אחרי האוהלים והפגנות הענק, לממשלת ישראל יש הזדמנות להראות שהיא מוכנה לשינוי העומק שהציבור דורש ממנה. את החזון כבר צעקנו בכיכרות עד אובדן הקול: צדק חברתי. כעת זהו תורה של הממשלה להציג יעדים קונקרטיים ומדידים להגשמתו. הנה כמה דוגמאות:
1. שוק העבודה: בתוך X שנים יקבלו כל העובדים בישראל שכר הוגן עבור עבודתם ויזכו לכל ההטבות הסוציאליות המקובלות, כולל פנסיית חובה מטעם המעסיק; הממשלה תתחייב להעסיק עובדים במה שמכונה "שכר מחיה" – 6500 שקלים בחודש – ולא להתקשר עם עסקים שמשלמים פחות מזה; עבודה באמצעות קבלן תתאפשר רק במקרים של תעסוקה זמנית.
2. מערכת הבריאות: בתוך X שנים יינתנו שירותי בריאות ציבוריים נאותים ושוויוניים לכלל הציבור, ללא הבדל בין מרכז לפריפריה ובין עני לעשיר. הם יכללו את כל תחומי הבריאות הבסיסיים, כולל רפואת שיניים ופתרונות סיעודיים. סל התרופות יעודכן ב-2% כל שנה לצורך הוספת תרופות, מכשור ושיטות טיפול חדשניים לסל.
3. חינוך: בתוך X שנים יהיו כל ילדי ישראל זכאים לחינוך ראוי חינם מגיל שלוש עד 18, שיכלול יום לימודים ארוך והעשרה. לשם כך יועלה ממוצע ההשקעה בכל תלמיד ליותר מ־8,000 דולר כמקובל במדינות המפותחות. במקביל, יופסקו המסלולים הפרטיים בתוך בתי הספר הציבוריים.
4. יוקר המחייה: מים, דלק ומוצרי מזון בסיסיים יהיו בהישג ידם של כלל התושבים.
5. שוק הדיור: בתוך X שנים תצמצם המדינה משמעותית את מספר האנשים שאינם גרים בדיור נאות ואת מספר משקי הבית המוציאים על דיור מעל 30 אחוז מהכנסתם; במרבית בנייני המגורים יהיה תמהיל של דירות בגדלים שונים ובמחירים שונים — דיור במחיר השוק ודיור שמחירו זול ממחירי השוק — כדי למנוע ריכוז של אוכלוסיות חלשות בשכונות עוני. המדינה תבטיח כי בכל יישוב שאין לו תוכנית מתאר, או שהבנייה בו אינה מוסדרת, שלא בצדק, יהיו תוכניות בנייה הולמות.
6. סוף להפרטה הגורפת: לא יועברו סמכויות החלטה הנוגעות לזכויות החברתיות של תושבי ישראל לידי גורמים פרטיים, כפי שנעשה בשנים האחרונות במוסדות הרווחה, התעסוקה, הבריאות והחינוך, באופן שיצר פערים גדולים בנגישות לזכויות אלה.
7. עידוד התעסוקה: לכל מובטל יוצעו התמיכה וההכשרה הנדרשים כדי להשתלב בשוק העבודה באמצעות הפעלה מלאה של שירות התעסוקה, שתקציבו יוגדל ל־0.4% מהתמ"ג כמקובל במדינות המפותחות. למעסיקים יינתנו התמריצים הנדרשים כדי לאפשר כניסה לשוק העבודה של כל האוכלוסיות בישראל. כן יינתנו תמריצים ליצירת מקומות עבודה חדשים בעיקר בפריפריה.
8. רשת ביטחון חברתית: מי שאינו יכול לקיים את עצמו יזכה בתמיכה הנדרשת כדי שלא יחסרו לו קורת גג וכל האמצעים הנדרשים לחיים בכבוד. לשם כך תוארך תקופת הזכאות לדמי האבטלה והם לא יפחות מ-60% משכרו הקודם של האדם. כן תועלה קצבת הבטחת הכנסה ל־40% מן השכר הממוצע במשק למשפחה בת שני ילדים. מספר עובדי שירותי הרווחה יתוגבר, כך שהם יוכלו לענות על הצרכים באופן אמיתי.
9. זכויות חברתיות: יחוקק חוק יסוד: זכויות חברתיות, שיבטיח לכל אדם את הזכות לקיום בכבוד, לדיור, לבריאות, לחינוך, לאופק תעסוקתי, לתנאי עבודה הולמים ולביטחון סוציאלי. מעמדו של חוק היסוד יקשה על ממשלות עתידיות לפגוע בזכויות אלה.
אם הממשלה מבינה את מה שהציבור מבקש ממנה, יעדים מסוג זה הכרחיים. לצידם יהיה צורך להציג תוכנית מפורטת ושקופה, שתראה כיצד בכוונת הממשלה להגיע אליהם בתוך פרקי זמן מסוימים, למשל, תוך שנה, שנתיים, חמש, שבע ועשר שנים. זו דרך המלך לצדק חברתי. הכדור נמצא בקריית הממשלה.
טלי ניר מנהלת את המחלקה לזכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-29.8.11
