הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – איסור מצעדים ותהלוכות); הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – מניעת פגיעה בערכים דתיים)
שתי הצעות חוק פרטיות של חברי סיעת ש"ס (פ/1833 של חבר הכנסת אליהו גבאי, פ/1715 של חברי הכנסת אמנון כהן, יצחק וקנין ונסים זאב) שנועדו לאפשר לעיריית ירושלים לאסור על קיומו של מצעד הגאווה בעיר.
האגודה לזכויות האזרח התנגדה להצעות החוק עוד כשאושרו על ידי ועדת השרים ביוני 2007, ופנתה אל ראש הממשלה והשרים בקריאה לתמוך בערר שהגיש שר המשפטים על החלטת ועדת השרים. כמו כן פנתה האגודה ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט בדרישה לקיום דיון רציני בהשלכות ההצעות, ובקריאה לחברי הכנסת כי יצביעו נגדן.
מטרתן העיקרית של הצעות החוק הייתה לתת בידי העירייה עילה חוקית למנוע את מצעד הגאווה בירושלים, שמטרתו למחות נגד הדיכוי והאפליה של קהילת הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים (להט"ב). מטרה זו עלתה מהדברים שנאמרו מעל דוכן הכנסת ומהדיון הציבורי שהתעורר בעקבות הצעת החוק. אולם, ההשלכות של הצעות אלו הן מרחיקות לכת ומשנות למעשה סדרי יסוד במשפט הישראלי. האגודה טענה כי הצעות החוק יובילו לפגיעה קשה בחופש הביטוי והמחאה של הפרט ולאפליה על בסיס אמונה, מצפון והשתייכות קבוצתית, ובכך יפגעו בזכויות המוגנות על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
סטטוס: הצעות החוק אושרו על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, וערר שהוגש על ידי שר המשפטים נדחה. הן עברו בקריאה טרומית בכנסת ביוני 2007. בעקבות התנגדות האגודה לזכויות האזרח, ארגונים נוספים וחברי כנסת רבים החליט יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט לקיים דיון מקדים בהצעות, שבמהלכו יישקלו בין השאר השלכותיהן על זכויות האדם, בטרם תיערך הצבעה על נוסח לקריאה ראשונה. בתום הדיון סוכם כי יוזמי ההצעות ינסו להגיע לפשרה עם הגורמים האחראיים, והצעות החוק לא קודמו.
ההצבעה בקריאה טרומית מאתר הכנסת (1883), יוני 2007
ההצבעה בקריאה טרומית מאתר הכנסת (1715), יוני 2007
פרוטוקול הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, ינואר 2008
עמדת האגודה לזכויות האזרח, ינואר 2008
פניית האגודה לראש הממשלה ולשרים, יוני 2007
