בעקבות פיזור אלים של הפגנה שקטה שהתקיימה בכפר א-נאבי סאלח שבמחוז רמאללה, פנתה האגודה למפקד מג"ב איו"ש בבקשה להוציא הנחיות ברורות שיבהירו לכוחות הביטחון את המותר והאסור בכל הנוגע להתנהלותם בהפגנות ולשימוש בכוח במהלך פיזור הפגנות.
תאריך: 20.6.2011
לכבוד,
תנ"צ עמיתי לוי
מפקד מג"ב איו"ש
מפקדת חטיבת איו"ש
שלום רב,
הנדון: ההפגנה השבועית בכפר א-נבי סאלח – 13.5.11
הריני לפנות אליך בעניין שבנדון בבקשה שתוציא הנחיות ברורות לכל הכוחות תחת פיקודך, שיבהירו את המותר והאסור בכל הנוגע להתנהלות כוחות הביטחון בהפגנות ולשימוש בכוח במהלך פיזור הפגנות. זאת, על רקע הפיזור האלים של ההפגנה השקטה שהתקיימה ביום 13.5.11 בכפר א-נאבי סאלח שבמחוז רמאללה ע"י כוחות משמר הגבול שנכחו בכפר, ועל מנת למנוע הישנותם של אירועים כגון אלה בעתיד.
תיאור האירוע ורקע עובדתי –
1. מאז תחילת דצמבר 2009, מקיימים תושבי הכפר א-נבי סאלח שבמחוז רמאללה (להלן: "הכפר"), יחד עם פעילים ישראליים ובינלאומיים, הפגנות מחאה שבועיות. ההפגנות מופנות כנגד השתלטות מתנחלים מההתנחלות חלמיש הסמוכה לכפר על אדמותיהם וכנגד ההגבלות המתמשכות על גישתם של תושבי הכפר לאדמותיהם החקלאיות ולמעיין אל-קוס, ששימש את תושבי הכפר במשך שנים עד להשתלטות עליו בשנת 2006.
2. ביום שישי ה-13.5.2011 התקיימה בכפר ההפגנה השבועית הקבועה במחאה על השתלטות של מתנחלים על קרקעות תושבי הכפר.
3. ההפגנה בה השתתפו כשבעים מפגינים, בהם תושבים פלסטיניים, פעילים ישראליים ואזרחים זרים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, יצאה ממרכז הכפר בסביבות השעה 13:15.
4. משתתפי ההפגנה התאספו במרכז הכפר וצעדו ביחד לכיוון מעיין אל-קוס. המדובר היה בהפגנה שקטה ולא אלימה שבאה למחות כנגד נישול התושבים מאדמותיהם והפגיעה בזכויותיהם שלא כדין. המפגינים צעדו כקבוצה, קראו קריאות והניפו דגלים, הם לא היו חמושים, ולא נקטו באף אמצעי אלים.
5. חרף זאת, זמן קצר לאחר תחילת ההפגנה החלו כוחות מג"ב בפיזורה.
6. מחומרים שנאספו ע"י ארגון בצלם, וביניהם קטעי וידאו רבים שצילמו מתנדבי הארגון ומפגינים אחרים בכפר, אשר חלקים מהם שודרו במהדורות החדשות של הערוצים 2 ו-10 בתאריך 17.5.2011, מצטיירת תמונה של פיזור אלים ביותר של ההפגנה על-ידי שוטרי מג"ב.
7. על פי המידע שבידינו, האלימות כללה מכות קשות לרבים מהמפגינים באמצעות אלות, חלקן הפוכות, וכן דחיפות, בעיטות ואגרופים. זאת, בנוסף לשימוש מופרז ובלתי מוצדק ברימוני הלם, תרסיס פלפל, וירי בלתי חוקי ומסוכן של רימוני גז בכינון ישיר, ומטווח קרוב, לעבר מפגינים.
