דורי ספיבק
לפני כמה שבועות הלך לעולמו, והוא בן יותר מ-80, אדם אותו ייצגתי לפני ארבע שנים, במסגרת הקליניקה לזכויות האדם שבפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. שנה קודם לכן הלך לעולמו בן-זוגו של אותו אדם לאחר 40 שנים מאושרות של חיים משותפים. למרבה התדהמה, המדינה סירבה לאפשר לו לרשת את הרכוש שצברו בני-הזוג במשך השנים (שעיקרו היה דירת עמידר קטנה בקרית-שמונה). המדינה טענה שלפי חוק הירושה משנת 1965, רק בני-זוג שהם "איש ואישה" יורשים אחד את השני גם בהעדר צוואה.
למרות זאת, קיבלו שופטי בית-המשפט המחוזי בנצרת את הטענה שיש לפרש את החוק הארכאי – שנחקק בשנים שבהם אהבת גברים נעדרה כל לגיטימציה חברתית וחוקית – לפי רוח הזמן, ועל פי עקרון השוויון. היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע כי הוא מסכים לפרשנות זו.
כך זכה הלקוח שלי למשאבים כספיים ששיפרו במעט את מצבו הכלכלי בשנותיו האחרונות.
בימים האחרונים מתנהל ויכוח סביב החלטת שר המשפטים דניאל פרידמן לדחות את הצעת ועדת טירקל, שניסחה מחדש את סעיף החוק העוסק בזכות הירושה של ידועים בציבור. הוועדה, שדנה בנושא במשך כשבע שנים, הציעה שהחוק החדש, שאמור להיות מונח על שולחן הכנסת מיד לאחר החגים, יחול על "בני-זוג" באשר הם. שר המשפטים דחה את ההמלצה, והעדיף לחזור לניסוח המקורי, לפיו יחול החוק על "איש ואישה" בלבד.
מרגע שיהיה מדובר בחוק עדכני, ולא בחוק מ- 1965, יכולתם של בתי-המשפט להמשיך ולפרש את לשון החוק "איש ואישה" תהיה מוגבלת הרבה יותר. עוזרו של שר המשפטים, ד"ר גיא רוטקופף, הסביר בכלי תקשורת שונים, שהשינוי נעשה בלחץ של גורמים דתיים שונים, אך אין מקום למחאה מצד הומואים ולסביות, כיון שאלה יכולים לפתור את הבעיה בצורה קלה, על-ידי רישום צוואה.
רוטקופף מן הסתם יודע שכתיבת צוואה היא עניין מסובך, מסיבות נפשיות ומעשיות כאחד: אנשים צעירים אינם מאמינים שהמוות קרוב; רבים אחרים אינם מודעים לחשיבותו של המסמך הזה; ארצנו אמנם מלאה בעורכי-דין, אך בישראל, במיוחד זו שמעבר לערים הגדולות, חיים גם היום רבים שאינם מוקפים עורכי-דין שמייעצים להם; אחרים לא יודעים כיצד לכתוב צוואה כדי שזו תוכר לאחר מותם כצוואה תקפה ומחייבת. הלקוח שלי ז"ל מקרית-שמונה מוכיח נקודה זאת היטב.
עבור כל אלה שלא הסדירו את צוואותיהם מבעוד מועד, קובע חוק הירושה הסדר פשוט וצודק, לפיו ידוע בציבור יורש את בן-זוגו. ודאי שלא ניתן להצדיק במאה ה- 21 מצב דברים שבו דווקא מי שבחר לחלוק את חייו עם בן-מינו לא יוכל לקבל זכויות לפי הסדר זה, ועשוי, לעתים בערוב ימיו, להיות מופקע מזכויותיו הבסיסיות ולהישאר בחוסר כל.
למרבה הצער, אין זהו המקרה הראשון שבו שר המשפטים פרידמן מבקש להפקיע זכויות בסיסיות דווקא של מיעוטים הזקוקים להגנה. כך למשל, זה לא מכבר יצא השר נגד פסיקת בית-המשפט העליון שעסקה בזכותם לפיצויים של נפגעי האינתיפאדה, ואף תקף את החלטת בית-המשפט העליון להתערב בתוואי גדר ההפרדה, אף שזו נעשתה במקרים קיצוניים בלבד של פגיעה קשה ולא-מידתית בפלסטינים. מאידך, לא זכינו ולו ליוזמה אחת מצידו של שר המשפטים הפעלתני שיש בה כדי לקדם עקרונות של שוויון, ערכי יסוד וזכויות אדם. מגמה זו מדאיגה שכן היא מעלה את החשש ששר המשפטים אינו רואה עצמו מחויב להגנה על זכויות אדם ואזרח בסיסיות.
עוד לא מאוחר לעצור את היוזמה החדשה של פרידמן. הצעת החוק מונחת על שולחן הכנסת וכוונתו של פרידמן היא כנראה להעלות אותה להצבעה במליאה עם פתיחת מושב החורף באוקטובר. אפשר וצריך להפעיל לחץ ציבורי, שיבטיח שרוב של חברי כנסת ידחו אותה. מדוע לא שמענו עד כה בפרשה הזו את קולם של חברי סיעת הגמלאים? אם תתקבל הצעת החוק, עשויים אלמנים ואלמנות הומואים ולסביות, קשישים וקשישות, להישאר לא רק עריריים, אלא גם בחוסר כל.
עו"ד דורי ספיבק, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת ת"א, משמש כיו"ר האגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר Ynet ב-4.9.07
