העתירה לביטול ההכרזה על מצב חירום – תגובת האגודה להודעת המדינה

בג"צ 3091/99
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרת:

האגודה לזכויות האזרח בישראל

ע"י ב"כ עוה"ד דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או אבנר פינצ'וק ו/או מיכל פינצ'וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם–ויס ו/או סוניה בולוס ו/או לימור יהודה ו/או גיל גן-מור ו/או עודד פלר ו/או טלי ניר ו/או נסראת דקואר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב נחלת בנימין 75, תל אביב 65154
טל': 5608185-03, פקס: 5608165-03

– נ ג ד –

המשיבות:

1. הכנסת

2. הממשלה

ע"י פרקליטות המדינה
משרד המשפטים, ירושלים

תגובת העותרת להודעה המעדכנת מטעם פרקליטות המדינה

בהתאם להחלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 1.8.07, מוגשת בזה תגובת העותרת להודעה המשלימה מטעם פרקליטות המדינה מיום 13.2.08:

1. עיון בהודעת המשיבות מביא שוב למסקנה, כי הממשלה אינה עושה די כדי לסיים את הליכי החקיקה להחלפת הוראות החוק התלויות בהכרזה על מצב חירום.

2. דוגמאות לכך ניתן לראות בתגובות המשיבות עצמן. כך, למשל, עדיין עומד בעינו סעיף 11 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, הקובע כי שר העבודה רשאי להתיר עבודה בשעות נוספות, בתקופה בה הוכרז מצב החירום. מכוח סעיף זה הוצאו למרבית המשק היתרים לעבודה בשעות החורגות מאלו הקבועות בחוק. כבר ביום 28.3.05 נמסר ע"י פרקליטות המדינה, כי "ראוי להחליף את ההסדר הקבוע בחוק ולנתקו מההכרזה על מצב חירום". מאז חלפו למעלה משלוש שנים, וכעת נטען, כי "ההיתרים האמורים השתרשו בהוויית המשק הישראלי עד שלא ניתן לשנותם מבלי למצוא חלופות הולמות". ואולם ברור, כי עצם השתרשות הנוהג אין בו כדי להכשירו. עוד טוענות המשיבות, כי עפ"י חוקת ארגון העבודה הבינ"ל, שינוי החקיקה טעון היוועצות עם גורמים שונים במשק, אך מוסיפות שמשרד התמ"ת נוקט רק עתה צעדים ראשוניים לאותה היוועצות. עינינו הקוראות: למעלה משלוש שנים, ודבר לא התקדם.

3. דוגמא נוספת לחוסר המעש של הרשות נמצא בפקודת הארכת תוקף תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ט-1948. מתוקף הפקודה מוטלות מגבלות על חופש התנועה של אזרחים, תושבים ותיירים השוהים במדינת ישראל. ביום 28.3.05 נמסר מאת המשיבות כי "משרד הפנים בוחן את אפשרות תיקון הפקודה והתקנות". מאז הודעה זו לא טרחה המשיבה 1 לעדכן האם נעשה דבר לשינוי הפקודה והתקנות.

4. זאת ועוד. הודעת המדינה, כי תיקון חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) התשל"ט-1979 יידון במסגרת חקיקת טרור מקיפה, שעה שנפגעות זכויות בסיסיות, אך דבר לא נעשה לשם קידום הליכי החקיקה, מעידה יותר מכל על זניחת ההחלטה לסיים את הליכי החקיקה הרלוונטיים עד 26.1.01 (נספח 6 לעתירה).

5. לנוחות ביהמ"ש, רצ"ב טבלה המסכמת את התמשכות הליכי החקיקה.

6. הסמכויות הנרחבות והפוגעניות, הנתונות בידי המשיבה 1, אינן יכולות להיות מוצדקות ע"י חומרת המצב בטחוני, קשה ומורכב ככל שיהיה. ברור לכל, כי הסיבות שהביאו להכרזה על מצב החירום אינן קיימות עוד, וכי מדינת ישראל אינה ניצבת בפני סכנה קיומית. מצב החירום הפך שיגרה, והשיגרה נחזית פעמים כמצב חירום. ביהמ"ש הנכבד נתן בידי המדינה אורכות חוזרות ונשנות על-מנת להשלים את הליכי החקיקה, אך שוב מתחוור כי מעט מדי נעשה.

7. אשר על כן שוב מתבקש ביהמ"ש לקבוע, כי ההכרזה על מצב החירום בטלה. זאת, נוכח הפגיעה הקשה בזכויות האדם, המובנית בסמכות הרחבה להתקין תקנות לשעת חירום, ונוכח התעלמות הרשות מחובתה לפעול במהירות הראויה.


15 באפריל, 2008

__________
דן יקיר, עו"ד
ב"כ העותרת

התגובה נכתבה בסיוע אסף כהן