צילום: האגודה לזכויות האזרח
האגודה עתרה לבג"ץ: הפעלת מאבטחים פרטיים על ידי משרד השיכון למען האוכלוסייה היהודית בלבד בירושלים המזרחית איננה חוקית
האגודה לזכויות האזרח ותושבים פלסטינים מירושלים עתרו היום (31.10.11) לבג"ץ בדרישה לשים קץ להפעלתם של מאבטחים פרטיים במימון משרד הבינוי והשיכון בירושלים המזרחית. כ-350 מאבטחים שומרים כיום על כ-2,000 תושבים יהודים המתגוררים בעשרות מתחמים בלב שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית. משרד השיכון מפעיל את המערך בתקציב שנתי של כ-76 מיליון ש"ח, על אף שאבטחה אינה אחד מתחומי סמכויותיו. חברת "מודיעין אזרחי" מפעילה את מערך המאבטחים מאז ראשיתו
המאבטחים, המוצבים בסילוואן, בעיר העתיקה ובשכונות נוספות ברחבי ירושלים המזרחית, פועלים ללא פיקוח הולם, מתוך תפיסת כלל התושבים הפלסטיניים כאיום ביטחוני. ועדת בדיקה בראשות האלוף (במיל.) אורי אור המליצה כבר בשנת 2006 להפסיק את פעולתם של המאבטחים בירושלים המזרחית, אלא שהמלצה זו לא אומצה.
בעתירה נטען כי הפעלת חברת שמירה פרטית באמצעות משרד השיכון מהווה הפרטה לא חוקית של סמכויות המשטרה והתפרקות של המדינה מחובתה להגן על כלל התושבים. התוצאות של מדיניות לא סבירה ומפלה זו הן פגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים, עד כדי סיכון חיים. בעתירה מפרטת עו"ד קרן צפריר כיצד מדיניות זו מנוגדת לכללי מנהל תקין ולזכויות האדם:
התעלמות מזכויות התושבים הפלסטינים: מאז שהחלה הפעלת המאבטחים הפרטיים לפני עשרים שנה, בעת שאריאל שרון כיהן כשר השיכון ורכש בית ברובע המוסלמי, ועבור במספר החלטות ממשלה בנושא, לא נשקלו טובתם וזכויותיהם של התושבים הפלסטינים ולא נערך איזון בין זכויותיהם לבין אלו של המתנחלים היהודים. ההתייחסות אל התושבים הפלסטינים, המחזיקים כולם בתעודות זהות ישראליות, הייתה וממשיכה להיות כאל סיכון ביטחוני בלבד. עובדה זו משפיעה על אופן הביצוע של עבודת המאבטחים, אשר אינם רואים בתושבים אוכלוסיה אזרחית אלא מפגעים פוטנציאלים.
הנוכחות המאסיבית של המאבטחים באזורים הרגישים ביותר בירושלים משפיעה על התנהלותם היומיומית של התושבים הפלסטינים בדרכים רבות, ובין היתר מסכנת את חייהם ואת שלמות גופם, מגבילה את חופש התנועה שלהם ופוגעת בפרטיותם באמצעות הצבת מצלמות אבטחה המופנות לתוך המרחבים הפרטיים שלהם. תושב סילוואן, סאמר סרחאן, נהרג מירי מאבטח בספטמבר 2010, ופלסטינים נוספים נפצעו במהלך השנים מירי חי ואלימות שהפעילו נגדם מאבטחים (לדוגמאות – ראו בגוף העתירה).
סמכויות נרחבות ופיקוח לקוי: בידי המאבטחים ניתנו סמכויות נרחבות הכוללות ליווי רכוב ורגלי ברחבי ירושלים המזרחית, הגבלות תנועה, הצבת מצלמות, הפעלת אלימות פיזית וירי בנשק חם. אף שחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור תשס"ה-2005, שמתוקפו פועלים מאבטחים במסעדות ובקניונים, מגביל את המאבטחים לשמירה על מתחם מוגדר, בירושלים המזרחית הם אינם מוגבלים למתחמים סגורים, ומטילים את מרותם גם ברחבי השכונות. כך למשל כחלק מעבודתם נערכים מעת לעת אימונים למאבטחים בלב השכונות, לעתים בשעות הלילה, במסגרתם הם רצים בין הבתים הצפופים בנשקים שלופים, מדברים במכשירי הקשר וקוראים "אש אש אש".
