האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בשם מועצות הכפרים ראס עטיה ומסחה שבשומרון, בדרישה לפרק את קטעי גדר ההפרדה, העוברים באדמות הכפרים, מפרידים בינם לבין חלק ניכר מאדמותיהם וחוצצים בינם לבין יישובים פלסטינים אחרים. את העתירה, המופנית נגד ראש הממשלה, שר הביטחון ואלוף פיקוד המרכז, הגישה בסוף השבוע שעבר – מטעם האגודה לזכויות האזרח – עו"ד סמדר בן-נתן. ביום ששי האחרון הורה השופט אליעזר ריבלין למדינה להשיב לעתירה זו בתוך 15 ימים.
הכפרים ראס-עטיה ומסחה שוכנים מדרום-מזרח לקלקיליה, ומתגוררים בהם למעלה מ-3,600 תושבים. גדר ההפרדה, אשר נבנתה והושלמה באזורם, סגרה על הכפרים מכל עבר, ניתקה את התושבים מאדמותיהם החקלאיות, תוך הכפפתם למשטר נוקשה של היתרי מעבר ויצירת תלות שלהם בשעות פתיחה מצומצמות של שערי המעבר, המיועדים לחקלאים בעלי היתרים. כן ניתקה הגדר את התושבים משירותים, הנדרשים לקיום חיים תקינים, כגון בריאות, תרבות וחינוך, אשר ניתנים ביישובים פלסטיניים סמוכים.
הדבר נכון גם באשר לשירותי חירום. כך, לשם דוגמא, התארכה הנסיעה מהכפר ראס עטיה אל בית החולים הממשלתי הקרוב ביותר, המצוי בעיר שכם, מכחצי שעה, לפני הקמת הגדר, לנסיעה של שעתיים לפחות, ועד 4-5 שעות בממוצע. לעתים, כאשר המנהרה בין ראס-עטיה וחבלה לקלקיליה סגורה, אמבולנסים אינם יכולים כלל להגיע אל הכפר, והרופא המגיע מקלקיליה לעבוד במרפאת הכפר, אף הוא אינו יכול להכנס. בחודש אפריל 2004 חלה הילד בן השמונה מוחמד האשם מראעבה, ובשל סירוב חיילים לפתוח שער בגדר לשם פינויו לטיפול רפואי דחוף, נאלצו הוריו להעבירו לקלקיליה בדרך ארוכה בהרבה, והילד נפטר בטרם הגעתם לבית החולים. הגדר גם פגעה קשות ביכולתם של התושבים לקיים קשרי משפחה עם בני משפחותיהם, המתגוררים ביישובים סמוכים, והמיטה עליהם חורבן כלכלי וחברתי. כל זאת על מנת להותיר את ההתנחלויות הסמוכות לכפרים – אלפי מנשה, אלקנה, עץ אפרים ושערי תקווה, על שטחיהן המוניציפליים הלא-בנויים – ממערב לגדר. יצויין, כי בכפר מסחה הגיעה התעלמות המדינה מצרכי האוכלוסיה הפלסטינית עד אבסורד, כשתוואי הגדר ניתק בין הכפר לבין בית משפחת עאמר, המונה זוג הורים וששה ילדים קטנים. הגדר יצרה סביב ביתם מכלאה פרטית, המקיפה את הבית מכל עבריו, וזאת לא לפני שמקימי הגדר החריבו חלק גדול מחצר הבית, על מנת לאפשר לפטרולים לעבור בחצר המשפחה.
בעתירה מתואר, כאמור, כיצד תוואי הגדר נבחר לא משיקולי בטחון בלבד, אלא על מנת לכלול ברצף אחד עם מדינת ישראל שטחי שיפוט ותכניות בניה מתוכננות להרחבת ההתנחלויות באיזור. באופן זה, הגדר אינה באה על מנת לשמור על חייהם של ישראלים החיים בשטחים, אלא כדי לאפשר את המשך מפעל ההתנחלות ולגרום לסיפוח בפועל של שטחים נוספים ובלתי מיושבים. מטרה זו אינה בגדר המטרות שהשלטון הצבאי בשטחים מוסמך לקדם, ועל כן תוואי הגדר באיזור הינו בלתי חוקי.
העתירה מתייחסת גם לאזורים סמוכים, בהם עומדים להתבצע שינויים בתוואי הגדר. הדברים אמורים בתוואי הגדר הסמוך לכפר ראס עטיה, המצוי בסמיכות למובלעת אלפי מנשה, אשר אמור להשתנות עקב פסק הדין בעתירת האגודה לזכויות האזרח נגד תוואי הגדר במובלעת זו (פס"ד מראעבה); וכן בתוואי הגדר באיזור הכפר עזון עתמה, אשר על פי המפות שפורסמו, צפוי להשתנות באופן, שיקיף ויכלא את הכפר מכל עבריו. מאחר שהגישה למרבית אדמותיו המעובדות של הכפר מסחה מתאפשרת כיום רק דרך השער העובר לעזון עתמה, הרי שסגירתו של כפר אחרון זה מכל עבריו תחסום כל אפשרות גישה של תושבי מסחה לאדמותיהם. עו"ד בן-נתן מסבירה בעתירה, כי שינוי חלק מתוואי הגדר באזור מהווה ביצוע של החלטת בג"ץ, על פיה פגיעת הגדר במרקם החיים של התושבים הפלסטינים במובלעת אלפי מנשה הינה בלתי מידתית. ראוי אם כן, היא מוסיפה, לשנות גם את תוואי הגדר בקטעיה הסמוכים, על מנת לרפא גם את הפגיעות הקשות בזכויותיהם של תושבי הכפרים הפלסטינים השכנים.
בעתירה נטען, כי גדר שכזו ניתן לבנות רק בתוואי הקו הירוק, וכי אם שיקולי ביטחון מחייבים להגן על התנחלות זו או אחרת, אזי ניתן למצוא לדבר פתרון מקומי, על ידי הקמת גדר ומכשול סביב בההתנחלות ובצמוד לשטחה הבנוי, ולא סביב הכפרים הפלסטינים הסמוכים. הגדר בתוואי שהוקם, מסכמת עו"ד בן-נתן, מעידה על חריגה של המפקד הצבאי באזור מסמכותו, על בגידתו בחובותיו על פי המשפט הבינלאומי, ועל שקילת שיקולים זרים. זאת כיוון, שתוואי הגדר תוכנן על מנת לאפשר התפתחות עתידית של יישובים ישראלים והתיישבות נוספת של אזרחים ישראלים בתוך השטח הכבוש, ולא על מנת להגן על שלומם של תושבי ישראל, התושבים הפלסטינים המוגנים באיזור, או מתנחלים החיים כיום בשטחים הכבושים.
בג"צ 4387/06
