מחסומי גבייה

‏טלי ניר

תארו לעצמכם שמחר בבוקר בצאתכם לעבודה, לגן הילדים, לבית הספר או לטיפול רפואי תגלו שבאמצע הרחוב הראשי מוצב מחסום משטרתי המעכב כל רכב העובר במקום. תמהים ונזעמים תעמדו בתור שעות ארוכות. שיגיע סוף סוף התור שלכם, המקרה הטוב יהיה שפשוט שיחתתם את זמנכם. במקרה הרע המחשב יעלה שיש לכם חוב ישן למס הכנסה או למס רכוש או אולי לביטוח הלאומי או כל חוב אחר, שיתכן שאפילו לא הייתם מודעים לקיומו ויתכן שמקורו בכלל בטעות. וכך באמצע היום בלי התראה מוקדמת יעמידו בפניכם את הברירה לשלם במזומן חוב עלום היכול להגיע לאלפי שקלים או שכלי הרכב שלכם יעוקל לאלתר. ללא בדיקה, ללא הליך הוגן.
נשמע דמיוני? לא ראוי למדינה דמוקרטית? נכון. ובכל זאת זה קורה. וקורה הרבה במקום שלמרבית הציבור הישראלי אין מושג מה נעשה בו: מזרח ירושלים. כמה שמעו על עיסוויה? מי מסתובב בג`בל מוכבר? איפה זה בכלל בית חנינא?

אולי בגלל זה הרשויות הישראליות מרשות לעצמן לעשות שם מה שהן רוצות. הן מרשות לעצמן להמציא ולהוציא לפועל שיטות גבייה, שמקומן לא יכירן בדמוקרטיה, ולכן כפי הנראה קשה מאוד להפעיל במקומות אחרים בארץ.
נקרא לזה בשם המפורש – במקומות שגרים יהודים.

וכך, מדי שבוע-שבועיים מציבים רשות המסים או המוסד לביטוח לאומי בסיועה האדיב של משטרת ישראל מחסומי גבייה בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. כל כלי רכב שעובר במקום מעוכב ואם נמצא כי תלוי ועומד חוב כנגד בעל הרכב או מי מבני משפחתו, נדרש הנהג להסדיר את החוב במקום, ולא – מעוקל הרכב מיידית.

הפרקטיקה הזו אינה מוסדרת באף חוק או תקנה ועל כן היא אינה חוקית. כמובן שבמזרח ירושלים, כמו בכל מקום אחר בארץ, חייבים התושבים לשלם מס כחוק. אבל לא זו הדרך לדאוג לכך. הדרך היחידה לגביית חובות על פי הדין הישראלי היא באמצעות הוצאת כתב הרשאה לגובי המס, על פיו יכולים הגובים להגיע לבית החייב ולעקל את רכושו. בשום אופן לא מתיר החוק עיקול כלי רכב בעיבורה של עיר.

האגודה לזכויות האזרח, שעתרה לאחרונה לבג"ץ בעניין, פנתה אין ספור פעמים בשנה האחרונה אל הרשויות והתריעה על אי החוקיות של שיטת גבייה זו, אבל השימוש במחסומי הגבייה לא נפסק. משטרת ישראל טענה שגביית המסים נלווית למחסומים שמטרתם ביטחונית, אולם תחקיר מעמיק, שכלל תצפיות וראיונות עם תושבים, העלה שאין לבדיקות הנעשות במחסומים דבר עם בטחון. השוטרים אינם עורכים בדיקות ביטחוניות בכלי הרכב או בחפצי הנוסעים, ואפילו לא בודקים את תעודותיהם. למעשה, המשטרה מהווה במחסומים אלה מעין "חברת אבטחה" של רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי, ואף מקבלת תשלום עבור כך.

משום מה, למרות שהשימוש במחסומים לשם גביית חובות לא אושר מעולם בידי המחוקק, בוחרות הרשויות להתנהג בירושלים המזרחית כעברייניות בשוק האפור. נציגיהן פועלים במחסומי הגבייה בסחטנות ובאיומים ואינם מאפשרים לתושבים להתגונן או לערער על החלטותיהם ופעולותיהם.

אז למי אכפת אם זו הפרה בוטה של החוק מידי מי שתפקידו הוא להגן על החוק? כשמדובר במזרח ירושלים, מקום עלום כמעט, אפוף בערפל, יכולים פקידי ממשל ושוטרי ישראל לנהוג כאוות נפשם. מצוידים בסמכות שנטלו ללא רשות מהחוק הם מאיימים בבריונות על חלשים מהם.

טלי ניר היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל

המאמר התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות בתאריך 14.8.07