בעקבות פניית האגודה הודיע השר, כי לא יקדם את הצעת חוק הירושה, אם הדבר עלול לפגוע בזכויות רכושיות של זוגות מאותו המין.
לכבוד
מר דניאל פרידמן
שר המשפטים
רח` צלאח א-דין 29
ירושלים
א` נ`,
הנדון: זכות ירושה לבני זוג בני אותו המין
בשנת 2004 פסק ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כי סעיף הידועים בציבור שבחוק הירושה, התשכ"ה-1965 חל אף על בני זוג בני אותו המין. כך נקבע למרות לשונו המפורשת של סעיף 55 לחוק, המדבר על "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף…". כך נקבע כדי להבטיח שוויון זכויות לבני זוג בני אותו המין, ובהתחשב בעובדה, שהחוק נחקק 40 שנים קודם לכן: "השימוש בביטוי "איש ואישה" נעשה מתוך כך שזו צורת המשפחה שהיתה רווחת מוכרת ומקובלת… השימוש בביטוי זה לא נועד לשלול ממשפחה של בני אותו מין את זכות הירושה של בן הזוג במקרה פטירה, אלא שהביטוי נבחר רק כדי להמחיש את ההתייחסות לזכות הנובעת מקיומם של חיי שיתוף בין שניים. מכאן שאם מסקנתנו הינה שהבחירה בביטוי היתה רק על מנת לבטא חיי שיתוף בין בני זוג, יכולים אנו לומר ש"בן זוג" הינו גם בן זוג בן אותו המין… אם נאמר ההפך שכוונת המחוקק בסעיף 55 לחוק הירושה, היתה לשלול מבני זוג בני אותו המין את הזכות הזו לרשת האחד את השני, נאמר שהמחוקק התכוון להפלות." (ע"א (נצ`) 3245/03 ירושת המנוח ש` ר` ז"ל נ` היועמ"ש, פ"מ תשס"ג (2) 721, 754).
משניתן פסה"ד ביקש האפוטרופוס הכללי מהיועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון, אך מר מני מזוז הודיע, כי פרשנות ביהמ"ש המחוזי מקובלת עליו, וכי בכל הנוגע לזכויות סוציאליות וכלכליות יש לנהוג בשוויון זכויות כלפי בני זוג בני אותו המין.
בעקבות פסה"ד המליצה הוועדה לחקיקת פרק הירושה בקודקס האזרחי החדש בראשות השופט טירקל לאמץ לשון ניטרלית, שתחול הן על ידועים בציבור בני המין השונה והן על ידועים בציבור בני אותו המין. לפיכך בסעיף 1 לתזכיר חוק דיני ממונות (חלק הירושה), התשס"ו-2006, שפורסם בספטמבר 2006, בהגדרת המונח "בן זוג" נקבע שהוא בין היתר מי "שחי עם אותו אדם חיי משפחה במשק בית משותף…".
לפיכך נדהמנו והתאכזבנו לגלות, כי הנחית את מחלקת החקיקה לשנות את נוסח התזכיר ולהחזיר על כנו את הנוסח, הקיים כיום בסעיף 55 לחוק הירושה. ניסינו להתחקות אחר הטעמים, שהובילו להחלטתך, אבל נתקשינו בכך מאד. בתגובה של יועץ התקשורת שלך, כפי שפורסמה בעיתון הארץ ביום 30.8.07, נאמר כך: "חוק הירושה החדש הוא חלק מהקודיפיקציה והוא נועד לשקף את החקיקה הקיימת כפי שהיא. בהתאם להוראת הקודיפיקציה, הנוסח חוזר על הוראת החוק הקיימת. אפשרויות הפרשנות כפי שהיו קיימות לגבי הנוסח המקורי עומדות בעינן, ואין בנוסח המוצע שום פגיעה בידועים בציבור בהשוואה לנוסח הקיים." לצערנו הרב תגובה זו היא שיקרית בעליל. כמי שהיה חבר בוועדה לחקיקת הקודיפיקציה האזרחית ידוע לך היטב, כי הצעת חוק דיני ממונות איננה אך עריכת נוסח משולב של מספר דברי חקיקה לכלל חוק אחד. היא מהווה רוויזיה כללית של החקיקה, וכוללת רפורמות מהותיות ומקיפות בענפי המשפט השונים (ראה סעיפים 34-38 לדברי המבוא לתזכיר חוק דיני ממונות, התשס"ג-2006).
