ת.א. 07/ 10264
בבית-משפט השלום תל-אביב יפו
התובעים:
1. סלומון רדא ת.ז. ——
2. האגודה לזכויות האזרח
ע"י ב"כ עוה"ד דורי ספיבק ו/או גדיר ניקולא ו/או
הישאם שבאיטה, מהתכנית לזכויות-אדם
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב
תל-אביב 69978
טלפון: 03-6408361; פקס: 03-6407422
נ ג ד
הנתבעים:
1. קומפורט 13 בע"מ (ח. פ. 513148106)
מרחוב קומפורט 13, תל-אביב
2. דן נפתלי
רחוב הצדף 3, בנין B, המרינה, הרצליה פיתוח
מהות התביעה: צו מניעה + צו עשה + תביעה כספית
סכום התביעה: 100,000 ש"ח
1. התובע 1 נולד בשנת 1980, באתיופיה. בשנת 1984 עלה עם משפחתו לארץ, במסגרת "מבצע משה". כיום הנו סטודנט שנה א` למנהל עסקים, במרכז הבינתחומי, הרצליה.
2. התובעת 2, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוקמה בשנת 1972 ומהווה כיום את ארגון זכויות האדם הגדול בישראל. בין היתר, פועלת התובעת 2 מאז הקמתה למאבק בתופעות של גזענות כדוגמת זו בה עוסק כתב תביעה זה. מידע מפורט אודות פעילות האגודה ניתן למצוא באתר האינטרנט www.acri.org.il.
3. הנתבעת 1 הינה חברה המפעילה מועדון לילה ששמו "קומפורט 13" (להלן: הקומפורט 13"). המועדון ממוקם ברחוב קומפורט 13, בעיר תל-אביב.
4. הנתבע 2 הינו ממארגני המסיבה ב"קומפורט 13" שהתקיימה באותו היום בו התרחשו האירועים נשוא כתב תביעה זה. על אחריותו האישית של הנתבע 2 לאירועים נשוא התביעה, ביחד עם הנתבעת 1 עצמה, נרחיב את הדיבור בהמשך.
5. במסגרת כתב-תביעה זה מתבקש בית-המשפט הנכבד להכריע בשאלת חוקיותה של שיטה שנויה במחלוקת להכנסת קהל מבלים למועדונים, הנוהגת בחלק גדול ממועדוני הלילה בישראל. שיטה זו, הידועה ברבים בשם "מדיניות הסלקציה" מופעלת, בין היתר, על-ידי הנתבעת 1, שהינה חברה המנהלת את אחד ממועדוני הלילה הגדולים בתל-אביב, ועל-ידי הנתבע 2, שהינו מארגן מסיבות.
6. בית המשפט מתבקש ליתן סעד של צו מניעה קבוע האוסר על הפעלת "מדיניות הסלקציה" על-ידי הנתבעים, וכן סעד של צו עשה קבוע המחייב את הנתבעים לקבל את קהל המבלים בתור, לפי סדר הבאים, כל זאת בנוסף לסעד הכספי הנדרש, והכל כפי שיוסבר ויובהר בהמשך כתב תביעה זה.
7. תיאור השיטה: חלק גדול ממועדוני הלילה בישראל, ובמיוחד אלה שבהם מתקיימות מסיבות גדולות של מאות ואלפי משתתפים כדוגמת הקומפורט 13, אימצו שיטה ייחודית (וייאמר מייד: שערורייתית) להכנסת הציבור המעוניין בבילוי במועדון. לפי שיטה זו, תוחם המועדון את הכניסה אליו בגדרות, ויוצר מסגרת מלבנית סביב פתח הכניסה. באי המועדון מתגודדים סביב הגדרות וממתינים להכנסתם. מעבר לגדרות, במתחם המלבני שנוצר, ניצב אדם, ממונה מטעם המועדון, והוא הבוחר מי מבין המעונינים להיכנס למועדון יכנס, ומתי (להלן: הסלקטור). כתוצאה משיטה זו קהל רב נאסף בפתח המועדון, ממתין למוצא פיו של הסלקטור ולהחלטותיו.
