – חיו, עו"ד
זכויות האוכלוסיה הערבית בנגב מקדמת מדיניות וחקיקה
נספח א': נוסח מוצע להוראת שעה שהוכן ע"י האגודה
חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) תשס"ח-2008
נספח ב': פניית האגודה לשר המשפטים, דניאל פרידמן
22 במאי, 2008
לכבוד
מר דניאל פרידמן
שר המשפטים
משרד המשפטים
ירושלים
שלום רב,
הנדון: חיבור יישובי המועצה האזורית אבו-בסמ"ה לרשת החשמל
אנו פונים אליך בבקשה לתמוך בקידום חקיקה שעניינה חיבור לחשמל של היישובים הבדואים, הנמצאים בהליכים שונים של תכנון ומאוגדים במסגרת המועצה האזורית אבו-בסמ"ה, ולו חיבור זמני עד להשלמת הליכי התכנון של ישובים אלו.
1. במועצה האזורית אבו-בסמ"ה מאוגדים עשרה ישובים: תראבין אל-סאנע, אבו-קרינאת (אם מתנאן), קסר א-סר, ביר הדאג', דריג'את, מכחול, אום-בטין, אל-סייד, וחוות כוחלה ומולדה. למרות שישובים אלו הוכרו זה מכבר, חלקם לפי החלטות ממשלה משנת 1999 ומשנת 2000, הליכי התכנון של כפרים אלו טרם הושלמו, ובמרבית הכפרים לא ניתן להנפיק היתרי בנייה.
2. כידוע לך, בשל המגבלה החוקית הקיימת בחוק התכנון והבניה, כל עוד לא הושלמו הליכי התכנון מנועה חברת החשמל מלחבר את המבנים בישובים אלה לרשת החשמל, המהווה אמצעי חיוני להגשמת הזכות לכבוד. הליכי התכנון עשויים לארוך שנים רבות והדבר מאריך את סבלם של התושבים, ולהערכתו של מר דוד כהן, הממונה על המחוז במשרד הפנים ביישובים אלה, גם סיום הכנתה של תכנית מפורטת אינה ערובה להוצאת היתרי בנייה, בין היתר בשל המחלוקת בין המדינה לבדואים בסוגיית הזכויות בקרקע; סוגיה הנבחנת בימים אלה בועדת גולדברג להצעת מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. כך למשל, בכפר דריג'את לא חוברו בתים לרשת החשמל למרות שאושרה תכנית מתאר מפורטת למגורים ביישוב כבר ביולי 2007.[1] התוצאה בפועל של מצב דברים זה היא שההחלטה להכיר בכפרים אלו, למרות שהתקבלה לפני שנים רבות, לא שיפרה את תנאי החיים ביישובים שהוכרו ביחס לכפרים הבלתי מוכרים. עשרות אלפי אזרחים ותושבים נותרו ללא חיבור לתשתיות חיוניות.
3. העדר חיבור לחשמל פוגע, כאמור, בזכותם של התושבים לכבוד בכלל ולתנאי קיום בסיסיים בפרט. בהיעדר חשמל נפגעת גם הזכות לבריאות ולחינוך ולשוויון, והדברים ברורים. אין זה סביר שתושבי הכפרים שהוכרו על ידי המדינה לא יחוברו לחשמל ויחיו בתת-תנאים, בטענה של העדר תכנון בעת שהמדינה, האחראית לסיום הליכי התכנון, עתידה להסדיר את הנושא התכנוני באזור תוך הכרה במצב הקיים.
4. לאור מצוקתם הקשה של תושבי כפרים אלו, אנו מבקשים לקדם הוראת שעה שתאפשר חיבור לחשמל בישובי המועצה האזורית אבו-בסמ"ה, ולו חיבור זמני עד להשלמת הליכי התכנון של הכפרים. זאת בדומה להוראת השעה, שהייתה בתוקף עד 31 במאי 2007 (חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) תשנ"ו 1996), ובכפוף לבחינה עניינית ובטיחותית. רצ"ב נוסח מוצע להוראת שעה שהוכן על ידינו.
לאור כל האמור לעיל, נודה לך על תמיכה בהוראת השעה, העשויה לצמצם את הפגיעה החמורה בזכותם של תושבי יישובי אבו-בסמ"ה לקיום בכבוד.