נימוקים נוספים ניתנו ע"י יועצך הבכיר, דר` גיא רוטקופף. לדבריו, השינוי נעשה כפשרה פוליטית עם ש"ס לאור דרישתם שבשל הסעיף הנדון חוק דיני ממונות לא יחול כלל על בתי הדין הרבניים. נימוק זה תמוה, שכן לבתי הדין אין סמכות ייחודית בענייני ירושה, אלא סמכותם מותנית בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר (סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953). ממילא ירושת בן זוג בן אותו המין לא תגיע לשיפוטם, ולא ברור במה הלשון הנייטרלית, שהוצעה בתזכיר, יש בה כדי להעלות או להוריד לדידם. עוד ציין דר` רוטקופף, כי בני זוג בני אותו המין יכולים לערוך על נקלה צוואה. אכן כן, אך טיעון זה מקומם במיוחד. כל אדם רשאי לערוך צוואה, לרבות בני זוג בני המין השונה או בני אותו המין. יחד עם זאת הדין בחר להגן על מערכות יחסים מיוחדות, בהן יש תלות הדדית גבוהה במיוחד, ובראשן על מערכת יחסים זוגית ועל מערכת יחסים הורית. לפיכך במקרים אלה קובע הדין הוראות ירושה מיוחדות בהעדר צוואה. חשיבות מיוחדת נודעת להוראות אלה בכל הנוגע לאוכלוסיות מוחלשות, שאין להן את הידע והנגישות לעריכת צוואה.
עוד ציין דר` רוטקופף, שלדעתו הפרשנות של ביהמ"ש המחוזי לא תשתנה בעקבות חקיקת הסעיף מחדש (משום מה הוא לא ציין, שזו אף עמדתך). קיים חשש כבד, שהותרת נוסח החוק הישן על כנו תפתח פתח לפרשנות חדשה לחוק, לפיו רק ידועים בציבור, שהם איש ואשה, ירשו זה את זו בלא צוואה. מובן, שאף דעתנו היא, כי יש לאמץ פרשנות, שתעלה בקנה אחד עם הזכות לשוויון ולא תפגע בה. יחד עם זאת לשונו המפורשת של החוק כשהוא לא בן 40 שנים אלא בן יומו, בעת שהמחוקק ער למציאות החברתית והמשפטית החדשה, תומכת בפרשנות סותרת. ככל שזו הפרשנות הנכונה של הסעיף, הרי שמדובר בסעיף פסול ובלתי חוקתי בהיותו סותר את הזכות לשוויון כפי שהיא מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בכל מקרה אין מקום לאמץ לשון מפלה, שעלולה להוביל לכך, שסעיף חוק יימצא בלתי חוקתי.
ב-15 השנים האחרונות חלה מהפיכה חברתית ומשפטית בזכויותיהם של הומואים ולסביות, ומאבקם לשוויון נחל הצלחות רבות. במיוחד כך לגבי זכויותיהם של בני זוג בני אותו המין. חקיקת הסעיף בלשונו המפלה מאיימת להחזיר אותנו אחורה לעידן חשוך.
עמדה זו מצטרפת לשורה של רפורמות שיזמת, שתוצאת כולן פגיעה חמורה בהגנה, הניתנת כיום במשפט הישראלי לזכויות האדם, ובהן: תיקון חוק היסוד כדי לאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק לא חוקתי, חקיקה מחדש של חוק חסינות המדינה מתביעות אינתיפאדה, צמצום זכות העמידה והרחבת העדר השפיטות בבג"צ.
לאור האמור לעיל נבקשך להחזיר על כנו את נוסח הסעיף כפי שגובש בתזכיר חלק הירושה.
בכבוד רב,
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