8. מהות תפקיד הסלקטור: מהם הקריטריונים המנחים את הסלקטור בבחירתו? אין הוא עובד לפי העיקרון "first comes – first served", בין היתר מאחר שבהיעדר תור מסודר אין לו אפשרות ממשית לדעת מי מהממתינים הגיע קודם ומי מאוחר יותר. אין הוא מונע משיקולי בטיחות וביטחון, שכן לשם כך ניצבים מאבטחים בכניסה למועדון עצמו. הממתינים מבינים מהר עד מאד כי ההחלטה אם להתיר לאדם להיכנס למועדון אם לאו, ולא פחות חשוב מנקודת מבטו של הממתין – ההחלטה מהו המועד שבו אותו אדם יכנס למועדון, נקבעת על-ידי הסלקטור באחת משלוש דרכים: (1) בצורה שרירותית (המקרה הטוב); (2) לפי העדפות וטעם אישי – שלו ו/או של בעלי המועדון ומארגני המסיבה (המקרה הפחות טוב); (3) או בהתבסס על שיקולים גזעניים, במקרה הגרוע מכולם.
כדי להמחיש במה דברים אמורים: דמיינו לעצמכם מצב בו המבקשים לעלות על אוטובוס היוצא מחיפה לתל-אביב מתבקשים להתגודד סמוך לגדר ארוכה. אדם העומד על סולם גבוה "שולף" מדי פעם מתוך אותה התגודדות את בר-המזל הבא בתור לעלות לאוטובוס. או דמיינו לעצמכם מצב בו ציבור הפונים לקבל שירות בבנק מסוים נדרש להתגודד ללא סדר בפתח הבנק. אדם העומד בכניסה מצביע מדי פעם, באופן שרירותי על פלוני ואומר לו "אתה נכנס עכשיו". למה דווקא הוא? והאם בסיטואציה שכזו עשויה לקום עילת תביעה לאדם שהמתין שעות לעלות לאוטובוס או לקבלת שירות לבנק, ואחרים הועדפו על פניו? זוהי השאלה המשפטית בה מתבקש להכריע בית משפט נכבד זה.
9. הסלקציה הינה תופעה משפילה, המעמידה את קהל הממתינים במצב בו הם מנסים ללא הרף ללכוד את תשומת ליבו של הסלקטור – בקריאות, הנפות-יד והתחננויות. כל אחד מן הממתינים מנסה להציג את עצמו כאטרקטיבי, ככל שהוא יכול, לעיניו של הסלקטור, מתוך תקווה שהוא יהיה "בר המזל" שייבחר להיכנס למועדון. התופעה חמורה במיוחד במקרים בהם הסלקטור, בכוונה או אף שלא בכוונה, מפעיל קריטריונים גזעניים בתהליך המיון, ומכניס רק (או נותן עדיפות בכניסה ל..) אשכנזים, יהודים, או סתם כך את מי שעורו בהיר יותר.
10. רבים רבים הם אלה שלא עברו את הסלקציה פעם אחת, או פעמים רבות. קשה לתאר את התחושה שחש אדם צעיר "שנפל" בסלקציה, ובמיוחד אם הוא חושד שמשהו בו עצמו – גובהו, מראהו החיצוני או צבע עורו – השפיע בדרך זו או אחרת על תהליך הסלקציה.
11. יובהר כי לשיטת התובעים עצם המעמד עימו נאלצים באי המועדון להתמודד, אף במקרים בהם אין הוא נגוע בהפליה מובהקת או גזענות של ממש, הוא משפיל ומבזה לאין שיעור. התופעה הצורמת – ראוי שתיגנז בספרי ההיסטוריה, ולא תהווה שיטה להכנסת קהל במדינה מתוקנת, החורטת על דגלה את זכות האדם לכבוד.
III. העובדות המקימות את עילות התביעה
12. התובע 1 נולד בשנת 1980, באתיופיה. בשנת 1984 עלה עם משפחתו לארץ, במסגרת "מבצע משה".
13. בסוף חודש אוקטובר 2006 החל התובע 1 ללמוד כתלמיד שנה א` מן המניין בבית-הספר למנהל עסקים שבמרכז הבינתחומי, הרצליה.
14. כמו רבים מבני-גילו, נוהג התובע 1 לבלות מדי פעם בבארים ובמועדוני הלילה הגדולים שבתל-אביב.
15. ביום חמישי ה-16.11.2006, נערכו 2 מסיבות לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים הלומדים במרכז הבינתחומי, הרצליה. מסיבה אחת נערכה במועדון ה"דום", והשנייה נערכה במועדון ה"קומפורט 13". שני המועדונים, שהמרחק ביניהם אינו גדול במיוחד, נמנים על מועדוני הלילה הגדולים בתל-אביב. שניהם יכולים להכיל מאות רבות של מבלים, אם לא למעלה מזה.
