22.8.06
לכבוד
גב` שרית דנה
משנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי)
משרד המשפטים
שלום רב,
הנדון: תזכיר חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשס"ו-2006 (מס` 21)
הריני לפנות אליך בשם ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות בעניין שבנדון כדלקמן:
1. ועד הפעולה הוקם בשנת 1995 כקואליציית ארגונים העוסקים בקידום זכויות האדם בכלל וזכויות נשים בפרט. הארגונים החברים בוועד הם: האגודה לזכויות האזרח בישראל, עמותת נשים נגד אלימות, מרכז אל-טופולה, שדולת הנשים בישראל וכיאן – ארגון פמיניסטי. הקואליציה פועלת לקידום ערך השוויון בין המינים בדיני משפחה, וקידום זכויותיהם של המתדיינים בפני בתי דין דתיים ובתי משפט לענייני משפחה במגזר הערבי, תוך שימוש בכלים משפטיים וחברתיים כאחד.
2. כחלק מפעילויותיו של ועד הפעולה הוא הגיש, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, עתירה, בדרישה למנות עובדים סוציאליים ערבים ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה. זאת כדי להפוך את השירותים החיוניים הניתנים ביחידות הסיוע לנגישים יותר עבור ציבור המתדיינים הערבים. (בג"צ 6031/05 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח` נ` שר הרווחה).
3. ועד הפעולה מייחס חשיבות רבה להקמתן של יחידות סיוע בבתי דין דתיים, בשל תרומתן של היחידות הללו לציבור המתדיינים, המעורבים בסכסוכים משפחתיים קשים. על כן, ועד הפעולה מברך על היוזמה לקדם חקיקה להקמתן של יחידות סיוע בבתי דין דתיים.
4. תזכיר החוק שבנדון מהווה צעד חשוב לקראת הקמתן של יחידות הסיוע בבתי דין דתיים. יחד עם זאת, אנו בוועד הפעולה מסתייגים מחלק מהוראותיו של התזכיר, המשליכות באופן שלילי על תפקודן של יחידות הסיוע, שיוקמו ליד בתי הדין הדתיים.
5. מצורף בזה מסמך הכולל את הערותינו המפורטות על הוראות התזכיר.
בכבוד רב,
סוניה בולוס, עו"ד
הערות על תזכיר חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשס"ו-2006
1. ההקמה של יחידות הסיוע בארץ היוותה חידוש תפיסתי בחוק, המייחס חשיבות רבה לשימוש בכלים טיפוליים ביישוב סכסוכים בבית המשפט לענייני משפחה, תוך שימת דגש על ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים של הסכסוך.
2. מעורבותן של יחידות הסיוע ושל עובדיהן בסכסוכים משפחתיים הוכיחה את חיוניותה במישורים רבים ובהם: מיתון הסכסוך ומניעת הסלמתו; קיצור ההליכים בבתי המשפט; הענקת תמיכה רגשית וטיפולית לצדדים המעורבים; העברת מידע על התנהלות ההליך המשפטי ועל זכויותיהם של הצדדים; והפיכת החוויה של הימצאות בבית המשפט ליותר אנושית1.
3. על כן, הקמתן של יחידות סיוע גם בבתי דין דתיים הינה צעד חיוני ועשויה לשפר באופן ניכר את מצבם של מתדיינים, המעורבים בסכסוכים משפחתיים הנדונים בפני ערכאות דתיות.
הערות על הצעת תזכיר חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשס"ו-2006 (להלן- "התזכיר"):
4. סעיף 2(א) לתזכיר מסמיך את שר המשפטים ושר הרווחה להקים בצו יחידות סיוע בבתי דין דתיים, "אשר יתנו בעצמן או באמצעות אחרים, שירותי אבחון ייעוץ טיפול וגישור, לרבות העמדת מומחים לרשות בית הדין; השרים יקבעו את דרכי הפעלתן של יחידות הסיוע וכללים לסדרי עבודתן, בהסכמה עם ראש בית הדין" (ההדגשה הוספה).