8. כתוצאה מהאלימות המתוארת לעיל נפגע אחד המפגינים בראשו מירי מטווח קצר של רימון גז לעברו. מפגין אחר נפצע בידו, וככל הנראה נגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מירי מטווח קצר ובכינון ישיר של רימון גז לעברו. בנוסף, מפגינים רבים אחרים נפגעו, וחלק מהם אף נזקקו לטיפול רפואי בעקבות זאת.
9. נוסף לאלימות הפיזית, שוטרי משמר הגבול נקטו באלימות מילולית קשה כלפי מפגינים, צעקו עליהם, העליבו אותם והשמיצו אותם.
10. השימוש המופרז באלימות, פיזית ומילולית, ע"י שוטרי משמר הגבול במהלך ההפגנה נעשה בנוכחותם, בידיעתם ובהנחייתם של מפקדים וקצינים בשטח, ולא כפעולה עצמאית של השוטרים המבצעים.
11. בשלב זה חשוב לציין כי מהחומרים שבידינו עולה כי שוטרי משמר הגבול שהיו מעורבים באירוע הסתירו את תגי השם שלהם במהלך פיזור ההפגנה, וחלקם אף לאורך כל ההפגנה.
12. מנסיבותיה של ההפגנה עולה, כי לא הייתה הצדקה לפיזורה מלכתחילה, ועל אחת כמה וכמה שלא הייתה כל הצדקה לשימוש המופרז באלימות ע"י כוחות הביטחון.
13. נציין, כי פנייתנו זו באה בהמשך, ובמקביל, לתלונות שהגישו מפגינים וארגון בצלם למחלקה לחקירת שוטרים בגין התנהלותם של שוטרי משמר הגבול באירוע.
שתי הפניות של ארגון בצלם מיום 30.5.11 למח"ש בהן מפורטות הפגיעות ושמות ופרטי הנפגעים מההפגנה מצורפות ומסומנת א' ו-ב'.
הפגיעה בחופש הביטוי ובזכות להפגין –
14. ס' 21 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות שישראל חתומה עליה מעגן את חופש ההפגנה ואוסר להטיל הגבלות עליה למעט במקרים מיוחדים. ובלשון הסעיף:
"תוכר הזכות להתכנסות שקטה. שום הגבלות לא יונחו בשימוש בזכות זו למעט אלו המוטלות בהתאם לחוק והדרושות בחברה דמוקרטית למען הביטחון הלאומי או בטחון הציבור, הסדר הציבורי (תקנת הציבור), שמירתם של בריאות הציבור או המוסר הציבורי, או שמירת זכויותיו וחירויותיו של הזולת."
15. בשורה של פסקי דין קבע בית משפט העליון שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כולל, במסגרת הזכויות והחירויות המוגנות על-ידו, גם את חופש הביטוי, ומקנה בכך לחופש הביטוי מעמד של זכות חוקתית. עמד על כך השופט מצא:
"אמנם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו נוקב בשמו של חופש הביטוי ואינו מגדירו, בלשון מפורשת, כזכות-יסוד. אך אין בכך כלום: אף ללא הוראה מפורשת, כלול חופש הביטוי בכבוד האדם, כמשמעו בסעיפים 2 ו-4 לחוק היסוד. שכן, מהו כבוד האדם ללא החירות היסודית הנתונה לאדם, לשמוע את דברי זולתו ולהשמיע את דבריו שלו; לפתח את אישיותו, לגבש את השקפת עולמו ולהגשים את עצמו?!"
עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 157.
16. אף זכות ההפגנה והתהלוכה הוכרה כזכות יסוד מרכזית. בית המשפט העליון ציין לא אחת, כי החירות להתבטא, ובתוך כך לקיים אסיפה או תהלוכה, היא ביטוי מובהק לכבוד האדם ולחירותו:
זכות ההפגנה והתהלוכה היא זכות יסוד מרכזית של האדם בישראל (בג"צ 6658/93 כלביא ואח' נ' מפקד משטרת ירושלים [1], בעמ' 796). "דומה, כי חופש ההפגנה והאסיפה עומד על בסיס אידיאולוגי רחב, אשר במרכזו ההכרה בערכו של האדם, בכבודו, בחופש הניתן לו לפיתוח אישיותו, וברצון לקיים צורת משטר דמוקרטית" (בג"צ 153/83 לוי ואח' נ' מפקד המחוז הדרומי שלמשטרת ישראל [2], בעמ' 398). החירות להתבטא, ובתוך כך לקיים אסיפה או תהלוכה, היא "ביטוי מובהק לכבוד האדם ולחירותו" (ראו בג"צ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים ואח' [3], בעמ' 468).
