ב-13.12.06 דחה בג"ץ את העתירה בעניין החומה שנבנתה בשכונת א-ראם שבצפון ירושלים. העתירה הוגשה ביוני 2004 וטופלה על ידי עו"ד פאטמה אלעג`ו ובהמשך על ידי עו"ד עאזם בשארה, שניהם מהאגודה לזכויות האזרח בשמם של האגודה לזכויות האזרח, של עמותת `במקום` – מתכננים למען זכויות תכנון ושל תושבים, בעלי עסקים בא-ראם ואנשים העובדים בה. בית המשפט התבקש בעתירה למנוע את הקמתה של החומה סביב שכונת א-ראם, חומה אשר הושלמה בינתיים, ואשר מקיפה את השכונה מצדה המערבי והדרומי. חומה זו, המהווה חלק ממערכת "עוטף ירושלים", הפרידה את השכונה, בה מתגוררים כ-58,000 תושבים, מירושלים המזרחית ומחלק מהיישובים הסמוכים לה, באופן שכבר הביא לפגיעה אנושה, הן בתושבי המקום, הן במי שמוצאים בו את פרנסתם, והן בתושבי האזורים הסמוכים. כיום, תושבי השכונה, וכל מי שמבקש להיכנס לירושלים מאזור א-ראם ורמאללה ולהפך, כגון בעלי מעמד של תושבות קבע בישראל, מחזיקי היתרי כניסה לתחומיה, או אף בעלי אזרחות ישראלית, נאלצים להתעכב זמן רב במסוף המעבר היחיד בצפון ירושלים, המצוי בקלנדיה, תוך שיבוש קשה של כל אורחות חייהם. יש לזכור, כי רבים מאלה נאלצים לעבור אל העיר וממנה מדי יום, לצרכי עבודה, לימודים, שירותי בריאות וחינוך, ועוד.
האגודה לזכויות האזרח תמהה ומאוכזבת מקביעת בג"ץ, שלפיה כליאתם של רבבות בני אדם בא-ראם באמצעות חומת בטון בגובה 9 מטרים, כמעט מכל העברים, הינה פגיעה "מידתית" בזכויות האדם. הפתרונות שעליהם מצביע בג"ץ, באמצעות מעבר במחסומים, אין בהם ממש, שכן הנסיון המצטבר מוכיח, כי אין בהם למנוע את ניתוק תושבים אלה מירושלים, מרכז הפרנסה והחיים שלהם.
בנייתה של החומה סביב שכונת א-ראם הציבה בפועל גבול שרירותי בתוך שטח עירוני רציף, ופגעה בכל היבטי החיים של התושבים, שרובם בעלי מעמד של תושבות קבע בישראל. א-ראם מהווה מרכז של החיים הכלכליים בגדה, המחבר ומקשר בין צפון הגדה לדרומה ובין שני האזורים לירושלים. לפיכך קיימת תלות כלכלית הדדית בין תושבי הגדה המערבית, שבתי העסק בא-ראם משמשים עבורם מרכז מסחרי, לבין תושבי השכונה, שכלכלתם תלויה במידה לא מבוטלת במעברם של תושבי הגדה וירושלים המזרחית בשכונתם. מאז הקמת החומה בא-ראם, ועוד בטרם נאטמה הרמטית, נסגרו כ-40% מכלל מאות בתי העסק שפעלו בא-ראם, ונרשמה הגירה משמעותית מהשכונה של אלפי תושבים לכיוון ירושלים המזרחית. שירותי החינוך נפגעו גם הם קשות, שכן רבים מתושבי המקום לומדים במערכת החינוך של ירושלים המזרחית, ותלמידים רבים מירושלים עצמה ומכפרים שונים בסביבה לומדים בתחומי א-ראם. שלושה בתי ספר כבר נסגרו, מאחר שאי אפשר היה להבטיח את הגעתם של התלמידים והמורים אליהם. בתי ספר נוספים דיווחו על ירידה משמעותית במספר התלמידים, אשר נרשמו לשנת הלימודים הנוכחית. כמו כן, נפגעו באופן קשה סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית של א-ראם, שרבים מהם אינם תושבי השכונה, וסטודנטים מן השכונה, הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה המצויים מחוץ לתחומיה. הקמת החומה פגעה גם בזכותם של התושבים לקבל שירותי רפואה, שכן אלה נסמכים על בתי חולים ומרפאות בתחומי ירושלים ועל מרכזים לטיפול בנכים, המצויים מחוץ לא-ראם.