5. התניית אימוץ נהלי עבודתן של יחידות הסיוע בהסכמת ראשי בתי הדין הדתיים הינה בעייתית, משום שקביעת כללים להפעלתן של יחידות הסיוע אינה מתייחסת לעניינים טכניים בלבד אלא היא מכסה עניינים מהותיים, כפי שעולה מהסעיפים הקטנים ב(1) ו-ב(3) שעליהם נרחיב בהמשך. אנו סבורים, כי מתן זכות "וטו" לראשי בתי הדין הדתיים לגבי קביעת נהלי עבודתן של היחידות אינו ראוי ואינו מוצדק, במיוחד כשמדובר על נהלים המתווים את המדיניות הטיפולית-מקצועית של יחידות הסיוע.
6. זאת ועוד, סעיף 5 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה מסמיך אך ורק את השרים לקבוע נהלי עבודתן של יחידות הסיוע, והוא אינו מקנה סמכות כלשהי לשופטי בתי המשפט לענייני משפחה בקשר לאימוץ נהלי העובדה:
"שר המשפטים ושר העבודה והרווחה יקימו בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יחידת סיוע בבית המשפט לעניני משפחה, אשר תתן, בעצמה או באמצעות אחרים, שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בעניני משפחה, לרבות העמדת מומחים לרשות בית המשפט, ויקבעו את דרכי הפעלתה של יחידת הסיוע וכללים לסדרי עבודתה"
7. ראשי בתי הדין הדתיים אינם נהנים ממעמד מיוחד, המקנה רק להם זכות להסכים או לאשר כללים הקשורים לעבודתם.
8. אי לכך, הדרישה כי נהלי העבודה של יחידות הסיוע יתקבלו בהסכמתם של בתי הדין הדתיים היא פסולה. קיימות דרכים אלטרנטיביות לשיתוף נציגי בתי הדין הדתיים בקביעת נהלי העבודה של יחידות הסיוע. כך, למשל, ניתן למנות צוות עבודה, המורכב ממומחים מתחומים רלבנטיים, ובהם נציגי בתי דין דתיים, שימליץ לשרים לגבי הנהלים שיש לאמצם. הסמכות לאמץ את ההמלצות (כולן או חלקן) תהיה נתונה לשרים בלבד. ניתן אף לקבוע חובת היוועצות עם ראשי מערכת בתי הדין הדתיים.
9. סעיף 2(ב)(1) לתזכיר קובע:
"שר הרווחה בהסכמת שר המשפטים יקבע בצו את הכישורים המקצועיים של עובדי יחידות הסיוע ודרכי הפיקוח המקצועי עליהם, כללים לעניין קבלת עובדים המתאימים לאופיו של בית הדין הדתי, ייקבעו על ידי שר הרווחה בהסכמת שר המשפטים ובהסכמה עם ראש בית הדין הדתי הגבוה ביותר הנוגע בדבר".
10. הניסוח של סעיף קטן ב(1) הינו בעייתי בשל ההתייחסות לאופי הדתי של בתי הדין הדתיים כנתון רלבנטי לקביעת כללים לקבלת עובדים ליחידות הסיוע.
11. עובדי יחידות הסיוע אמורים לספק שירותי טיפול וייעוץ למתדיינים. הכללים לקבלת עובדים ליחידות הסיוע אמורים להיגזר ממהות התפקיד או השירות, שהם נותנים למתדיינים. האופי הדתי של בית הדין אינו אמור להקרין על הקריטריונים לקבלת עובדים ביחידות הסיוע, משום שעובדים אלה מספקים שירותים טיפוליים בלבד, והם אינם אמורים לייעץ לצדדים בעניינים, הקשורים לדת.