16. המארגנים של שתי המסיבות היו סטודנטים בעבר ובהווה של המרכז הבינתחומי. על אף שאין היה מדובר במסיבה פתיחה "רשמיות", מטעמו של המרכז הבינתחומי, הרי שהמסיבות שווקו כ"מסיבות פתיחת שנה לחברים מהמרכז הבינתחומי". במהלך אותו שבוע, נתלו ברחבי הקמפוס מספר גדול של מודעות שהזמינו את ציבור הסטודנטים למסיבות. כן חולקו הזמנות לשתי המסיבות. על גבי ההזמנה למסיבה ב"קומפורט 13" נרשם כך:
"ממשיכים את המסורת של מסיבות השנים הקודמות, ומזמינים את החברים מהמרכז הבינתחומי למסיבת תחילת השנה"
על גבי ההזמנה המצ"ב אף הובטחה הנחה בהצגת תעודת סטודנט של המרכז הבינתחומי. העתק ההזמנה מצ"ב ומסומן נספח א`.
17. בבוקר יום המסיבות, שוחח התובע עם כמה מחבריו לספסל הלימודים, ויחד עימם התלבט לאיזו משתי המסיבות כדאי ללכת.
18. בראשיתו של אותו הערב תכנן התובע 1 לבלות דווקא במסיבה שבמועדון ה"דום", שהוא מועדון המוכר לו היטב מבילויים קודמים. משהגיע למועדון זה, בערך בשעה 30:22, טרם נפתחה המסיבה. לפיכך הוא המתין לפתיחתה בבר הנמצא בקרבת מקום. באותו הבר פגש בבחורה בשם הדר. כאשר סיפר לה שהוא סטודנט במרכז הבינתחומי, ומתכוון ללכת למסיבה במועדון הדום, אמרה לו שהיא יודעת על שתי המסיבות המתקיימות באותו ערב עבור הסטודנטים, והמליצה בפניו ללכת דווקא ל"קומפורט 13". אותה הדר אף הפנתה אותו לבן-דודה, הוא הנתבע 2, אחד ממארגני המסיבה. הדר מסרה לתובע 1 את מספר הטלפון הנייד של הנתבע 2, בכדי לתאם עמו את הגעתו וכניסתו למסיבה. בחצות לערך התקשר התובע אל הנתבע 2 בנוכחותה של הדר. האחרון סיפק בידיו הוראות הגעה, והציע כי התובע ייצור עמו קשר בשנית, עם הגעתו למקום, כדי שיעזור לו להיכנס למועדון, ככל שיהיה צורך בכך.
19. לקראת השעה 30:00 הגיע התובע לפתח המועדון, והצטרף לכ-15 איש נוספים, שהמתינו להכנסתם. כפי שהוסבר בראשית כתב-תביעה זה, במועדון הזה, כמו ברבים אחרים, נוהגת שיטת הסלקציה.
20. התובע 1 המתין בפתח המועדון, כשהסלקטורית ממאנת להכניס דווקא אותו, בטוענה שאין מקום כרגע במועדון. בתחילה המתין התובע 1 בסבלנות, למרות שהיה לו ברור שהסלקטורית אינה דוברת אמת — מיד לאחר שאמרה לו שאין מקום היא המשיכה להכניס למועדון רבים אחרים, לרבות כאלה שהגיעו אחריו. כעבור כמה דקות שב התובע ופנה לסלקטורית בבקשה להכניסו, וציין בפניה כי הוא ממתין זמן רב. בשלב הזה כבר הרגיש התובע 1 מושפל ופגוע. הסלקטורית שבה וביקשה מן התובע 1 להמתין בצד, ומאותו הרגע התעלמה ממנו.
21. בשלב זה, התקשר התובע 1 לנתבע 2. הנתבע 2 ציין כי ייצא בעוד מספר דקות מהמועדון, על-מנת להכניסו. התובע 1 המשיך להמתין דקות ארוכות נוספות, בעוד הסלקטורית ממשיכה לדלג עליו בעיניה, משל לא עמד שם מול עיניה, ומכניסה אנשים נוספים למועדון. כעבור כ-30 דקות יצא הנתבע 2 מן המועדון. התובע 1 פנה אליו והציגו בפניו כמי ששוחח עמו מוקדם יותר, וביקש ממנו להכניסו למועדון. הנתבע 2 הביט בו מספר שניות, ואמר לו כי הגיע מאוחר ולכן ייאלץ להמתין בצד. התובע המשיך להמתין דקות ארוכות נוספות.
