בית המשפט העליוןהצעת חוק שיזמו חברי הכנסת דני דנון ויריב לוין מבקשת לצמצם באופן משמעותי את האפשרות של ארגוני זכויות האדם ושל עמותות לעתור לבג"ץ. האגודה לזכויות האזרח מתנגדת להצעה, שהיא ניסיון נוסף לפגוע בסמכויותיו ובמעמדו של בית המשפט העליון ובארגוני זכויות האדם.
הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – עותר ציבורי) מבקשת לצמצם משמעותית את אפשרותם של ארגוני זכויות אדם ושל עמותות לשינוי חברתי לעתור לבג"ץ, ובכך לצמצם את הסוגיות הציבוריות הרגישות שמגיעות לפתחו של בג"ץ. ההצעה מבקשת להגביל את "העותרים הציבוריים" – עמותות וגופים המגישים עתירות נגד המדינה על אף שאינם נפגעים ישירים בתיק הנדון, וקובעת לשם כך תנאי סף להגשת עתירה ציבורית.
הצעת החוק אמורה היתה לעלות לדיון בוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון הקרוב (20.11.2011), אולם נכון לעכשיו נראה שלא תידון שם.
עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי באגודה לזכויות האזרח: "בג"ץ פיתח במשך השנים פסיקה ענפה בעניין זכות העמידה והסייגים לה, ויש בידו גם הכלים להתמודד עם עתירות שאינן ראויות. כך שמבחינה משפטית הצעת החוק הזו מיותרת. לא נותר אלא לחשוב שמטרתה היחידה היא להמשיך את הפגיעה בסמכויותיו ובמעמדו של בית המשפט העליון והמשך מסע הדה-לגיטימציה נגד ארגוני זכויות האדם".
הבעיות המרכזיות בהצעת החוק:
- ההצעה מבקשת למנוע עתירות על נושאים ציבוריים מובהקים, שנוגעים להגנה על זכויות האדם ולשמירה על שלטון החוק. מדובר בעתירות נגד מדיניות שאינה מכוונת נגד נפגע ישיר מסוים אלא פוגעת בקבוצה גדולה של אנשים.
- ההצעה עלולה למנוע הגשת עתירות נגד חוקתיותם של חוקים עוד בטרם התגבשה פגיעה באדם מסוים.
- ההצעה עלולה למנוע הגשת עתירות בעניינן של אוכלוסיות מוחלשות, שאינן מסוגלות או שחוששות ליטול חלק בהליך המשפטי. כך, למשל, הוועד למלחמה באיידס לא יוכל לעתור לבג"ץ נגד פגיעה בזכויות נשאים, אלא נשאים יהיו מחויבים לחשוף עצמם בבית המשפט.
- ההצעה דורשת מעותר ציבורי לציין בעתירה את כל התרומות שקיבל בשלוש השנים האחרונות מישות מדינית זרה. מידע זה אינו רלבנטי לדיון המשפטי, ומטרתו, כנראה, להוקיע את ארגוני זכויות האדם ואת העמותות.
פניית האגודה לזכויות האזרח לשר המשפטים בעניין הצעת החוק
להלן דוגמאות לעתירות שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ במהלך השנים ואשר לא היו עומדות במבחן הצעת החוק. חלקן הביאו לשינויים משמעותיים בזכויותיהם של אלפי בני אדם:
עתירה לביטול ההכרזה על שעת חירום (האגודה לזכויות האזרח נגד הכנסת והממשלה) – ב-1999 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ נגד הכנסת והממשלה בדרישה לבטל את ההכרזה על מצב החירום, בטענה כי החוקים שתוקפם תלוי במצב החירום מאפשרים הטלת הגבלות קשות על חופש הביטוי, פגיעה בזכות השביתה, בחופש ההתאגדות, בזכות הקניין ועוד. העתירה תלויה ועומדת.
עתירה לביטול מדיניות הכבילה של מהגרי עבודה למעסיקים (עתירה משנת 2002, האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד, מוקד סיוע לעובדים זרים רל"א ועוד ארגונים נגד ממשלת ישראל) – בפסק דין נדיר בחומרתו מ-2006, קיבל בג"ץ את עתירתם של הארגונים נגד "הסדר הכבילה" של מהגרי עבודה, שחל בענפי החקלאות, הסיעוד והתעסוקה. על-פי הסדר זה מותנה רישיון העבודה שקיבל מהגר עבודה המגיע לעבוד בישראל בכך שיעבוד אצל מעסיק מסוים. מהגר עבודה המפוטר על ידי מעסיקו, עוזב את מעסיקו (למשל בשל תנאי עבודה או שכר מחפירים) או "מנויד" על ידי מעסיקו לעבודה אצל מעסיק אחר – הופך לשוהה בלתי חוקי המיועד לגירוש מהארץ.
עתירה לביטול "נוהל הטיפול בעובדת זרה בהריון" (הוגשה לבג"ץ בשנת 2005 על ידי הארגונים קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, מוקד סיוע לעובדים זרים, נעמ"ת ורופאים לזכויות אדם נגד משרד הפנים) – הנוהל קבע כי מהגרת עבודה השוהה בישראל כדין, תאבד את מעמדה בישראל בשל הריון ולידה, וכי מהגרת עבודה אשר תלד תידרש לעזוב את ישראל עם ילדה, והיא תוכל לשוב אליה רק אם הילוד יישאר בחו"ל. בג"ץ פסק שנוהל עובדת זרה בהריון אינו חוקתי ולכן בטל.
עתירה לביטול גביית קנס ממי שדרכונו אבד או נגנב – (האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הפנים, הוגשה ב-2009) – האגודה עתרה לבג"ץ נגד תקנות של משרד הפנים, שקבעו כי במקרה שבו הדרכון "נגנב, אבד, הושמד או הושחת", תגיע האגרה על חידושו ל-1000 ש"ח, במקום התשלום הרגיל עבור הנפקת דרכון, העומד על סך 250 ש"ח. האגודה טענה כי התוספת היא קנס, וכי כל עוד אבדן דרכון לא נקבע בחוק כעברה פלילית, למשרד הפנים אסור להטיל "קנסות" בגין אבדן דרכונים. בג"ץ קבע כי משרד הפנים אינו מוסמך לגבות תשלום של 1000 ש"ח עבור הנפקת דרכון.
עתירה נגד פסילת דגל פלסטין מתשדירי תעמולת הבחירות (האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה) – לקראת הבחירות בינואר 2003 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ נגד החלטתו של השופט חשין, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, לפסול קטעים מתשדירי התעמולה של רע"מ ושל בל"ד, שבהם נראה הדגל הפלסטיני. האגודה טענה, כי פסילת הקטעים מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי הפוליטי וכי הנפת הדגל הפלסטיני אינה עבירה ואין אינטרס ציבורי שיכול להצדיק את הפסילה. בג"ץ קיבל את העתירה והתיר את הקטעים לשידור. בית המשפט הדגיש את תפקיד האגודה, כמייצגת את האזרחים, להגיש עתירה מעין זו גם אם המפלגות הנוגעות בדבר בחרו שלא לעתור נגד ההחלטה.