12. מאליו מובן, כי מתן עדיפות לעובדים, ששפת אמם היא שפת העבודה השוטפת של בית הדין הדתי, מהווה דוגמא לקריטריון, הנגזר מאופיו וממהותו של השירות, הניתן בבתי דין אלה, משום שראוי, כי שירותי הטיפול והייעוץ ייתנו בשפת האם של המתדיינים-המטופלים. ברם, התניית הקבלה לעבודה בהשקפת העולם הדתית של המועמדים או ברמת הבקיאות שלהם בדת הינה פסולה, מאחר שעובדים אלה אמורים לספק שירותי טיפול וייעוץ בלבד. הוספת קריטריונים, הדורשים בקיאות בענייני דת או הנותנים עדיפות לעובדים דתיים או עובדים שומרי מצוות וכיוצא באלה מנוגדת לזכות לשוויון ואף מנוגדת להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
13. על כן, אנו סבורים, כי האופי הדתי של בית הדין אינו אמור להקרין על הכללים לקבלת עובדים ליחידות הסיוע. הכישורים המקצועיים של העובדים הם השיקולים היחידים הרלבנטיים לעניין קבלת עובדים. שיקולים אלה אמורים להיקבע על-ידי גורמים טיפוליים מקצועיים במשרד הרווחה בלבד.
14. גם הפעם אנו שבים ומדגישים, כי לדיינים בבית הדין הדתי אין מעמד מיוחד, המקנה להם סמכות להתערב בשיקולים המקצועיים לקבלת עובדים ליחידות הסיוע. הענקת סמכות זו לבתי הדין הדתיים או למי מטעמם אינה מוצדקת ואינה עניינית, משום שתנאים אלה אמורים להיקבע על-ידי מומחים מהתחום הטיפולי, כמתחייב מאופיו וממהותו של השירות, הניתן ביחידות הסיוע.
15. יודגש עוד, כי סמכות מקבילה לאשר תנאי הקבלה של עובדים ביחידות הסיוע לא ניתנה לשופטי בתי המשפט לענייני משפחה. לדייני בתי הדין הדתיים אין ממעמד מיוחד, המצדיק מתן יחס מועדף להם, וסמכויות מיוחדות שלא הוענקו במקביל לשופטים המכהנים בבתי המשפט לענייני משפחה.
16. בהזדמנות זו ראוי להדגיש, כי הכישורים והדרישות, שייקבעו בצו, לצורך קבלת עובדים ביחידות הסיוע יהיו זהים לאלה שכבר נקבעו לגבי יחידות הסיוע שפועלות כיום ליד בתי המשפט לענייני משפחה, והמעוגנים בסעיף 1(א) לצו בית המשפט לעניני משפחה (יחידת הסיוע – כישורים מקצועיים ופיקוח מקצועי), התשנ"ו-1996:
"בכל יחידת סיוע כמשמעותה בסעיף 5(א) לחוק שהוקמה בצו לפי הסעיף האמור (להלן – יחידת סיוע) יהיו לפחות עובד סוציאלי, פסיכולוג ורופא פסיכיאטר בעלי כישורים כמפורט להלן:
1. עובד סוציאלי כמשמעותו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, בעל תואר בוגר בעבודה סוציאלית, שיש לו שבע שנות נסיון לפחות בתחום הטיפול במשפחה או בילדים, ייעוץ נישואין או בתחום קרוב להם או בעל תואר מוסמך בעבודה סוציאלית שיש לו חמש שנות נסיון בתחומים האמורים; ואולם תינתן עדיפות למועמד מתאים שהינו בעל תואר מוסמך כאמור;
2. פסיכולוג מומחה בתחום פסיכולוגיה קלינית או פסיכולוגיה חינוכית כמשמעותה בסעיף 8 לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977, שיש להם חמש שנות נסיון לפחות בתחום מן התחומים המפורטים בפסקה (1);
3. רופא פסיכיאטר בעל תואר מומחה בפסיכיאטריה כללית או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר לפי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, שיש לו נסיון של שנתיים לפחות בתחומים המפורטים בפסקה (1)"
17. אנו סבורים, כי יש לאמץ אמות מידה שוויוניות בעניין הכישורים, הנדרשים מעובדי יחידות הסיוע, הן ביחידות שליד בתי המשפט לענייני משפחה והן ביחידות שליד בתי הדין הדתיים. אימוץ אמות מידה שונות בנוגע לרמת הכישורים, הנדרשים ביחידות הסיוע שליד בתי דין דתיים, יוצר הפליה פסולה ברמת השירותים, הניתנים בבתי הדין הדתיים, לעומת השירותים הניתנים בבתי המשפט לענייני משפחה.