נשמח לקיים עימך פגישה בנוגע לנושא זה, כדי להבהיר ביתר פירוט את המצב המשפטי הבעייתי ואת הפגיעה הקשה בזכויות אדם הנובעת ממנו, וכן בכדי לפרט ולהסביר הפתרון המוצע על ידינו, ככל שיתבקש.
בכבוד רב ובברכה,
באנה שגרי בדארנה, עו"ד דבי גילד – חיו, עו"ד
זכויות האוכלוסיה הערבית בנגב מקדמת מדיניות וחקיקה
מאי 2008
חיבור יישובי המועצה האזורית אבו-בסמ"ה לרשת החשמל –
חומר רקע לדיון בוועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי בעניין חיבור לחשמל של מבנים ביישובים ערבים-בדואים בנגב, הנמצאים בהליכי הכרה והסדרה תכנונית
רקע: היווצרות מצוקת הכפרים הבלתי מוכרים
עם הקמת מדינת ישראל רוכזה מרבית האוכלוסייה הערבית-הבדואית בנגב באזור "הסייג". למעלה מ-150,000 אזרחים ערבים מתגוררים היום בנגב, כמחציתם בעיירות שהוקמו במטרה לרכזם ול"עיירם", והמדורגות בדירוג הנמוך ביותר של נתונים כלכליים וחברתיים במדינה. להערכת משרד הפנים כ- 80,000 אזרחים ממשיכים להתגורר בעשרות כפרים "בלתי מוכרים", שחלקם הגדול היה קיים עוד לפני הקמת המדינה ומיעוטם הוקם עם ההעברה.[2] מרבית אזור הסייג הינו "שטח גלילי" שאינו בתחומה של אף מועצה אזורית אלא נתון לשליטה ישירה של משרד הפנים. הרוב המכריע של יישובים אלה לא הוכר ולא הוסדר תכנונית. כתוצאה מכך נפגעו ולעיתים נשללו זכויות האדם הבסיסיות של תושביהם ובראשם הזכות לשוויון, הזכות לכבוד ולקיום בכבוד, הזכות לדיור מוגן, לגישה שוויונית לחינוך ולבריאות ועוד.
יישובים הנמצאים בהליכי תכנון והסדרה:
החל משנת 1998, ומסיבות שונות שאין זה המקום לפרטם, התחילה הממשלה ומוסדות התכנון תהליך של הקמה והסדרה תכנונית של כפרים בלתי מוכרים.[3] עד היום הוכרו / הוסדרו ו/או הוקמו בהחלטות ממשלה שונות עשרה ישובים: דריג'את (1,050), אל-סייד (אל-גרין, 3,900) , אום-בטין (3,500), תראבין א-סאנע (עמרה, 1,000), קסר א-סר (2,900), אבו-קרינאת (אם- מתנאן, 4,050), ביר הדאג' (4,700). מכחול (0) מולדה (ואדיגוין/תלאע רשיד, 3,200) וחוות כוחלה (500). [4] מאז שנת 2003, יישובים אלה מאוגדים מוניציפאלית במסגרת המועצה האזורית אבו-בסמ"ה ותכנונית בסמכות הועדה המקומית לתכנון ולבניה אבו-בסמ"ה. בנוסף, ובעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים לבג"צ[5] התחילו מוסדות התכנון להסדיר תכנונית שלושה ישובים נוספים: עבדה (1,200), אבו-תלול (4,000) ואל-פרעה (3,900). שלושת היישובים אלה טרם הוכרו בהחלטות ממשלה וטרם אוגדו במסגרת מוניציפאלית. סה"כ אמדן התושבים המתגוררים בכל יישובים הנמצאים בהליכי תכנון אינו נופל מ- 33,000 תושבים.
