גיל הקטינות הועלה, האפליה נותרה על כנה

גיל הקטינות של פלסטינים הועלה מ-16 ל-18; זהו תיקון חשוב, אך האפליה בינם לבין קטינים ישראלים בשטחים נותרה על כנה

 

היום (4.10.11) הודיע דובר צה"ל על תיקון לחקיקה הצבאית שבמסגרתה הועלה גיל הקטינות של פלסטינים בגדה מ-16 ל-18. מלבד זאת, במסגרת התיקון, נוספה חובה להודיע להורה של הקטין על מעצרו ועל חקירתו, וכן החובה להודיע לקטין על זכותו להיוועץ בעורך דין טרם חקירתו.

התיקון בא לאחר שבשנים 2010-2011 פנו האגודה לזכויות האזרח "יש דין" והארגון-Defence for Children International (DCI) מספר פעמים לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה להחיל את כללי המשפט הבינלאומי על הטיפול בקטינים פלסטיניים בבתי המשפט הצבאיים ולהפסיק את האפליה בין בני נוער פלסטיניים לבני נוער ישראליים החיים בשטחים, ולאחר פרסומו לאחרונה של דו"ח בצלם המתעד את הפרת זכויותיהם של קטינים פלסטינים בהליך הפלילי. בתשובה לפניות נאמר, כי נערכת עבודת מטה בנושא. ככל הנראה פרסום התיקון הנוכחי הינו התוצאה של עבודת מטה זו.

הפניות באו על רקע הפרה קשה ומתמשכת של זכויותיהם של קטינים פלסטיניים בשטחים – הן על הנייר, הן בפועל. השינוי המשמעותי היחיד בתיקון הוא העלאת גיל הקטינות מ-16 ל-18. זהו תיקון חשוב, אך כל יתר ההפרות של זכויות הקטינים הפלסטיניים בבתי משפט צבאיים והאפליה ביניהם לבין קטינים ישראלים החיים בשטחים – נותרו על כנם. לא נראה שהתיקון יוביל לשיפור מעשי ביחס הצבא למאות הקטינים הפלסטיניים שנעצרים מדי שנה.

 

זכויותיהם של קטינים ישראלים החיים בשטחים מול זכויותיהם של קטינים פלסטיניים

הפרה של זכויות קטינים בבתי משפט צבאיים בפועל

לפי נתוני DCI, מדי שנה בשטחים נעצרים ומובאים למשפט כ-700 קטינים פלסטינים החל מגיל 12, רובם מואשמים ביידוי אבנים.

לפי נתונים שהעביר השב"ס לבצלם, באוגוסט 2011 שהו במתקני כליאה ישראליים 176 קטינים פלסטיניים, 31 מתוכם בני פחות מ-16.

דו"ח של DCI המתבסס על עדויות של 40 קטינים שניתנו בשבועה, העלה כי בין יולי לדצמבר 2010, 100% מהקטינים שנעצרו נכפתו, 90% מהם היו מכוסי עיניים. 70% מהקטינים העידו כי קיבלו מכות ובעיטות, 55% התלוננו על איומים, ו-50% התלוננו על הודאה כפויה כתוצאה משימוש החוקרים באמצעים לחץ והפחדה שונים במהלך חקירה.

דו"ח בצלם, "ילד אסור, ילד מותר" מצביע על פגיעה קשה בזכויותיהם של קטינים לכל אורך ההליך הפלילי, על כך שהחוק הצבאי כמעט שאינו מגן על זכויותיהם וכי גם ההגנות המעטות שהחוק מקנה להם אינן מיושמות. על פי נתונים רשמיים , 93% מכלל הקטינים שהורשעו ביידוי אבנים בין השנים 2005-2010 נדונו למאסר בפועל, כולל 19 ילדים מתחת לגיל 14, שלו היו ישראלים אסור היה להחזיקם כלל במעצר. במשך תקופה זו, זוכה רק קטין אחד בלבד (0.11%) מתוך 835 שהואשמו ביידוי אבנים. שיעור הרשעות גבוה הרבה יותר מהנתון המקביל במערכת המשפט הישראלית, על אף שגם בה שיעור ההרשעות הוא גבוה מאוד. מתוך 642 תיקים שלגביהם הועבר לבצלם מידע אודות אופן סיום התיק, 97% (624) הסתיימו במסגרת עסקת טיעון ורק בחמישה תיקים (0.77%) התנהל משפט הוכחות מלא. השיעור המקביל בישראל לעסקאות טיעון הוא כחצי.

 

עו"ד לימור יהודה, מנהלת המחלקה לזכויות האדם בשטחים הכבושים באגודה "בשטחים פועלות שתי מערכות חוק נפרדות, האחת ליהודים והשנייה לפלסטינים, המועמדים לדין בפני בתי המשפט הצבאיים. מצב זה המעוגן בחקיקה והמופעל על פי מדיניות שנקבעה על-ידי הרשויות המשפטיות בישראל, מנוגד הן למשפט הבינלאומי, הן לשכל הישר ולצו המצפון. היא מקוממות וזועקת במיוחד כשמדובר בקטינים. העלאת גיל הקטינות של חשודים פלסטינים מ-16 ל-18 הינו תיקון חשוב, ואולם לצערנו, הפרקליטות הצבאית לא מצאה לנכון לתקן עיוותים משמעותיים בדין הקיים. כך, גם לאחר התיקון אין כל הגבלה על מעצר והטלת עונשי מאסר על ילדים פלסטינים בני 12. גם לאחריו לא יהיו נערים פלסטינים זכאים לנוכחות הורה בחקירתם או לכך שחקירתם תתועד – למרות התלונות הרבות על שימוש באמצעים פסולים לשם הפעלת לחץ עליהם.

אלה הפרות בוטות של הזכות להליך הוגן ושל עקרון טובת הילד. ציפינו כי עבודת המטה שנערכת תביא לתיקונן. מאחר שלא כך נעשה, אנו שבים ודורשים מהפרקליט הצבאי הראשי לפעול לתיקון חקיקת הביטחון כנדרש בהקדם".

הצו המורה על שינוי גיל הקטינות

לפנייה האחרונה של האגודה, יש דין ו-DCI לפצ"ר ולנתונים נוספים