22. בשלב זה הצטרפו לתובע שני חברים נוספים, גם הם סטודנטים מהמרכז הבינתחומי, בני העדה האתיופית, והמתינו עימו. אחד החברים פנה אף הוא בתחינה לסלקטורית שתכניסו למועדון, אך זו התעלמה ממנו. התובע 1 ניגש שוב "לנסות את מזלו" וציין בפני הסלקטורית כי הוא ממתין כבר שעה, אך זכה להתעלמות מוחלטת, הן מצידה והן מצב הנתבע 2.
23. התובע 1 ושני חבריו היו "השחורים" היחידים שעמדו בתור. "לבנים" הגיעו אחד אחרי השני, ונכנסו למסיבה, כשכל אחד מהם ממתין פרק זמן קצר אך שונה, על פי שיקול דעת הסלקטורית. התובע וחבריו לא הצליחו להימנע מן המחשבה, שהיא גם מסקנה, שצבע עורם היה גורם מכריע, אם לא הגורם היחיד, בהחלטת הסלקטורית לעכב את כניסתם עוד ועוד.
24. כעבור שעה וחצי של המתנה מאז הגיע התובע 1 למועדון, מעט לאחר השעה 00:02 בלילה, החליטו הוא וחבריו, מזועזעים והמומים, לוותר על המסיבה ולעזוב את המקום.
25. מבירור שעשה התובע 1 לאחר המסיבה, עולה שהייתה זו מסיבת סטודנטים מוצלחת מאד, בה השתתפו מאות רבות של סטודנטים חוגגים. זאת אף כי מעדויות של סטודנטים אשר נוכחו במסיבה, ניתן ללמוד כי המקום לא היה מלא עד אפס מקום, וניתן היה בקלות להכניס למסיבה חוגגים נוספים. השאלה אם היו יוצאי אתיופיה נוספים שהצליחו להיכנס לאותו המועדון באותו הערב אינה כה חשובה, אף כי לפחות לפי דיווח אחד שהגיע לתובע 1, לא היו. כך או כך, עובדה היא שדווקא שלושה יוצאי אתיופיה – כולם סטודנטים של המרכז הבינתחומי, שחיכו שעה ארוכה בפתח אותה מסיבה, נאלצו לסוב על עקבם וללכת לביתם, מושפלים.
א. על מעמדה של האגודה לזכויות האזרח (התובעת 2) בתיק זה
26. סעיף 7 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן – חוק איסור הפליה) קובע שתובענה המבוססת על עוולה לפי הוראות החוק "יכול שתוגש בידי תאגיד העוסק בהגנה על זכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי חוק זה, ובלבד שאם עילת התביעה היא הפליה כלפי אדם מסוים, אותו אדם הסכים לכך".
27. התובע 1 נתן הסכמתו להגשת תובענה זו גם על ידי התובעת 2 — האגודה לזכויות האזרח, שהינה כאמור מעלה ארגון זכויות האדם הגדול בישראל, ועוסקת באופן שוטף במאבק בתופעות הפליה כגון זו המתוארת בכתב תביעה זה.
28. לתובעת 2 זכות עמידה, כעותרת ציבורית וכגוף המסייע בידיו של התובע 1, אף לעניין עילות התביעה הנוספות, שיפורטו להלן, שאינן מבוססות על הוראות חוק איסור הפליה.
ב. הסלקציה הינה פרקטיקה בלתי-חוקית
29. טענתם הראשונה והמרכזית של התובעים הינה ששיטת הסלקציה, כפי שהיא מופעלת ע"י הנתבעים, אף במקרים בהם אינה נגועה (כמו במקרה נשוא תביעה זו) גם בגזענות, מהווה הפרה בוטה של החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב בעת המשא ומתן לכריתת חוזה, הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.
