לקדם את מינוין של נשים ערביות כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה

ב-20.5.08 פנתה האגודה, בשם ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות, לשר המשפטים ולנשיאת בית המשפט העליון, בבקשה כי יפעלו למען קידום מינוין של נשים ערביות כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה.

כיום מכהנים בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל כ-38 שופטים, מתוכם 12 שופטות יהודיות ושופטת ערבייה אחת. במכתב נטען, כי החובה למנות נשים בכלל ונשים ערביות בפרט כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה נגזרת מזכותן החוקתית לשוויון, המחייבת הבטחת ייצוג הולם להן ברשות השופטת. אך מינוין שם מתחייב גם מהמצב הייחודי, המאפיין את מערכת דיני המשפחה בישראל.

ראשית, נשים מנועות מלכהן כדיינות בבתי הדין הדתיים בישראל, ועובדה זו כשלעצמה פוגעת קשות בזכותן החוקתית לשוויון. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת למינוין של נשים כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה כדי לצמצם את היקף הפגיעה בזכותן החוקתית לשוויון, הנובעת מהדרתן מבתי הדין הדתיים.

שנית, לדיני מעמד אישי יש השלכות מרחיקות לכת על מעמדן של נשים בחברה ובתוך התא המשפחתי, והם נוגעים בהיבטים אינטימיים בחיי נשים וגברים כאחד. זאת ועוד, מערכת דיני המשפחה בישראל מנציחה באופן מובנה את הנחיתות של נשים בתוך התא המשפחתי. ביטוי מובהק לכך הוא היתרון העצום, המובטח לגבר בסוגיית הגירושין. בנסיבות אלה יש להקפיד ביתר שאת על הבטחת ייצוג הולם לנשים בבתי המשפט לענייני משפחה, כדי להבטיח, ולו ברמה המינימאלית, את זכותן להיות שותפות בעיצוב דיני המעמד האישי, ואת זכותן להשמיע קול ייחודי להן בסוגיות, הנוגעות להיבטים אינטימיים ביותר של חייהן.

להלן המכתב במלואו.
 

לכבוד
פרופ' דניאל פרידמן
שר המשפטים ויו"ר הוועדה לבחירת שופטים
ירושלים

לכבוד
השופטת דורית ביניש
נשיאת בית המשפט העליון
בבית המשפט העליון
ירושלים
 
שלום רב,
 
הנדון: מינוי נשים ערביות כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה
 
אנו פונים אליכם בשם ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות בתקווה, כי תפעלו למען קידום מינוין של נשים ערביות כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה, כפי שיפורט להלן:

ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות (להלן- "ועד הפעולה") הוא קואליציה של ארגונים ויחידים, העוסקים בקידום זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט. הארגונים החברים בוועד הפעולה הם: עמותת נשים נגד אלימות, האגודה לזכויות האזרח בישראל, "כיאן" ארגון פמיניסטי, מרכז אל-טופולה – נצרת, עמותת "א-סיואר" לתמיכה בקורבנות אלימות מינית, "מען"- הפורום לארגוני נשים ערביות בנגב ושדולת הנשים בישראל. הועד הוקם בשנת 1995 למען קידום השוויון בענייני אישות בחברה הפלסטינית בישראל.

עם הקמתו של ועד הפעולה, היעד העיקרי הראשון שהוא אימץ לעצמו היה תיקון חוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, כדי להעניק לנשים ערביות (מוסלמיות ונוצריות) אפשרות גישה לבית המשפט לענייני משפחה בהיקף דומה לזה שעמד לרשות נשים יהודיות.

הדיונים בהצעת החוק לשלביה השונים ארכו שש שנים תמימות, זאת בעיקר בשל סירובם של אנשי דת לוותר על נתח כלשהו מסמכויותיהם. הוועד פעל נמרצות בקרב חברי כנסת, וביום 5.11.01 התקבל בכנסת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון מס' 5), התשס"ב-2001, שהעניק לבתי משפט אלה סמכות שיפוט מקבילה בענייני המעמד האישי של האוכלוסייה הערבית.

