האגודה לזכויות האזרח פנתה בדחיפות לשר הביטחון אהוד ברק ולרמטכ"ל גבי אשכנזי ב-13.3.08, בעקבות הצהרות השר לביטחון פנים אבי דיכטר על כוונתו לבדוק את האפשרות להרוס את ביתה של משפחת המחבל שביצע את הפיגוע בישיבת מרכז הרב בירושלים, הנמצא בג'בל מוכבר.
בפנייה ציינה עו"ד טלי ניר כי הריסת הבית היא פגיעה בזכויות היסוד של בני המשפחה המנוגדת לדין הישראלי ולמשפט הבינלאומי ההומניטרי בהיותה ענישה קולקטיבית. זוהי פגיעה קשה, לא מוסרית ולא דמוקרטית: "לא–יומתו אבות על–בנים ובנים לא–יומתו על–אבות".
עוד מצוין במכתב כי לפני כשלוש שנים הוחלט בצה"ל על הפסקת מדיניות הריסת הבתים, לאחר שוועדה בראש האלוף אודי שני קבעה כי לא הוכח שהריסת בתים מהווה הרתעה אפקטיבית, וכי נזקן של ההריסות עולה על תועלתן. לאור זאת, נטען במכתב, נוצרת התחושה כי הדרישה להריסת הבית נובעת משיקולים שאינם ענייניים או רלוונטיים.
להלן המכתב המלא.
לכבוד
מר אהוד ברק
שר הביטחון
משרד הביטחון
לכבוד
רא"ל גבי אשכנזי
הרמטכ"ל
המטה הכללי
שלום רב,
הנדון: בחינת חידוש מדיניות הריסת בתי משפחות מחבלים
1. אנו מתכבדים לפנות אליכם בעקבות הפרסומים בתקשורת על כך שמשטרת ישראל החלה לבחון עם משרד הביטחון אם ניתן להרוס או לאטום את ביתו של המחבל שביצע את הפיגוע בישיבת מרכז הרב בירושלים. בדיקה זו באה בעקבות בקשתו של השר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר, לחדש את מדיניות הרס בתי משפחותיהם של מבצעי פעולות טרור.
2. כידוע, מדיניות זו, בה נקט צה"ל במשך שנים ארוכות, הופסקה לפני כשלוש שנים בהוראת הרמטכ"ל ובאישור שר הביטחון דאז, שאול מופז, לאחר שוועדה צבאית שמינה הרמטכ"ל, בראשות ראש אגף התקשוב במטכ"ל, האלוף אודי שני, המליצה להפסיק את הריסות בתי משפחות מחבלים. הוועדה מצאה, כי לא הוכח שמדובר בהרתעה אפקטיבית וכי נזקן של ההריסות עולה על תועלתן.
3. הריסת בית משפחת המחבל המתאבד בירושלים המזרחית אסורה בדין הישראלי, שכן היא מהווה הפרה חמורה של שורה של זכויות יסוד מוגנות של בני המשפחה המתגוררים בבית. בין היתר, תפגע הריסת או אטימת הבית בזכות היסוד של בני המשפחה לקניין ולרכוש פרטי ובזכותם לחיים בכבוד, המעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן מהווה הריסת הבית אפליה כלפי הפלסטינים, כיוון שלא נעשה שימוש בפרקטיקה זו במקרים של מחבלים יהודים.
4. הריסת בית משפחת המחבל תהווה גם הפרה של אחד האיסורים החמורים במשפט הבינלאומי ההומניטרי – הכלל האוסר על ענישה קולקטיבית (סעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית), ושל הוראות נוספות, האוסרות על פגיעה והרס רכוש פרטי (תקנה 46 לתקנות הנספחות לאמנת האג, סעיף 53 לאמנת ג'נבה הרביעית).
5. הסמכות להרוס בתי משפחותיהם של מי שחשודים בפעילות טרור הינה סמכות דרקונית, הגוררת פגיעה קשה בבני המשפחה, הנותרים חסרי כל ובמצב של פליטות. על כך שמדובר בסמכות בלתי מוסרית ובלתי דמוקרטית, המנוגדת לעקרונות יסוד במשפט, עמד השופט חשין (כתוארו אז), בדברים שלא נס ליחם:
"…בכל פסקי–דין אלה כולם נטעתי עצמי בעקרון–יסוד במשפט, וממנו – כך אמרתי – לא אנוע לא הימין ולא השמאל. ואותו עקרון–יסוד כולנו ידענו ושנינו מאז היותנו: איש בעוונו יישא ואיש בחטאו יומת. וכדבר הנביא: "הנפש? החטאת היא תמות בן לא–ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע (קרי: הרשע) עליו תהיה" (יחזקאל, יח, כ). אין עונשין אלא–אם–כן מזהירין ואין מכים אלא את העבריין לבדו. זו תורת משה והוא הכתוב בספר תורת–משה: "לא–יומתו אבות על–בנים ובנים לא–יומתו על–אבות כי אם–איש בחטאו ימות (קרי: יומת)" (מלכים ב, יד, ו)."
(בג"ץ 2006/97 ג'נימת נ' אלוף פיקוד מרכז, פ"ד נא(2) 651, 654, בדעת מיעוט).
6. במצב דברים זה אנו סבורים, כי אין מקום לחידוש המדיניות הפסולה של הריסות הבתים. מעצם כך, שמדובר בפעולה שהינה בלתי-חוקית ובלתי-מוסרית, יש לדחות על הסף את הפנייה לחידוש מדיניות זו. ברי, כי הדברים מקבלים משנה תוקף לאור כך שגם לשיטתה של המערכת הצבאית עצמה טיעון האפקטיביות, ששימש במשך שנים להצדקת פרקטיקה זו, איננו עומד עוד.
7. בנסיבות אלה מתקבלת תחושה קשה, כי הבקשה לחידוש פעולות הריסת הבתים איננה נשענת על שיקולים עניינים-רלבנטיים.
אשר על כן, נבקשכם לדחות את הפניה לחידוש השימוש בפרקטיקה הבלתי-חוקית של הרס בתי משפחות מחבלים.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
