ההצעה הבריונית לתיקון חוק לשון הרע, שתעלה בעוד שבוע על שולחן הכנסת, תמנע מהציבור מידע בנושאים הרי גורל. אם תעבור, נישאר עם שיח ציבורי בסגנון "האח הגדול" ו"הדוגמניות"
הכנסת תצביע בעוד שבוע על הצעת חוק שמבקשת להגדיל פי שישה את סכום הפיצויים שניתן לפסוק בתביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק. הצעת החוק החדשה אינה נחוצה לאזרחים מן השורה שנפגעים מפרסומי לשון הרע, אך היא תאפשר לאנשי ציבור ולגורמים עתירי ממון וכוח להטיל אימה ופחד על מי שמבקר אותם. כבר היום בתי המשפט מוסמכים לפסוק לנפגעים פיצויים גבוהים בשל עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים, אבל חברי הכנסת, שיזמו את התיקון לחוק מבקשים לקבוע פיצוי עונשי מבהיל, שיחסל את העיתונות החוקרת בישראל.
בשנת 2008 הרשיע בית משפט את עו"ד ישראל פרי בהונאה ובגניבה. ההרשעה שמה קץ לסדרה של התדיינויות סרק סבוכות ויקרות שניהל פרי נגד כל מי שהעז לפרסם טענות בעניין זה. עיתונים ואזרחים נאלצו להשקיע ממון רב בהגנה מפני התביעות והועמדו בסיכון של תשלום פיצויים בסכומים ניכרים. רק מקץ שנים, לאחר שהורשע, ניתן היה לקבוע שפרי עשה שימוש בתביעות דיבה חסרות ידיים ורגליים כדי להשתיק ביקורת נגדו. חשוב לזכור שספק אם התנהלותו הפלילית של פרי הייתה נחשפת לולא הפרסומים והביקורת, שקדמו לחקירת המשטרה בעניינו.
פרי אינו לבד. בשנים האחרונות הולכות ומתרבות בישראל תביעות דיבה, שתוצאתן ולעתים גם כוונתן למנוע מהציבור ידיעות ודיונים בנושאים בעלי חשיבות ציבורית. פעמים רבות מדובר בתביעה קלושה או מופרכת, אבל האפקט העיקרי שלה אינו זכייה במשפט, אלא השתקה וענישה – של הנתבע ושל מבקרים פוטנציאליים אחרים. בעל הון או תאגיד גדול יכולים להרשות לעצמם לנהל תביעה חסרת ידיים ורגליים, ואפילו להפסיד בה, ובלבד שיוכלו להתיש באמצעותה את הנתבע ולרסק אותו. לכן, פעמים רבות די באיום בהגשת תביעה כדי להשתיק, כמו שקרה, למשל, בפרשת "שיטת השקשוקה".
התופעה המכונה בעולם SLAPP (ראשי תיבות של: Strategic Litigation Against Public Participation) – או בתרגום חופשי לעברית "שימוש אסטרטגי בהליכים משפטיים נגד השתתפות בשיח הציבורי" – גורמת לנזקים כבדים לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת. בבריטניה ובארה"ב, למשל, היא הביאה לירידה חדה במספר התחקירים העיתונאים בנושאי טרור ומימון טרור, כתוצאה מתביעות דיבה רבות שהגישו מיליארדרים סעודים בעקבות כתבות שקשרו בינם לבין בין-לאדן וארגוני טרור.
להתקפל ולשתוק
הצעת החוק החדשה, אם תתקבל, תמנע מהציבור מידע בנושאים הרי גורל. חוסר הוודאות הבולט, שמאפיין ממילא את הפסיקה בתחום לשון הרע, יגדל עוד יותר כתוצאה מהגדלת סכום הפיצוי העונשי. חוסר ודאות זה יעצים את הסיכון של מי שנתבע או מקבל איום בתביעת SLAPP ואת "ההימור" שהוא נוטל על עצמו אם יסרב "להתקפל" ולהשתתק. שחיתות ועבריינות או סתם "חזירות", כמו זו שהציתה את מחאת האוהלים בקיץ האחרון – כל אלה יוכלו להיעשות באין מפריע הרחק מעין הציבור.
על אופייה הבריוני והמרושע של הצעת החוק ניתן ללמוד גם מהכוונה להטיל סנקציה של מיליון וחצי שקלים על מי שיפרסם לשון הרע מבלי לספק לנפגע הפוטנציאלי במה חופשית לתגובה. חשוב להבהיר, גם היום עיתון שמפרסם השמצה שקרית צפוי לשלם פיצויים מוגדלים אם לא טרח לקבל את תגובת הנפגע. לפי הצעת החוק החדשה, גם מי שידייק בכל העובדות ואפילו מי שימתח ביקורת לגיטימית על פוליטיקאי או על בעל הון, יסתכן ב"עונש" של מיליון וחצי שקלים. חברי הכנסת שהגישו את הצעת החוק הודו שמדובר בהסדר גורף שיש לתקנו.
אין מחלוקת על כך שאדם זכאי להגן על שמו הטוב מפני השמצות פרועות וחסרות בסיס. מי שמכיר את הפסיקות הרבות בנושא לשון הרע, יודע שהדין הקיים מספק הגנה כזו ושבתי המשפט אינם מהססים להטיל פיצויים ראויים לנפגעים. חברי הכנסת שמקדמים את הצעת החוק החדשה לתיקון חוק לשון הרע ישללו מאיתנו, האזרחים, את התחקירים הטובים והטובים פחות על התנהלותם שלהם ועל התנהלותם של גורמים חזקים שמשפיעים על חיינו, ויותירו אותנו עם כתבות "אווירה" ועם שיח ציבורי של "בית האח הגדול" ו"הדוגמניות".
הכותב הוא עו"ד, ראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר ynet ב-14.11.11
