האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר (26.12.06) לבג"ץ, בדרישה ליישם את פסק הדין, שניתן בחודש ספטמבר 2005 בעתירתה נגד תוואי גדר ההפרדה באזור אלפי מנשה, וכן – בדרישה לבטל את הצו לתפיסת קרקעות, שהוצא במסגרת תוואי חדש שהוצע, ואשר אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות שקבע בג"ץ. את העתירה, המופנית נגד מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ונגד המועצה המקומית אלפי מנשה, הגיש עו"ד מיכאל ספרד, מטעם האגודה לזכויות האזרח, בשמה ובשם ראשי חמשת הכפרים הפלסטינים, הכלואים במובלעת שיצרה הגדר באזור: ראס א-טירה, ואדי א-ראשה, מעארת א-דבעה, ערב א-רמאדין ואבו-פרדה. עו"ד ספרד מדגיש, כי לרשויות האמונות על התכנון לקח שנה ושלושה חודשים להחליט על תוואי חלופי, תוואי שאינו מרפא את הפגמים שהועלו בעתירה הראשונה, ואף יוצר פגיעה קשה בתחומים רבים. לנוכח הזמן הרב שחלף מאז סגרה הגדר על הכפרים, לפני כשלוש וחצי שנים, נאמר בעתירה, ולנוכח הזמן הרב שעבר מאז ניתן פסק הדין בעתירה הראשונה, מתבקש בג"ץ לקבוע מועד מוקדם ככל הניתן לדון בעתירה הנוכחית.
בחודש ספטמבר 2005 קיבל בג"ץ את עיקרי העתירה, שהגישה האגודה לזכויות האזרח, ופסל את התוואי הקיים של גדר ההפרדה באזור אלפי מנשה. תוואי זה יצר מובלעת, שכלאה בתוכה חמישה כפרים פלסטינים, תוך פגיעה קשה בזכויות תושביהם, אשר נותקו מיתר חלקי הגדה המערבית, ורבים מהם גם מאדמותיהם החקלאיות. בעתירה שהוגשה היום נאמר, כי עבודת המטה שבוצעה בעקבות פסק הדין, על אף שנמשכה זמן רב, הניבה תוואי דומה מאוד לתוואי הקודם שנפסל, תוואי פוגעני ביותר, אשר ממשיך לכלוא שניים מכפרי המובלעת ב"צד הישראלי" של הגדר ולנתק את הכפרים מחלקים נרחבים של אדמותיהם. כמו כן, נאמר בעתירה, משרת התוואי המוצע מטרות שהוכרזו על ידי בג"ץ כבלתי לגיטימיות, באשר הן אינן מטרות בטחוניות, אלא מטרות של התיישבות עתידית וסיפוח בפועל של שטחים לתחומי ישראל. בעתירה נטען כי צו התפיסה, שהוצא בהתאם לתוואי ה"מתוקן", אינו חוקי, וזאת בשל ארבעה טעמים: א) התוואי החדש ייצור סיפוח דה-פקטו של שטח כבוש, דבר האסור על פי עקורונת המשפט ההומניטרי הבינלאומי; ב) מדובר, לפחות בחלקים נרחבים של התוואי, בתפיסת אדמה שלא לצורך צבאי; ג) התוואי שעליו הוחלט מפר את עקרון המידתיות, כפי שזה פורש בפסיקת בג"ץ; ד) התוואי אינו מהווה יישום של פסיקת בג"ץ בעתירה הראשונה (בג"ץ 7957/04). זאת ועוד, לגבי שני הכפרים, שלא הוצאו מהמובלעת (ערב א-רמאדין ואבו-פרדה), הפתרון שמגבשת מערכת הבטחון, ללא בושה, הוא פתרון של העברת אוכלוסייה. הגם שזו מוצגת כהעברה שתיעשה "מרצון" וב"הסכמה", בפועל מדובר בהפעלת לחץ על אותם כפרים חלשים, ויישום תהליך של טרנספר בלתי מוסרי ובלתי חוקי של אזרחים מוגנים מאדמתם.
אם יתקבל וייושם התוואי המוצע, נאמר בעתירה, יביא הדבר לפגיעות חמורות במרקם חייהם של תושבי הכפרים, שעיקרן – הותרת אדמות חקלאיות מעבר לגדר וניתוקן בפועל מבעליהן. בנוסף, הכביש המוצע לחבר את ההתנחלות קרני-שומרון, כביש שהובהר כי הוא חלק אינטגרלי מתוכנית התוואי, יפגע גם הוא בתושבי הכפרים, שכן חלק ניכר מאדמותיהם ייוותר בין הגדר לכביש ויהפוך עקב כך באחת לאדמות, שלא ניתן להשתמש בהן כלל. התוואי יביא באופן ישיר להשמדה של 350 דונם של אדמות נטועות, ובאופן עקיף יגרום לפגיעה קשה באלפי דונמים נוספים. כל זאת בנוסף להרס, בהיקף של 500 דונם אדמה חקלאית, כתוצאה ישירה של הקמת התוואי הקיים. בנוסף לכך, יוסיף התוואי ה"מתוקן" לעבור בצמוד לבתי תושבים, דבר שכבר הוכיח עצמו כמסכן את חייהם: כבר היו מקרים של ירי בתושבים והריגתם, שכן כל תנועה בסמוך לגדר, העוברת כמעט בצמוד לבתים, מעוררת חשד בקרב החיילים ומאבטחי הגדר, דבר הגורר אחריו לעתים פתיחה באש. בנוסף לפגיעות אלה, תוסיף הגדר ותפגע – גם אם תועבר לתוואי המוצע – בפרנסת התושבים, בחופש התנועה שלהם, בניתוק משירותי רפואה, ובכלל זה נגישות של אמבולנסים, ובניתוק משירותי דת ומשירותי חינוך, כך שילדים, שייאלצו לעבור את הגדר בדרכם אל בית הספר, לא יוכלו לחזור לבתיהם במשך היום (במקרה חירום, למשל), והוריהם לא יוכלו להגיע אליהם לבית הספר.
לנוכח דברים אלה, מתבקש בג"ץ להורות על ביטולו של צו התפיסה, שהוצא בהתאם לתוואי ה"מתוקן" שהוכן, ועל הקמתה של הגדר בתוואי, שיעלה בקנה אחד עם פסיקתו של בג"ץ בעתירה הקודמת.
בג"ץ 10714/06