א-ראם, למרות היותה ישוב גדול ומשגשג, תלויה בירושלים באופן כזה, שניתוקה ממנה יביא לדעיכתה. רוב רובם של השירותים הציבוריים תלויים בעיר ירושלים, ובכללם תשתיות שונות, חשמל, סילוק אשפה ושירותי דת, כמו גם היבטים שונים של התנהלות השכונה, אורבניים וחברתיים כאחד. משך המעבר בין השכונה לבין העיר, נסיעה שנמשכה בטרם סגירת החומה דקות אחדות בלבד, התארך עם סגירת הפתחים בה, וזאת עוד מבלי לקחת בחשבון את העיכוב הממושך בעת המעבר במסוף קלנדיה. בנוסף, החומה באזור א-ראם פוגעת אנושות בסיכויי התפתחות השכונה, היות ועתודות הקרקע שלה, המצויות מדרום-מזרח לשכונה, נותרו מעבר לגדר, בצדה "הישראלי", במקום בו מתוכננות הרחבות של התנחלויות כגון גבע בנימין. כן עולה חשש מבוסס מפגיעה בקיום קשרים חברתיים ותרבותיים וקשרי משפחה של תושבי א-ראם עם חבריהם וקרוביהם המתגוררים בתחומי ירושלים ובשכונות אחרות, המצויות בתחומיו של מטרופולין ירושלים, ומניתוק התושבים ממרכזים קהילתיים המצויים בתחומי העיר.
בעתירה הודגש, כי פגיעות קשות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק הבינלאומי, המחייבות מדינה כובשת להבטיח את קיומם של חיים תקינים ככל האפשר של האוכלוסיה האזרחית. הקמתה של חומה בתוך שטח עירוני רציף, כמו במקרה של א-ראם, נאמר בעתירה, פוגעת באורח דרסטי בחופש התנועה של התושבים ופוגעת בזכויות יסוד נוספות, ובהן הזכות לפרנסה ולקיום בכבוד, הזכות לחינוך, לשירותי רפואה, לקשרי משפחה ולחיי חברה תקינים.
בניגוד לטענת המדינה, החומה בא-ראם לא הוקמה בתוואי ביטחוני. אילו כך היה הדבר, היתה החומה מפרידה בין שכונות פלסטיניות לשכונות יהודיות, ולא היתה מוקמת על קו תחום השיפוט של העיר, שהנו קו פוליטי מובהק, באופן המפריד שרירותית בין פלסטינים לבין עצמם, וזאת כפי שפורט בתוואים חלופיים שהופצו על ידי גורמים שונים, כגון המועצה לשלום וביטחון ו-IPCRI (מרכז ישראל/פלסטין למחקר ולמידע).
עו"ד עאזם בשארה מהאגודה לזכויות האזרח הבהיר לקראת מתן פסק הדין, כי מדובר ללא ספק בתוואי מדיני, שנועד לקבע את סיפוחה של ירושלים המזרחית, ולכלול בתחומי הגדר, יחד עם השכונות הפלסטיניות שסופחו, גם את השכונות היהודיות, שנבנו בירושלים המזרחית, ואת ההתנחלויות שסביב לה. זהו הצעד הדרסטי ביותר שננקט עד כה מאז כיבוש ירושלים המזרחית כדי להפרידה פיזית מהגדה המערבית ואשר טומן בחובו פגיעות קשות ביותר בכל הקשת של זכויות אדם בסיסיות, של תושבים פלסטינים משני צדי החומה. מדובר בצעד בלתי חוקי, שנוגד את הוראות המשפט הבינלאומי.