30. התובעים יוסיפו ויטענו ששיטת הסלקציה, כפי שהיא מופעלת על ידי הנתבעים, אף במקרים בהם אינה נגועה (כמו במקרה נשוא תביעה זו) גם בגזענות, מהווה הפרה של חובות חקוקות הקבועות בדין, שעל-פי מובנן הראוי נועדו להגן מפני מקרים כמתואר לעיל ועל הקבוצה אליה משתייך התובע 1, וכי הפרת חובות אלו מקימה את עוולת הפרת חובה חקוקה כהגדרתה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש[. התובעים יטענו כי הנתבעים ו/או מי מטעמם הפרו שלא כדין, בין היתר, את החובה החוקתית שלא לפגוע בכבודו של אדם, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כמו גם את החובה החוקתית לנהוג בשוויון ולהימנע ממעשים שיש בהם הפליה פסולה בין בני-אדם.
31. התובעים יוסיפו ויטענו ששיטת הסלקציה, כפי שהיא מופעלת ע"י הנתבעים, אף במקרים בהם אינה נגועה (כמו במקרה נשוא תביעה זו) גם בגזענות, מהווה התנהגות רשלנית, כמשמעות מושג זה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין. הנתבעים ו/או מי מטעמם, בפעולותיהם שתוארו מעלה, נהגו בחוסר סבירות ו/או בקלות דעת ו/או בחוסר אכפתיות כלפי כבודו של התובע 1 וחבריו, וכך הם נוהגים אל מול כלל ציבור המבקשים לבלות בחצריהם, וזאת ובניגוד גמור להתנהגות שיש לצפות מפרנסיו הסבירים של מקום הפתוח לציבור, באותן נסיבות.
32. חשוב להדגיש, כי ייחודה של שיטת הסלקציה הינה בכך שהממתינים לתור אינם מקבלים בדרך כלל תשובה שלילית. בחלק גדול מן המקרים לא נאמר להם שאין כוונה להכניסם. הם מתבקשים (או מבינים) שעליהם להמתין פרק זמן בלתי-ידוע מראש, בסופו יתכן שיוכנסו למועדון, ויתכן שלא. כמובן שלא פעם, כפי שאירע במקרה נשוא תביעה זו, הם "מבינים את הרמז", מתייאשים והולכים לדרכם אבלים וחפויי ראש.
33. במצב דברים זה, חוסמת שיטת הסלקציה לא פעם את האפשרות בפני הבאים למועדון להוכיח כי הופלו בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן – חוק איסור הפליה). היכולת להוכיח, נניח, שמועדון מסוים נוהג להעדיף בעלי עור לבן על בעלי עור שחור, הינה קשה עד בלתי-אפשרית, שכן לכאורה כלל הקבלה היחיד המופעל בסלקציה הוא כלל השרירותיות.
34. עצם הדרישה השרירותית להמתנה ארוכה של חלק מהבאים, בעוד אחרים מוכנסים למועדון, הינה דרישה פסולה. חובתם של הנתבעים, כמו גם חובתו של כל מועדון לילה המזמין את הציבור הרחב למסיבות, הינה להנהיג שיטה מסודרת של תור, לפיו יוכנסו הבאים בשערי המועדון לפי סדר הגעתם:
א. התובעים יטענו שהדרישה מלקוח שהוזמן למקום המספק שירות לכלל הציבור (במקרה הזה מסיבה במועדון) להתגודד עם לקוחות אחרים אל מול סלקטור מטעם ספק השירות, הבוחר בצורה שרירותית מי הבא בתור לקבלתו, הינה בלתי-סבירה באופן קיצוני. על פניה התנהגות שכזו אינה מקובלת ואינה תמת-לב.
ב. אין הצדקה לכך שדווקא במועדוני לילה בישראל, להבדיל מכל שאר המקומות הציבוריים, לא יהיה תור ממתינים מסודר. אין דרך להצדיק את העובדה שאדם שהוזמן למסיבה, באמצעות פרסומים בכלי-התקשורת ו/או באמצעות הזמנה מסודרת, נדרש להמתין למוצא פיו ולשרירות ליבו של אותה סלקטורית, בעוד רבים רבים שהגיעו אחריו למועדון נכנסים במהירות וללא בעיות.