המצב המשפטי בהעדר תכניות מתאר מפורטות– אין היתרי בניה ואין חשמל:
למרות שהרוב המכריע של היישובים קיבל הכרה רשמית בהחלטות ממשלה, מזה קרוב לעשר שנים, מלבד ביישוב אחד לא ניתן להוציא היתרי בניה לבתים. יתרה מכך, הליכי התכנון של יישובים אלו רחוקים מהשלמה, וברובם המכריע עדיין לא הוכנה תכנית מתאר מפורטת למגורים. התמשכותם של הליכי התכנון והפיתוח נובעים, בין היתר, מפערים שהתגלעו בין תפיסת התכנון של הרשויות, מחד גיסא, לבין אורח החיים המסורתי, מערך החיים החברתיים והתשתיות הפיזיות והקניינית שקיימות זה שנים בכפרים הבדואים, מאידך גיסא.[6] גם במקרים שהליכי התכנון הסתיימו, או נמצאים לקראת השלמה, יעבור זמן ארוך מאוד עד להוצאת היתרי בנייה, בין היתר בשל מחלוקת בין המדינה לבדואים בדבר זכויות הקניין ביישובים אלה; סוגיה הנבחנת בימים אלה ממש בוועדה להצעת מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב בראשות כבוד השופט בדימוס אליעזר גולדברג.[7]
בהיעדר תכניות מתאר מפורטות למגורים לא ניתן להוציא היתרי בנייה בכפרים הבלתי מוכרים בכלל, והיישובים שבמסגרת המועצה האזורית אבו- בסמ"ה בכללם. סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, אוסר על חיבור מבנה ללא היתר לרשת החשמל, המים והטלפון. על כן, ללא היתר בניה לא ניתן לחבר את אלפי המבנים הקיימים, באותם היישובים הנמצאים בהליכי הסדרה תכנונית, לתשתיות בסיסיות, כגון חשמל ומים שהן הכרחיות למימוש הזכות לקיום בכבוד. כך נוצר מצב שעל אף ההכרה, לא ניתן להבחין בשינוי משמעותי בחיי התושבים בישובי אבו-בסמ"ה לבין אותם כפרים שנותרו ללא הכרה.
החיים ללא חשמל כפגיעה בזכות לקיום בכבוד:
בחיים המודרניים חשמל הפך להיות אחד המצרכים הבסיסיים ביותר. חיבור לחשמל קשור בקשר הדוק לזכות לחיים בכבוד.
"כבודו של האדם כולל בחובו… הגנה על מינימום הקיום האנושי… אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע…"[8]
ללא חשמל לא ניתן לשמור מזון ותרופות לאורך זמן, לדאוג לחימום וקירור, ולתאורה שתאפשר בין היתר מימוש הזכות לחינוך. חיבור לחשמל אף דרוש לשם שמירה על קשר עם השיח החברתי באמצעות כלי התקשורת כגון רדיו וטלוויזיה. חשוב מכך, בלי חשמל לא ניתן להפעיל מספר לא מבוטל של מכשור רפואי. רובנו ככולנו כלל לא מסוגלים לצייר בעייני רוחנו את החיים ללא חשמל במאה ה-21.
עמדת האגודה לזכויות האזרח:
לאור האמור לעיל, עמדתה של האגודה לזכויות האזרח בישראל היא שמוטלת חובה על מדינה לדאוג לאספקת מים וחשמל לכלל הכפרים הבדואים בנגב, המוכרים והבלתי מוכרים. זאת, ללא התניית מימוש זכויות אדם בסיסיות בתכנון, ובמיוחד כאשר היעדר התכנון נובע ממחדלם ארוך השנים של מוסדות התכנון. תפקידם של מוסדות התכנון הוא לקדם שוויון זכויות ולקדם איכות חיים ואין להשלים עם מצב שהעדר תכנון, הנובע ממחדל, יהווה עילה למניעת זכויות בסיסיות.
קל וחומר, אם כן, שעל המדינה לחבר לתשתיות, לכל הפחות, את הישובים שהוכרו על ידה ונמצאים בעיצומם של הליכי תכנון, שעשויים להימשך עוד זמן רב. מחובתה של המדינה לחבר ישובים אלו לתשתיות, ולו באופן זמני, על מנת למנוע פגיעה קשה ובלתי נסבלת בזכויות אדם בסיסיות.
הרקע להצעת החוק:
כאמור, סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, אוסר על חיבור מבנה ללא היתר לרשת החשמל, המים והטלפון. בעבר, נחקקה הוראת השעה שאפשרה חיבור מבנה ללא היתר לרשת החשמל באזורים מסוימים ובכפוף לבחינה עניינית ובטיחותית (חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) תשנ"ו 1996). אך הוראת השעה הייתה בתוקף עד 31 במאי 2007, ובכל מקרה לא הותאמה למציאות ביישובי הבדואים בנגב.