18. סעיף 2 (ב)(3) לתזכיר קובע:
"עובד יחידת הסיוע לא יפעל בעבודתו בניגוד לעקרונות הדין הדתי של בית הדין אשר לידו מצויה יחידת הסיוע"
19. סעיף זה הוא תמוה ובעייתי ביותר. ראשית, הוא יוצא מנקודת הנחה, כי עובדי יחידות הסיוע בקיאים בענייני דת. אלא שהנחה זו, וכפי שפורט לעיל, הינה בעייתית ופסולה, מכיוון שהיא לא נגזרת מאופיו וממהותו של השירות, הניתן ביחידות הללו.
20. שנית, הדין המהותי, שחל בבתי דין דתיים, הוא אותו דין מהותי, שחל על בתי המשפט לענייני כשהם דנים בענייני מעמד אישי, שלגביהם קיימת סמכות שיפוט מקבילה לשתי הערכאות. עובדי יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה אינם כפופים לאוטוריטה דתית או לעקרונות דת כלשהם, והם מונעים על-ידי שיקולים טיפוליים מקצועיים בלבד. על כן, אין כל הצדקה עניינית להכפפת שיקול דעתם המקצועי של עובדי יחידות הסיוע לעקרונות ולשיקולים דתיים, שאין בינם לבין השירות, הניתן ביחידות הסיוע, ולא כלום.
21. יחידות הסיוע אמורות לספק שירותי טיפול ותמיכה למתדיינים, ובכלל זה לחזק אותם וליידע אותם על זכויותיהם. עובדי יחידות הסיוע אמורים להעצים את ציבור המתדיינים ולעזור להם להתמודד עם הכאב, הכעס והתסכול, המלווה אנשים המעורבים בסכסוכים משפחתיים. אלא שעל-פי סעיף זה, עובדי הסיוע אמורים לתפקד גם ככהני דת, האמורים לעזור ולייעץ לבני הזוג בהתאם לעקרונות הדת, אליה הם שייכים.
22. ציפייה זו לא רק שאינה מתיישבת עם התפקיד הטיפולי, המוטל על שכמם של עובדי יחידות הסיוע, אלא היא חותרת תחת התפישה הטיפולית ורעיון ההעצמה, העומדים בבסיס הקמתן של יחידות הסיוע.
23. חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951 ממחיש את הבעייתיות של סעיף זה. בתי דין דתיים כפופים לחוק זה (סעיף 7(ב) לחוק), אשר קובע במפורש, כי "דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האשה, באשר היא אשה, לכל פעולה משפטית – אין נוהגים לפיה" (סעיף 1). בתי דין דתיים מוסמכים לחרוג מעיקרון השוויון רק בהסכמת כל הצדדים להתדיין לפי דיני עדתם.
24. הוראות רבות בדין הדתי מפלות את ציבור הנשים לרעה. סעיף קטן ב(3) לתזכיר, המורה לעובדי יחידות הסיוע שלא לפעול בניגוד לדין הדתי, עלול להתוות מדיניות כללית, המעדיפה יישוב סכסוכים ברוח כללי הדת, גם במקרים שבהם כללים אלה מנוגדים לזכות החוקתית לשוויון ולהוראות חוק שיווי זכויות האשה.