ג. במאמר מוסגר יבהירו התובעים, שאין הם טוענים שהנתבעים, כמו גם מארגני מסיבות אחרות הפתוחות לציבור הרחב, אינם רשאים למנוע מאדם פלוני להיכנס למסיבה. ישנם מצבים רבים ושונים בהם רשאי בעל מסיבה שלא להתיר כניסתו של אדם, והדוגמא המובהקת לכך הינה קטינים המבקשים להיכנס למסיבות המוגבלות למבוגרים בלבד. ואולם, כל ההבדל שבעולם בין תור מסודר, שבסופו מתאפשר לכל אדם להיכנס למועדון (אלא אם קיימת סיבה ברורה שלא להכניסו, למשל אם המדובר בקטין) לבין השיטה המבישה של יצירת התגודדות של כל הממתינים, לעתים למשך שעות ארוכות, בלא שידעו מי מהם יהיו אותם "ברי-מזל" שיזכו.
ב. הפרת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000:
35. התובעים יוסיפו ויטענו כי במקרה הקונקרטי בו עוסקת תביעה זו, התנהגות הנתבעים ו/או מי מטעמם ופעולותיהם כפי שפורטו לעיל הושפעו, במידה כזו או אחרת, מצבע עורם השחור של התובע 1 וחבריו. דהיינו, לא דובר כאן בסלקציה אקראית, אלא בסלקציה שהתבססה, בין היתר, על גזע וארץ מוצא.
36. התובעים יטענו כי התנהגות הנתבעים ו/או מי מטעמם מהווה הפליה אסורה כמשמעותה בחוק איסור הפליה.
37. התובעים יטענו כי לחוק תחולה ישירה אף על הנתבע 2, שכן על-פי סעיף 3(ג), כולל הדיבור "מי שעיסוקו" אף את מי שמשמש כאחראי בפועל על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו.
38. עוד יטענו התובעים כי נסיבות האירוע כמפורט לעיל מקימות את החזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה.
V. פירוט הנזקים והסעדים המבוקשים
39. הסעדים אותם מתבקש בית-משפט זה ליתן במסגרת תביעה זו הינם שלושה:
א. צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, להפעיל "סלקציה" – דהיינו צו האוסר עליהם לחייב את הממתינים להיכנס למסיבות הפתוחות לציבור להתגודד בכניסה עד שיבחרו ע"י סלקטור.
ב. צו עשה קבוע המחייב את הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, להכניס את קהל המבלים למסיבות המופעלות ו/או מאורגנות על ידיהם לפי תור, על פי המועד שבו הגיע כל אחד למועדון (אלא אם קיימת סיבה שלא להכניס אדם מסוים למועדון, שאז תוסבר לו הסיבה בהגיע תורו).
ג. פיצוי כספי: בית-המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, לשלם לתובע 1 פיצוי כספי, הכל כמפורט להלן.
40. מטרתם של צו המניעה הקבוע ושל צו העשה הקבוע המבוקשים בתיק זה הינו לוודא שמדיניות הסלקציה המופעלת ע"י הנתבעים לא תמשך עוד. דהיינו, שבפעם הבאה בה יגיע אדם (לרבות התובע 1) למסיבה שתופעל ו/או תאורגן על-ידי הנתבעים או מי מהם, הוא יוכנס למסיבה בהתאם למועד שבו הגיע, ולא יהיה נתון לחסדיו של "סלקטור" כזה או אחר. זאת, ללא קשר לשאלה האם שיקול-הדעת של סלקטור מסוים נגוע אף בגזענות, אם לאו.
ובאשר לפיצוי הכספי המבוקש:
41. התובעים יטענו כי עצם מדיניות הסלקציה של הנתבעים, כפי שהופעלה כלפי התובע 1 וחבריו, הכל כמתואר לעיל, מהווה נזק בר-פיצוי.
42. עוד יטענו התובעים כי הנתבעים ו/או שלוחיהם התייחסו לתובע 1 ולחבריו באופן גזעני ומשפיל, ביזו אותם ובכך העצימו את הפגיעה בהם. התובעים יוסיפו ויטענו כי העובדה שהתובע 1 וחבריו הושפלו לעיני ציבור רחב של ממתינים בכניסה למועדון העצימה את הפגיעה בכבודם. האירוע הותיר בלב התובע 1 וחבריו תחושה קשה שהם אינם בני-אדם שווים במדינה.
43. כתוצאה מהאמור לעיל, נגרמו לתובע 1 נזקים כלליים הכוללים, בין היתר, כאב סבל ועוגמת נפש מרובים.