הצעת החוק של האגודה לזכויות האזרח:
על מנת לשפר, ולו במעט, את מימוש הזכות לקיום בכבוד, ולתנאי מחיה הולמים, בשלב ראשון לפחות ביחס לתושבי היישובים שנמצאים בהליכי הסדרה תכנונית, הכינה האגודה לזכויות האזרח את הצעת החוק המצורפת. הצעת החוק נועדה לאפשר חיבור לחשמל של כל המבנים ביישובים הנמצאים בהליכי הסדרה, בכפוף להיעדר מניעה בטיחותית או עניינית אחרת. הצעת החוק כוללת מנגנונים שמאזנים בין השאיפה למימוש זכות היסוד לחיבור לחשמל עם שיקולים בטיחותיים תוך הישענות על המודל של חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) תשנ"ו 1996 שהוכיח את עצמו בעבר.
סיכום:
ברור כי אימוץ הוראת השעה דורש מן הממשלה החלטה עקרונית לשינוי מדיניותה, ומעבר לכך דורש הקצאת משאבים מתאימים למימושה. מאחר שמדובר במימושן של זכויות אדם בסיסיות, אנו תקווה כי הממשלה תיקח על עצמה לעשות כן. לעניין זה, יפים דבריו של מ"מ רוה"מ ושר התמ"ת (כתוארו אז) אהוד אולמרט "יש חשיבות גדולה להאצת תכנונם ופיתוחם של היישובים הבדואים החדשים, לצורך כך נדרשים המשאבים המתאימים"[9].
לאור כל האמור לעיל, אנו קוראים לוועדת השרים לענייני המגזר הלא יהודי להירתם לקידום הוראת שעה חשובה זו.
[1] מלבד כ- 20 בתים שחוברו לחשמל סולארי.
[2] שלמה סבירסקי ויעל חסון אזרחים שקופים, מדיניות הממשלה כלפי הבדואים בנגב מתוך, מידע על שוויון, גליון מס 14, ספטמבר 2005. ע' 3-5. (להלן: "אזרחים שקופים")
[3] סזאר יהודקין הכפרים הלא-מוכרים בנגב: הכרה ושוויון זכויות, מתוך אתר בעמותת מקום, בעמ' 21. ניתן למצוא את המסמך ב: http://www.bimkom.org/publicationView.asp?publicationId=116 (כניסה אחרונה ב20.5.08)
[4] המספרים בסוגריים נלקחו מתוך הכרה ושוויון עמ' 46 ומייצגים את מספר התושבים המתגוררים בכל ישוב לפי אומדנים של עמותת במקום והמועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים. מספר התושבים הרשומים כתושבי ישובים אל נמוך משמעותית ממי מתגוררים בשטח במציאות, וזאת בהודאת הממונה על המחוז במשרד הפנים.
[5] (בג"צ 1991/00 אבו-חמאד ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון לבניה ואח' )
[6] הכרה ושוויון עמ' 6
[7] להערכתו של מר דוד כהן, הממונה על המחוז במשרד הפנים ביישובים אלה, גם סיום הכנתה של תכנית מפורטת אינה ערובה להוצאת היתרי בנייה, בין היתר בשל המחלוקת בין המדינה לבדואים בסוגיית הזכויות בקרקע; סוגיה הנבחנת בימים אלה בועדת גולדברג להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. בעמ' 111 לעדותו של מר כהן מיום 15.1.08 בפני ועדת גולדברג שהוא גם חבר בה, אומר מר כהן כי על פי חישובו, מיום שהממשלה מחליטה על ישבו ועד שיש תכנית מפורטת עוברות שמונה וחצי שנים. רק אחרי סיום התכנון המפורט אפשר להתחיל להקצות מגרשים – וזה מותנה בהסדר תביעות הבעלות ולכן עלול לקחת המון שנים ורק אחרי הסדרה זו ניתן להנפיק היתרי בנייה שמכוחם אפשר בסוף להוציא טופס 4 ולהתחבר לחשמל ומים – קרי אולי 10 שנים נוספות יעברו מהתכנית המפורטת ועד ההתחברות אם לא תהיה הוראת שעה. כך למשל, בכפר דריג'את לא חוברו בתים לרשת החשמל למרות שאושרה תכנית מתאר מפורטת למגורים ביישוב כבר ביולי 2007, מלבד כ-20 בתים שחוברו לחשמל סולארי.
[8] רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 375-376
[9] מתוך הודעה לעיתונות המופיעה באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שהוצאה ב-18 ליולי 2005 http://www.tamas.gov.il/NR/exeres/21B2C81E-5426-41DD-88A3-07D584E9C435.htm. (תאריך כניסה: 27.4.08)