בג"צ 4712/96 סיעת מרצ נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד נ(2) 822, 826 (1996).
17. כאמור לעיל, ברי כי מחובתם של כוחות הביטחון, ובכללם כוחות מג"ב המצויים תחת פיקודך לכבד ולהגן על זכותם לחופש הביטוי וההפגנה של התושבים הפלסטיניים כמו גם על זכותם של הפעילים הישראליים והבינלאומיים המבקשים להפגין בשטחים הכבושים. אולם כאמור, מהתנהלות כוחות משמר הגבול במהלך ההפגנה המתוארת עולה תמונה אחרת.
18. הפיזור האלים של הפגנות בשטחים ע"י כוחות הביטחון, תוך שימוש מופרז ולא מוצדק בכוח כלפי מפגינים, מוביל ברוב המקרים לפגיעה קשה וחמורה בזכות לביטחון אישי ושלמות הגוף של כל המעורבים בהפגנה ומהווה הפרה ברורה לחובתם של כוחות הביטחון, עפ"י המשפט הבינלאומי והישראלי, לכבד ולהגן על הזכות לחופש הביטוי וההפגנה בשטחים. וזאת במיוחד כאשר מדובר בהפגנה שקטה ולא אלימה כדוגמת ההפגנה נשוא הפניה כפי שפרסנו את נסיבותיה בפניכם לעיל, והכל כפי שנפרט להלן.
השימוש המופרז בכוח במהלך פיזור ההפגנה והחובה לחקור –
19. על גבולות השימוש באלימות ע"י כוחות המשטרה והעקרונות המנחים בעניין זה עמד בית המשפט העליון בבג"צ 7141/05 ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה, תק-על 2006(1), 2649, בעמ' 2651:
" האיסור המוחלט על שימוש בכח ואלימות בידי שוטרים, תוך חריגה מגדר הנדרש באורח סביר להשגת תכלית שמירת הסדר ובטחון הציבור, אינו צריך הדגשה. הוא מהווה אבן-יסוד בשיטה החוקתית הנוגעת לפעילותם של גורמי אכיפת החוק במדינה. הוא מתחייב ממושגי-יסוד של מוסר ציבורי הנוהג בחברה הישראלית; הוא מהווה חוליה מרכזית במערכת המרכיבים הבונים את תשתית המשטר הדמוקרטי בישראל. המשטרה אמורה להגן על הסדר והבטחון הציבורי, ולהבטיח את שלומו של הפרט והכלל. היא לא נועדה להפיל את חיתתה על הסביבה, והיא מנועה מעשיית שימוש בכוחה שלא למטרה לשמה הוא הופקד בידיה. סטייה ממושכלות יסוד אלה, או אף קיומו של חשש לסטייה כזו, מחייב בחינה מעמיקה של ההשלכות המתחייבות מכך הן לגבי הפרט הנחשד או המואשם, הן לגבי המשטרה כזרוע מרכזית של השלטון, וכל אלה בהתייחסם לנורמות ואורחות פעולה הצריכים לאפיין את גופי השלטון בישראל. "
בג"צ 7141/05 ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה, תק-על 2006(1), 2649, בעמ' 2651. (ההדגשה שלי – ר.ג.)