44. על-פי הוראת סעיף 5 (ב) לחוק, מוסמך בית-המשפט לפסוק בשל עוולה לפי החוק "פיצויים סטטוטוריים" בגובה של 54,794 ש"ח (50,000 ש"ח מעודכן בהתאם למדד בסיס אוקטובר 2000) בלא הוכחת נזק. משמעות הוראה מעין זו אינה קביעת רף עליון לפיצויים ללא הוכחת נזק, אלא קביעת רף תחתון המשחרר את קורבן ההפליה מהצורך להוכיח את נזקו (רע"א 4740/00 אמר נ` יוסף פ"ד נה (5) 510, 527 (2001)).
45. רוצה לומר, שהוראת הפיצוי הסטטוטורי קובעת פיצוי גם לתובע שלא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו בעטיה של ההפלייה והפגיעה בכבודו. אין היא מגבילה את זכותו של תובע שהוכיח שנגרמו לו נזקים, ממוניים ושאינם ממוניים, לקבל סעד כספי שיפצה אותו על נזקיו אלה. בבואו לפסוק את הפיצוי בגין הנזקים, רשאי בית המשפט לקבוע סכום בהתאם לגובה הנזק, ככל שזה הוכח בפניו, ולחלופין – על פי אומדנה.
46. רק לאחרונה חזר והדגיש בית-המשפט העליון, בהקשר של ענישה פלילית, את החומרה היתירה שבה יש לראות עבירות פליליות המבוצעות על רקע גזעני. בית-המשפט העליון הדגיש שבחברה הבנויה על ערכי השוויון והגנה על זכויות האדם, יש לשדר מסר חריף שתהיה בו משום הרתעה ברורה כלפי עבריינים הפועלים ממניעים גזעניים (ע"פ 9040/05 אוחיון נגד מדינת ישראל (טרם פורסם), 7.12.06).
47. התובעים יטענו שמסר ברור, מרתיע וחד-משמעי של מערכת המשפט בישראל נגד התנהגות גזענית צריך למצוא לו ביטוי גם בגובה הפיצויים שיפסק בגין עוולות המבוצעות על רקע גזעני.
48. יובהר כי עמדתם של התובעים הינה שפסיקת פיצוי בגובה אלפי שקלים בודדים, ואפילו בגובה כמה עשרות אלפי ש"ח, הינה כמעט בבחינת לעג לרש, ובודאי שאינה משדרת את אותו המסר מרתיע וחד-משמעי החסר כל כך במקומותינו.
49. בנוסף ו/או לחלופין, בית המשפט הנכבד יתבקש לפסוק לתובע 1 פיצויים בתיק זה על פי שיקול דעתו הכוללים, בנוסף לפיצויים סטטוטוריים ו/או פיצוי על נזקיו המוכחים של התובע 1, פיצויים עונשיים מוגברים שיהיה בהם כדי לבטא את סלידתה של החברה בכלל ושל בית המשפט בפרט ממעשיהם של הנתבעים וכן שיש בהם כדי להעביר מסר חינוכי חד וברור לחברה לפיו מעשיהם החמורים של הנתבעים אכן זוכים לגינוי הראוי לחומרתם.
50. בשורה של פסקי-דין נקבע ש"פיצויים סטטוטוריים ופיצויים עונשיים לא חד הם" (רע"א 1108/04 קידמה נ` אבקסיס (טרם פורסם, 20.12.04)). מכאן, שאין ולא יכול להיות בסיס לטענה שגובה הפיצויים הסטטוטוריים לפי החוק, כפי שנקבע לעיל, מגביל את בית-המשפט לענין פסיקת פיצויים עונשיים בנוסף לפסיקת פיצויים בהתאם לנזקים הכלליים בגין כאב וסבל ועוגמת נפש.
51. למען הסר ספק, נזכיר שחלק מעילות התביעה בתיק זה נסמכות על דיני החוזים ודיני הנזיקין הכלליים, ובמובן זה ממילא אינן כפופות לשאלה המשפטית בדבר היחס שבין פסיקת פיצויים בגין נזקים לא ממוניים ופסיקת פיצויים עונשיים, לבין הרף שנקבע ע"י המחוקק לעניין פיצויים סטטוטוריים.
52. נוכח כל האמור, ולצורכי תשלום אגרה בלבד, התובע 1 מעמיד את סכום תביעתו הכספית על סך של 100,000 ש"ח, בנוסף לצווים המבוקשים.
53. לבית-המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה.
54. אשר על כן, בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן את הסעדים המפורטים בסעיף 39 לעיל, וכן לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין.
דורי ספיבק, עו"ד
ב"כ התובעים