ההיבטים המקצועיים וההנחיה של המאבטחים נתונים בידי משטרת ישראל, אך כיוון שהם אינם חלק מכוח המשטרה הפיקוח עליהם לקוי ביותר. כך, לא ברור מיהו הגורם המוסמך לקבל תלונות על פעולות המאבטחים, מיהו הגוף הבודק תלונות אלו ולפי אילו כללים ונורמות הם נבחנים. המאבטחים אינם לובשים מדים המבדילים בינם לבין כוחות אבטחה אזרחיים פרטיים המסתובבים באזורים אלו, ועל אף החובה הברורה הקבועה בחוק – הם אינם עונדים תגי זיהוי עם שמם. על כן, היכולת למצות את הדין עם מאבטח שנהג שלא כשורה מוגבלת. עד היום לא ידוע על מאבטח שהועמד לדין, ומכל מקום למשטרה יכולת לפקח על פועלם רק בדיעבד ולא בזמן אמת.
הפרטת סמכויות ליבה: תפקידי שיטור מצויים באופן מובהק בתפקידי הליבה של המדינה שאינם ברי הפרטה, הכוללים שמירה על האיזון העדין הכרוך בהגנה על כלל זכויות האדם של כלל הציבור. בג"ץ הבהיר בעבר כי בהעברת סמכויות אלו לגוף חיצוני לא ניתן לשלוט ולפקח באופן יעיל על פעולותיהם של אלו שאינם עובדי ציבור, אשר אינם סרים למרותה של הרשות הציבורית ואינם חבים לה כל חובה מיוחדת. המאבטחים הם אזרחים פרטיים המועסקים דרך חברה פרטית, שאינם כפופים למסגרת המשטרתית ואינם עובדי ציבור המחויבים למלא את תפקידם באופן שוויוני, ללא אפליה וללא כל שיקולים זרים. העובדה כי מדובר בנושאים ביטחוניים, אשר יכולות להיות להם השלכות מרחיקות-לכת על זכויות האדם של האנשים הנתונים למרות המאבטחים, ראוי שהייתה מביאה להגדלת רמת הפיקוח הציבורי על עבודת המאבטחים, כאמצעי פיקוח נוסף על אלו הקיימים.
עוגן חוקי לוקה בחסר: בעתירה נטען גם כי להחלטת הממשלה אשר מסדירה את עבודת המאבטחים בירושלים המזרחית חסר עוגן חוקי. רק בינואר 2007, שנים רבות אחרי תחילת הפעלת המאבטחים בירושלים המזרחית, העבירה הממשלה את החלטה מס' 1073 שהעניקה למשרד הבינוי והשיכון את הסמכות לאבטח את המתחמים היהודיים. אף שסוג החלטה שכזו מחייבת את הממשלה להודיע על העברת הסמכויות – הודעה שכזו מעולם לא נמסרה, ומכאן שהליך האישור, שהתחיל מאוחר מידי, גם לא הושלם מעולם.
התעלמות מהמלצות הוועדה הציבורית: לאורך השנים העלו גורמים רשמיים סימני שאלה סביב הפעלת המאבטחים הפרטיים באמצעות משרד הבינוי והשיכון. בשנת 2005 כינס שר השיכון דאז, יצחק הרצוג, ועדה ציבורית בראשות האלוף (במיל.) אורי אור, שהמליצה חד-משמעית שהאחריות לאבטחת המתחמים היהודים בירושלים המזרחית צריכה להיות בידי המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל. ההמלצה אומצה על ידי הממשלה בספטמבר 2006, אלא שכעבור כמה חודשים ביטלה הממשלה את ההחלטה, והפעלת המאבטחים נותרה על כנה.
בשנה שעברה פנה שר השיכון אריאל אטיאס לראש הממשלה בעניין והבהיר כי הוא "סבור שאחריות לגבי בטחון אזרחי המדינה צריכה להיות תחת הגורם המקצועי האמון על נושא זה, קרי משטרת ישראל", והוסיף כי הסיכון לחיי אדם הטמון במצב הנוכחי כמוהו כ"כתובת מרוחה על הקיר".
עו"ד קרן צפריר מהאגודה לזכויות האזרח שכתבה את העתירה: "מהתכתבויות של האגודה לזכויות האזרח עם המשרד לביטחון פנים ומשרד הבינוי והשיכון ניכר בבירור, כי אף אחד מהגורמים הממונים איננו נוטל על עצמו את האחריות המלאה לפעולות המאבטחים. כך יוצא, שבמקביל למילוי חובתה של המדינה להגן על התושבים היהודים המתגוררים בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית, המדינה איננה מייחסת משקל לחובתה הזהה להגן על התושבים הפלסטינים המתגוררים באותן שכונות. בכך, היא מפקירה את חייהם ופוגעת בזכויותיהם."
תמונות מהשכונות:
צילום: האגודה לזכויות האזרח
 |
 |
 |
 |
צילום: מרכז המידע וואדי חילווה
 |
 |
 |
 |