אחד הנימוקים המרכזיים שוועד הפעולה התבסס עליהם כדי לקדם את התיקון הנ"ל הוא הנימוק, כי תיקון זה יאפשר לנשים ערביות להתדיין בפני הרכבים, בהם יושבות שופטות ערביות. זאת להבדיל מבתי הדין הדתיים, בהם מכהנים אך ורק גברים. כלומר- בעקבות התיקון הנ"ל הן תוכלנה לפנות לערכאה שיפוטית, שאינה שוללת את זכותן של נשים להיות שותפות בעיצוב דיני המעמד האישי, ושותפות במלאכת הפרשנות של נורמות או חוקים דתיים, המסדירים היבטים אינטימיים בחייהן.

כיום מכהנים בישראל כ-38 שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה; מתוכם 12 שופטות יהודיות ושופטת ערבייה אחת. החובה למנות נשים בכלל ונשים ערביות בפרט כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה נגזרת מזכותן החוקתית לשוויון, המחייבת הבטחת ייצוג הולם להן ברשות השופטת. אך מינוין שם מתחייב גם מהמצב הייחודי, המאפיין את מערכת דיני המשפחה בישראל.

ראשית, נשים מנועות מלכהן כדיינות בבתי הדין הדתיים בישראל, ועובדה זו כשלעצמה פוגעת קשות בזכותן החוקתית לשוויון. עובדה זו אף מנוגדת למושכלות היסוד של הדמוקרטיה, האוסרת באופן מוחלט על שלילת זכותן של נשים לכהן בתפקיד ציבורי כלשהו. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת למינוין של נשים כשופטות בבתי המשפט לענייני משפחה כדי לצמצם את היקף הפגיעה בזכותן החוקתית לשוויון, הנובעת מהדרתן מבתי הדין הדתיים.

שנית, מעבר להשלכות החברתיות השליליות, הנלוות לאי-ייצוגן של נשים ערביות ברשות השופטת בכלל ובבתי המשפט לענייני משפחה בפרט, השאלה מהו ייצוג הולם, כפי שקבע בג"צ בפרשת האגודה לזכויות האזרח בישראל, "תלויה, בין היתר, במהות הגוף, ובכלל זה בחשיבות המעשית של הגוף, מבחינת הקבוצה הזכאית לייצוג הולם".[1] לדיני מעמד אישי יש השלכות מרחיקות לכת על מעמדן של נשים בחברה ובתוך התא המשפחתי, והם נוגעים בהיבטים אינטימיים בחיי נשים וגברים כאחד. זאת ועוד, מערכת דיני המשפחה בישראל מנציחה באופן מובנה את הנחיתות של נשים בתוך התא המשפחתי. ביטוי מובהק לכך הוא היתרון העצום, המובטח לגבר בסוגיית הגירושין, והמגביר את יכולת "המיקוח" שלו בסוגיות נוספות הנלוות לגירושין.

בנסיבות אלה יש להקפיד ביתר שאת על הבטחת ייצוג הולם לנשים בבתי המשפט לענייני משפחה, כדי להבטיח, ולו ברמה המינימאלית, את זכותן להיות שותפות בעיצוב דיני המעמד האישי, ואת זכותן להשמיע קול ייחודי להן בסוגיות, הנוגעות להיבטים אינטימיים ביותר של חייהן.

ברם, מאז תיקון החוק מונתה שופטת ערביה אחת בלבד בבתי המשפט לענייני משפחה, בנובמבר 2007. מינוי זה מהווה צעד ראשון לתיקון העיוות ההיסטורי, שנוצר עקב שלילת זכותן של נשים לכהן כדיינות בבתי הדין הדתיים. אך צעד זה אינו נותן מענה הולם להדרה של נשים ערביות לא רק בבתי הדין דתיים אלא גם בבתי המשפט לענייני משפחה, מכיוון שייצוגן שם שולי ביותר.

על כן, אנו בוועד הפעולה מקווים, כי הוועדה לבחירת שופטים תשים את סוגיית מינוין של נשים ערביות בבתי המשפט לענייני משפחה בראש סדר עדיפויותיה, ותנקוט בצעדים אקטיביים כדי להביא לשינוי תמונת מצב עגומה זו.
 
בכבוד רב,

סוניה בולוס, עו"ד
האגודה לזכויות האזרח בישראל