דן יקיר
ב-2004 פסק בית המשפט המחוזי בנצרת, כי סעיף הידועים בציבור בחוק הירושה חל גם על בני זוג בני אותו מין. כך נקבע, למרות לשונו המפורשת של הסעיף, המדבר על "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף". בית המשפט אימץ פרשנות זו כדי להבטיח שוויון זכויות לבני זוג בני אותו מין, והוא אף התחשב בעובדה, שהחוק נחקק 40 שנה קודם לכן: "השימוש בביטוי 'איש ואשה' נעשה מתוך כך שזו צורת המשפחה שהיתה רווחת, מוכרת ומקובלת. השימוש בביטוי זה לא נועד לשלול ממשפחה של בני אותו מין את זכות הירושה של בן הזוג במקרה פטירה, אלא שהביטוי נבחר רק כדי להמחיש את ההתייחסות לזכות הנובעת מקיומם של חיי שיתוף בין שניים", נקבע.
משניתן פסק הדין, ביקש האפוטרופוס הכללי מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון, אך מני מזוז הודיע כי פרשנות בית המשפט המחוזי מקובלת עליו, וכי בכל הנוגע לזכויות סוציאליות וכלכליות, יש לנהוג בשוויון זכויות כלפי בני זוג בני אותו מין.
בעקבות פסק הדין המליצה הוועדה לחקיקת פרק הירושה בקודקס האזרחי החדש, בראשות השופט יעקב טירקל, לאמץ לשון נייטרלית, שתחול הן על ידועים בציבור בני המין השונה והן על ידועים בציבור בני אותו מין. בהצעת החוק נקבע, כי "בן זוג" הוא בין היתר מי "שחי עם אותו אדם חיי משפחה במשק בית משותף". מכאן החומרה המיוחדת שבהנחיית שר המשפטים דניאל פרידמן לשנות את נוסח הצעת החוק ולהחזיר על כנו את הנוסח, הקיים כיום והמתייחס ל"איש ואשה".
ניסיון להתחקות אחר הטעמים שהובילו להחלטת השר לא עלה יפה. בתגובה של יועץ התקשורת של השר, כפי שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-30 באוגוסט נאמר כך: "חוק הירושה החדש הוא חלק מהקודיפיקציה ונועד לשקף את החקיקה הקיימת כפי שהיא. בהתאם להוראת הקודיפיקציה, הנוסח חוזר על הוראת החוק הקיימת".
כמי שהיה חבר בוועדה לחקיקת הקודיפיקציה האזרחית, ידוע לפרופ` פרידמן היטב, כי הצעת חוק דיני ממונות איננה אך עריכת נוסח משולב של כמה דברי חקיקה לכלל חוק אחד. היא מהווה רוויזיה כללית של החקיקה, וכוללת רפורמות מהותיות ומקיפות בענפי המשפט השונים.
נימוקים נוספים ניתנו על ידי יועצו הבכיר של השר, ד"ר גיא רוטקופף. לדבריו, השינוי נעשה כפשרה פוליטית עם ש"ס לאור דרישתה שבשל הסעיף הנדון, חוק דיני ממונות לא יחול כלל על בתי הדין הרבניים. נימוק זה תמוה, שכן לבתי הדין אין סמכות ייחודית בענייני ירושה, אלא סמכותם מותנית בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר. ממילא ירושת בן זוג בן אותו מין לא תגיע לשיפוטם, ולא ברור במה הלשון הנייטרלית, שהוצעה בהצעת החוק, יש בה כדי להעלות או להוריד לדידם.
עוד ציין רוטקופף, כי בני זוג בני אותו מין יכולים לערוך על נקלה צוואה. אכן כן, אך טיעון זה מקומם במיוחד. כל אדם רשאי לערוך צוואה, לרבות בני זוג בני המין השונה או בני אותו מין. עם זאת, הדין בחר להגן על מערכות יחסים מיוחדות, שבהן יש תלות הדדית גבוהה במיוחד, ובראשן על מערכת יחסים זוגית ועל מערכת יחסים הורית. לפיכך, במקרים אלה קובע הדין הוראות ירושה מיוחדות בהעדר צוואה.
חשיבות מיוחדת נודעת להוראות אלה בכל הנוגע לאוכלוסיות מוחלשות, שאין להן את הידע והנגישות לעריכת צוואה. קיים חשש כבד, שהותרת נוסח החוק הישן על כנו תפתח פתח לפרשנות חדשה לחוק, שלפיה רק ידועים בציבור, שהם איש ואשה, יירשו זה את זו בלא צוואה.
מובן, שראוי גם לגבי הצעת החוק החדשה לאמץ פרשנות שתעלה בקנה אחד עם הזכות לשוויון ולא תפגע בה. עם זאת, לשונו המפורשת של החוק כשהוא לא בן 40 שנה, אלא בן יומו, בעת שהמחוקק ער למציאות החברתית והמשפטית החדשה, תומכת בפרשנות סותרת. ככל שזאת הפרשנות הנכונה של הסעיף, הרי שמדובר בסעיף פסול ובלתי חוקתי שסותר את הזכות לשוויון כפי שהיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בכל מקרה אין מקום לאמץ לשון מפלה, שעלולה להוביל לכך שסעיף חוק יימצא בלתי חוקתי.
ב-15 השנים האחרונות חלה מהפכה חברתית ומשפטית בזכויותיהם של הומואים ולסביות, ומאבקם לשוויון נחל הצלחות רבות. במיוחד כך לגבי זכויותיהם של בני זוג בני אותו מין. חקיקת הסעיף בלשונו המפלה מאיימת להחזיר אותנו אחורה לעידן חשוך.
הכותב הוא היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם בעיתון "הארץ" ב-4.9.07