20. בכל הנוגע למסר הכפול ביחס לאלימות שוטרים, והצורך בקיום תהליכי "הפקת לקחים", ר' התייחסות בדו"ח השנתי 56א לשנת 2005, של מבקר המדינה:
" הוועדות הציבוריות והחוקרים שעסקו בתופעת השימוש בכוח שלא כדין וההתנהגות הלא נאותה בקרב אנשי משטרה ציינו, שבמשטרה יש מסר כפול בכל הנוגע לאלימות שוטרים, שמתבטא בפער בין העמדה המוצגת בהדרכה הניתנת לשוטרים, המדגישה את גבולות השימוש בכוח, לבין עמדותיהם של המפקדים בשטח, שנוקטים מדיניות של "עצימת עיניים והסכמה בשתיקה". הם הדגישו את החשיבות של גילוי האמת, של התייצבות חד-משמעית של המפקדים נגד החיפוי על שוטרים אלימים, ושל טיפול פיקודי בתלונות על שימוש בכוח שלא כדין שאינם מטופלים במישור הפלילי. הוועדות והמחקרים גם עמדו על הצורך שפיקוד המשטרה יקיים בדרך שגרה תהליכים של הפקת לקחים, ועל החשיבות של קיום תחקירי מפקדים ואיסוף ועיבוד של נתונים כדי להתחקות אחר דפוסי התנהגות לא חוקיים או לא נאותים (ביחידות מסוימות או אצל שוטרים מסוימים) ושל קיום בקרה שוטפת על התנהגות השוטרים, כדי להבהיר לשוטרים באופן חד-משמעי שאין להשתמש באמצעים פסולים. המלצות הוועדות אומצו בידי פיקוד המשטרה ובידי השרים הנוגעים בדבר." דו"ח שנתי 56א, 31.8.2005, עמ' 358-359.
21. וגם בהמשך הדו"ח:
" לדעת משרד מבקר המדינה, נוסף על הטיפול הפרטני בשוטר במישור הפלילי, המשמעתי או הפיקודי, נדרשת התייחסות מערכתית, בין השאר באמצעות תחקיר פיקודי-מקצועי לכל מקרה, שתכליתו לאתר ליקויים וכשלים בתפקודה של המשטרה או בתפקודם של המשרתים בה ולהצביע על דרכים לתיקונם. הדבר דרוש במיוחד נוכח הקושי שיש בחלק ניכר מהחקירות לגבש ראיות שיביאו לאישום פלילי. מכל מקום, על המשטרה למצוא דרכים להגביר את מעורבות המפקדים בבירור אירועי אלימות שפקודיהם מעורבים בהם ולהטיל על המפקדים אחריות פיקודית להתנהגות פקודיהם, זאת, בלי לפגוע בהליכי החקירה במח"ש." דו"ח שנתי 56א, 31.8.2005, עמ' 367.
22. התנהלותם של כוחות משמר הגבול במהלך ההפגנה נשוא הפניה אינה מתיישבת ואף מפרה את עקרונות היסוד המנחים לעניין השימוש באלימות ע"י כוחות הביטחון בכלל וכנגד האוכלוסייה האזרחית בפרט, הן בהקשר של חובת הזהירות והאיסור על חריגה מגדר הנדרש להשגת תכלית שמירת הסדר ובטחון הציבור.
23. מהעובדות והנתונים שבידינו עולה, כי במהלך פיזור ההפגנה נשוא הפניה, נעשה שימוש בירי גז בכינון ישיר, אשר גרם בסופו של דבר לנזק בלתי הפיך לאחד המפגינים (ר' ס' 8 בפרק העובדתי לעיל). ירי גז בכינון ישיר לעבר אדם הינו אסור ומנוגד להוראות הפתיחה באש של הצבא, כפי שהובא לידיעתנו במכתבו של היועץ המשפטי לאיו"ש לארגון בצלם, מיום 30.4.2009.
רצ"ב המכתב האמור ומסומן ג'.
24. נוסף לירי האסור של גז בכינון ישיר, נעשה שימוש מופרז ובלתי מוצדק באלות, ברימוני גז ורימוני הלם ובתרסיס פלפל. אמצעים אלה אומנם אינם אסורים לשימוש במהלך פיזור הפגנות באופן כללי אולם השימוש בהם במקרה דנן נעשה בלא שהייתה הצדקה לדבר, ובכמויות מופרזות. שימוש שכזה בלא שנסיבות העניין הצדיקו אותו, מהווה שימוש פסול ובלתי חוקי בכוח המצוי בידיהם של שוטרי מג"ב.
