חוק הטוקבקים: האינטרנט על מיטת סדום

הצעת החוק שמטילה על אתרי אינטרנט אחריות לביטויים של גולשים, שוללת מאיתנו במת ביטוי חשובה מאין כמוה, ואינה יכולה לחנך לנימוסים והליכות

אבנר פינצ'וק

מחר (ג') עתידה ועדת המדע של הכנסת לדון בהצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ ישראל חסון (הידועה גם כ"חוק הטוקבקים"), ולפיה כל אתר פופולארי, שנרשמות בו מעל ל-50,000 כניסות ביום, יהיה אחראי מבחינה משפטית לתוכן של תגובות, שפרסמו גולשים באתר.

על פי ההצעה, שאושרה כבר בקריאה טרומית, טוקבק או תגובה אחרת שתוכנם יהווה לשון הרע או פגיעה בפרטיות יחשפו את מפעילי האתר לסכנה של תביעה כספית, ולעיתים אף לאישומים פליליים. במקביל תידון בוועדה גם הצעת חוק מסחר אלקטרוני שבין השאר עוסקת גם היא בעניין תגובות באתרים.

לפי הצעת החוק, כל מי שמפעיל אתר פופלארי שמאפשר להשתתף ולהגיב, יצטרך לעבור על תגובות הגולשים ולמחוק כל ביטוי שעלול לסבך אותו בתביעות כספיות או בפלילים. לאור הכמות האדירה של התגובות והקצב התזזיתי שבו מתנהלים דיונים באינטרנט, מדובר במשימה בלתי אפשרית.

תביעות לשון הרע מתבררות בבתי משפט במשך חודשים ושנים, ופסקי הדין שמתקבלים בסופו של דבר מבטאים עמדות שונות וסותרות. לבטח לא ניתן להעריך האם כל אחת משטף התגובות של הגולשים, היא שקרית או נכונה, ולנחש כיצד יתייחס בית המשפט לביקורת בוטה. התוצאה הבלתי נמנעת של הצעת החוק, אם היא תתקבל, תהיה שמפעילי אתרים יאלצו לוותר על השתתפות הגולשים. פורומים מרכזיים ייסגרו, והטוקבקים ייעלמו דווקא מאתרי האינטרנט הגדולים והנקראים ביותר – המקום שבו הם חשובים במיוחד.

גם מבלי שנבחן עד כמה בלתי אפשרית היא מלאכתו של "עורך התגובות" באתר אינטרנט – יש משהו מעוות בעצם הדרישה למנות עורך שכזה. לרשת האינטרנט יש תכונות ואיכויות שלא אפיינו את תקשורת ההמונים שהכרנו בעבר. בראש וראשונה מתאפיינת הרשת בשיח דמוקרטי מבוזר שאינו נזקק לעורכים, וזו סגולה יקרה מפז לכל מי שחופש הביטוי יקר לליבו.

חופש הביטוי, שבעבר היה כמעט ריק מתוכן עבור רובנו, הפך לממשי מרגע שרשת האינטרנט המבוזרת אפשרה לכל אחת ואחד מאיתנו ליטול חלק בשיח הציבורי – חופשי באופן יחסי משיקולי עריכה וצנזורה של בעלי הבית בבמות התקשורת המרכזיות. ומי שעדיין מפקפק בערכו של השיח החופשי באינטרנט, יכול ללמוד על חשיבותו הרבה ממנגנוני הצנזורה שמפעילים משטרים טוטליטריים, שמעלימים ביטויים של גולשים אם לא את הגולשים עצמם.

אכן, החופש שברשת מנוצל לא פעם לרעה ומאפשר לגולשים להשתלח, להשמיץ, ולעתים לפזר שקרים. אבל הידיעה שהתגובות לא נערכו ותוכנן לא נבדק, משפיעה גם על הספקנות הבריאה שבה מתקבלות השמצות פרועות, ובכך מחלישה מאוד את פוטנציאל הנזק שלהן.

הצעת החוק מבקשת להשכיב את האינטרנט על מיטת סדום, לקצוץ את אבריו בהתאם למידותיהם של אמצעי התקשורת המסורתיים. חסימת נתיב התגובות של הציבור הרחב תסרס את הרשת ותשלול מכולנו במת ביטוי חשובה מאין כמוה.

ח"כ חסון מסביר שיוזמתו באה לטפח תרבות דיון ראויה ולהעלות את איכות התגובות שמפרסמים גולשים באינטרנט. זוהי יומרה מסוכנת, ופגיעה חסרת תוחלת בחופש הביטוי. החוק לא נועד, וגם אינו יכול, לחנך את הציבור לנימוסים והליכות. אם רוצים המחוקקים בכנסת להשפיע על תרבות הדיון הציבורי, יתכבדו ויתחילו לעשות זאת בביתם ואל יפגעו בציפור נפשה של הדמוקרטיה.

הכותב הוא עורך דין באגודה לזכויות האזרח בישראל

המאמר פורסם באתר ynet ב-12.5.08

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,חופש הביטוי

סגור לתגובות.