מי שציפה שהוועדה הממשלתית אכן תוכל לספק תשובות למחאה החברתית שפרצה בקיץ התבדה. בחינה מעמיקה של המסקנות שהוצגו אתמול מראה כי מחברי הדוח בסה"כ קראו לממשלה ליישם החלטות שחלקן כבר עוגנו בכל מקרה בחקיקה. לא לחינם בלטה בו בהיעדרה המילה "זכויות"
באמת שקיווינו. המילים היפות וההבנה המלאה לרגשות של מי שיצאו לרחובות בקיץ הזה גרמו לנו לחשוב שלמרות הכל – יגרום פרופ' טרכטנברג לוועדה שבראשותו להמליץ על שינויי מדיניות משמעותיים.
אלא שקריאה מעמיקה בדוח מגלה פער בלתי ניתן לגישור בין הרטוריקה לבין המעשה. ההמלצות הקונקרטיות לגבי מימוש הזכויות החברתיות שלנו הן מקסימום סוכריות וממש לא שינוי תפיסה.
המחאה החברתית ביקשה לשים במרכז אותנו – את תושבי ותושבות המדינה – ואת זכותנו לכך שהממשלה תפעיל את אחריותה בתחומי התעסוקה, הבריאות, הדיור, החינוך והרווחה. המטרה היתה לגרום לה לקבוע יעדים קונקרטיים שמתייחסים אלינו: לרמת השכר אליה יחויבו המעסיקים, לגודל ההשקעה שלה בכל תלמיד ובכל חולה, לחיוב היזמים לבניית דיור בר השגה, לסיוע שהיא נותנת לכל מובטל ולתמיכה שלה בכל נזקק.
מי "נעלם" מהדוח?
מה שעשתה ועדת טרכטנברג היא צחוק מכל אלו. רק לגבי מיעוט הנושאים שעל הפרק הומלצו יעדים של ממש, כאשר בתחום הרווחה אין כלל המלצות ואין שום התייחסות לבעיות הספציפיות של אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה הגיאוגרפית והכלכלית.
ברוב המכריע של התחומים שבהם כן ניתנו המלצות – היו אלה חלקיות מאוד עד כדי כך שגם אם ייושמו, הן לא יקדמו את שינוי העומק בשירותים החברתיים לו קראו מאות האלפים בקיץ החולף.
בתחום הדיור, למשל, לא יביאו ההמלצות לשיפור הנדרש – כיוון שאין בהן שינוי תפיסה ביחס לזכות לדיור, ואין המלצה לחיוב הממשלה לצעדים מעשיים משמעותיים בתחום זה. ההמלצות אינן מטילות חובה קונקרטית לדיור בר השגה בתכניות חדשות, אלא רק ביחס לחלקים מקרקעות המדינה.
ההמלצה לרשויות התכנון לשקול דיור בהישג יד קיימת בחוק כבר כיום. כמו כן, אין התייחסות לקושי של רבות מהמשפחות לקבל משכנתא ולאסוף 40% מערך הדירה. הוועדה גם לא נותנת פתרון לדיור הציבורי והמלצותיה קוראות למעשה לחיסולו.
ההמלצה בתחום הסיוע בשכר דירה לאוכלוסיות מוחלשות היא להגדלת הסיוע ב-12% בלבד, כשבעשור האחרון קוצץ הסיוע בחצי ונשחק בעוד 30% מאז שנעשה הקיצוץ.
בתחום התעסוקה אין כלל התייחסות לפיתוח מקומות עבודה, למרות שהוועדה מצביעה על החוסר בתחום זה. אין גם המלצה על שינוי מסגרות השכר והפנסיה כך שיאפשרו קיום בכבוד לעובדים בישראל, וההמלצה להגברת האכיפה של הממשלה על קיום זכויות עובדים מותנית בהסכמה בין האוצר לתמ"ת.
בתחום הבריאות אין המלצות לתכנית ממשלתית לצמצום פערי בריאות או לתוספות תקציביות לשירותי הבריאות. למעשה, כלל לא מדובר בקידום מימוש הזכות לבריאות או חיזוק הרפואה הציבורית. הנושא היחיד בתחום זה שמזכירה הוועדה הוא האישפוז הסיעודי, שלגביו ההמלצה היא הרבה פחות ממה שמציע כיום משרד הבריאות, שמבקש להבטיח יותר שעות סיעוד בבית והקלות בקבלת סיוע באשפוז סיעודי.
ביחס לרשת ביטחון חברתית, אין כל המלצה על הרחבת תמיכת המדינה במעוטי יכולת, כמו למשל עדכון קצבאות הקיום כך שיאפשרו באופן מעשי קיום בכבוד, הרחבת דמי האבטלה או חיזוק שירותי הרווחה.
בתחום החינוך אין התייחסות לתוספת התקציבית הנדרשת כדי להתמודד עם השחיקה בתקציב המערכת, עם המחסור בכיתות הלימוד ועם ההפרטה הגוברת בבתי הספר. הסוכרייה המרכזית, החלת חינוך חינם בגילאי 3-4, היא למעשה מימוש חוק שקיים עוד מ-1984. גם בנושא זה ניתנו לממשלה שלוש שנים תמימות ליישום.
בנושא ההפרטה יש הצעה להקמת ועדה ממשלתית שתבחן הנושא ותציע איך לחזק את הרגולציה והפיקוח. אך אין המלצה על קביעת גבולות להפרטת השירותים החברתיים שמבצעת המדינה. אין אפילו המלצה לקביעת כללים לפרסום מוקדם של כוונות הפרטה בתחום זה.
נוסף על כך, בין כל הנושאים הספציפיים חסרה בדוח במיוחד המילה "זכויות". למרות המנטרה בדבר הצורך בחיזוק הצדק החברתי, נשכחה מילה זו – ודומני שלא במקרה. היא מעידה על כך שהזכויות החברתיות עדיין נתפסות בקרב מקבלי ההחלטות כצדקה ולא כצדק, כמוצרי צריכה ולא זכויות בסיסיות שמדינה דמוקרטית ומפותחת צריכה לאפשר לכל אדם באשר הוא.
לא סתם נשכחה בדוח גם הקריאה שעלתה מהמחאה בדבר חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות, שיכול היה לתת להן את המטריה המשפטית הנדרשת. בשורה התחתונה, לא הביא טרכטנברג כל בשורה חדשה. הוא למעשה רק המליץ לממשלה ליישם חוקים שזו כבר מזמן קברה עמוק. יש לקוות שהציבור שהתעורר בקיץ האחרון ימשיך במלחמתו, עד שיושג הצדק החברתי שלו כולנו משוועים.
הכותבת היא מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות-כלכליות באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר mako-החדשות2 ב-27.9.11