25. בהקשר זה חשוב לציין כי ההפגנות בכפר נבי סאלח מצטיירות לעיתים כהפגנות אלימות בשל אלימות של חלק מהמפגינים במהלך ההפגנה או לאחר פיזורה. אולם, אף אם בחלק מההפגנות השתמשו כמה מהמפגינים באלימות ויידו אבנים כנגד כוחות הביטחון, אין בכך כדי לשלול את זכות ההפגנה והביטוי מהכלל, אין בכך כדי לשחרר את הרשויות מחובתן לכבד את הזכות להפגין באותה הפגנה, ואין בכך כמובן להשליך על הפגנות אחרות אשר מתנהלות מתחילתן ועד סופן כהפגנות שקטות ולא אלימות כדוגמת ההפגנה נשוא פנייתנו זו, ועל אופן התנהלות כוחות הביטחון באותן הפגנות.
26. לסיום נבקש להדגיש את הצורך לחדד לשוטרים את חובתם לנהוג בשיקול דעת ובאיפוק, ואת חובתם לנקוט בזהירות מרבית בעת שהם עושים שימוש באמצעים כוחניים, בחלקם בעלי אפקט שעשוי להיות קטלני, כנגד אוכלוסיה אזרחית. נפנה בהקשר זה למסקנותיה של ועדת אור:
"בהקשר זה יש גם צורך לחדד לשוטרים ולמפקדים בשטח את המשמעות החמורה של שימוש באמצעים אשר עלולה להיות להם תוצאה קטלנית. במקרים רבים נעשה באירועי אוקטובר שימוש באמצעים כאלה, בלא שהיתה לכך הצדקה אובייקטיווית בכך שסכנה חמורה נשקפה לשוטרים. ניתן לזהות במקרים רבים נטייה, אשר על המשטרה לפעול באופן נמרץ כדי לבערה, להגיב בכוח בעל פוטנציאל קטלני גם להתגרויות שאין בהן אופי מאיים…
…
"
"ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000", בעמ' 776 לדו"ח.
סיכום –
27. כמו כל מחאה ציבורית, גם את המחאה הזו לא ניתן ולא ראוי להשתיק בכוח. חופש ההפגנה וחופש הביטוי הם זכויות אדם מוכרות ומהוות אף מעקרונות היסוד של משפט מדינת ישראל, ואין מקום לעצור אותם בנבי סלאח.
28. איסור גורף על ארגון הפגנות, ושימוש פסול ומופרז בכוח ובנשק לפיזור הפגנות, מהווים פגיעה קשה וחמורה בזכות להפגין ובזכות לחופש הביטוי של מפגינים בגדה המערבית ומהווים הפרה של המשפט הבינלאומי המחייבים את מדינת ישראל וכוחות הביטחון שלה.
29. כמו כן, השימוש בכוח מופרז כנגד המפגינים, אשר כלל מכות באמצעות אלות, ואמצעים פוגעניים אחרים מהווה פגיעה חמורה ובלתי מוצדקת בזכות לביטחון אישי ולשלמות הגוף של כל המעורבים. בנוסף, השימוש שנעשה בירי של רימוני גז בכינון ישיר מהווה ירי אסור המנוגד להוראות הפתיחה באש, שבמקרה זה אף הביא לפגיעה חמורה בראשו של אחד המפגינים.
30. לנוכח האמור לעיל, אנו פונים אליך בבקשה שתוציא הוראות ברורות המגשימים לכל השוטרים שתחת פיקודך המגשימות את החובה להבטחת זכויות היסוד להפגנה, ולחופש ביטוי כמו גם הזכות לשלמות הגוף של כל המעורבים.
31. נודה לך על הטיפול המהיר והמסור בפניה.
בכבוד רב,
רגד ג'ראיסי, עו"ד
האגודה לזכויות האזרח בישראל
עותקים –
תא"ל ניצן אלון, מפקד אוגדת איו"ש
אל"מ אלי בראון, יועמ"ש לאיו"ש
