האגודה לזכויות האזרח ומוקד סיוע לעובדים זרים עתרו הבוקר (12.2.07) לבג"ץ נגד שר הפנים, משטרת ההגירה ומשרד הרווחה, בדרישה למנוע את גירושם מישראל של קטינים, שנמצאים בישראל לבדם, וזאת עד שיינקטו מספר פעולות ביחס לכל קטין וקטין, פעולות הנדרשות על מנת להבטיח את שלומם:
א) פקיד סעד יבדוק האם הקטין הוא קטין נזקק;
ב) פקיד סעד יקבע שגירושו של הקטין הוא האמצעי שמקדם באופן הראוי ביותר את טובתו;
ג) גירושו של הקטין יתואם לפרטי פרטיו עם המדינה הקולטת;
ד) יהיה ידוע במדוייק לידי מי יימסר הקטין במדינה אליה הוא יגורש, ויובטח שאותו גורם – קרוב משפחה או גורם מטעם שירותי הרווחה – יפעל גם הוא אך ורק להבטחת טובתו של הקטין.
עורכי הדין שהגישו את העתירה, עו"ד יונתן ברמן ממוקד סיוע לעובדים זרים ועו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, מבקשים עוד כי בג"ץ יוציא צו ביניים, שימנע את גירושם מישראל של קטינים, שנמצאים בישראל לבדם, שלא ננקטו לגביהם הפעולות הללו, וזאת עד להכרעה בעתירה. הם מדגישים, כי צו ביניים זה נחוץ בדחיפות, משום שלמיטב ידיעת הארגונים העותרים, צפוי בימים הקרובים גירושם של קטינים אפריקאים, וזאת ללא שגירושם תואם עם איש במדינות נתינותם, ובלי שננקטו הצעדים שיבטיחו את שלומם ואת רווחתם.
עורכי הדין מציינים, כי בבג"ץ כבר תלויים ועומדים שלושה ערעורים של נערות זרות חסרות מעמד בישראל, שהמדינה מבקשת לגרשן מהארץ מבלי שנעשו צעדים מתאימים להבטחת שלומן ורווחתן. בעניינן של קטינות אלה ניתנו צווי ביניים, האוסרים על גירושן. ואולם, מציינים עורכי הדין, בעוד שהרשויות הממונות על הגירוש עושות כל שביכולתן כדי לדחות את ההכרעה בערעורים, הן מוסיפות ומוציאות אל הפועל את מדיניותן הבלתי חוקית ביחס לקטינים אחרים, שאינם מיוצגים משפטית, ומוסיפות לגרש קטינים, ששוהים בישראל לבדם, ללא תיאום וללא נקיטה באמצעים כלשהם להגנתם.
הרקע להגשת העתירה הנוכחית הוא הנפקתם בשבוע שעבר של מסמכי נסיעה עבור אזרחי גינאה קונאקרי השוהים בארץ, מתוכם לפחות 15 קטינים, וגירושם הצפוי בימים הקרובים. משלחת מגינאה, שהגיעה לארץ, כדי לטפל בהנפקת מסמכי נסיעה לאזרחיה המועמדים לגירוש, הבהירה – בתשובה לשאלות של אנשי מוקד סיוע לעובדים זרים – כי על הקטינים לאתר את בני משפחותיהם בגינאה בכוחות עצמם, ובאשר לגורלם של היתומים שבהם, שום גורם רשמי לא אמור להמתין להם ולטפל בהם, וכלל לא ברור מה יעלה בגורלם.
הארגונים העותרים מדגישים, כי הדין בישראל ומחוייבותה של המדינה על פי האמנה בדבר זכויות הילד מחייבים לראות בקטינים זרים, השוהים בישראל לבדם ללא מעמד חוקי, ראשית לכל קטינים נזקקים, לאחר מכן קטינים, ילדים לכל דבר, ורק לבסוף שוהים שלא כדין. על כן יש להביא קטינים כאלה, בסמוך למעצרם, בפני פקיד סעד, שהוא בעל הכישורים המתאימים לבחינת טובתם של ילדים. רק כך ניתן יהיה להבטיח, כי הרחקתם של הקטינים מהארץ תיעשה בזהירות, ברגישות יתרה ובתשומת לב, המתחייבת מן הנסיבות. שיקולים כלליים של מדיניות הגירה, נאמר בעתירה, אינם יכולים להצדיק החזרת ילד לארצו, אם החזרה כזו אינה אפשרית או עומדת בניגוד לטובתו של הילד. במקרים כאלה, נאמר עוד, יש להסדיר את מעמדו בישראל ולהקנות לו בה מעמד חוקי.
בג"ץ 1323/07
