האגודה לזכויות האזרח עתרה בסוף השבוע לבג"ץ בשם 20 בני משפחת ג`אדו (4 משפחות גרעיניות של בני משפחת ג`אדו המורחבת על ילדיהן), המתגוררת בח`רבת אל-וואטא, דרומית מזרחית לשכונת גילה שבדרום ירושלים. האגודה מבקשת, כי בג"ץ יורה לפרק את קטע הגדר הבנוי בסמוך לבתי המשפחות, אשר כלאה אותן הלכה למעשה במובלעת, המכותרת מכל צדדיה: מנותקים על ידי הגדר משטחי הגדה המערבית, ומישראל – על ידי כביש 60 (כביש המנהרות), האסור לנסיעת פלסטינים. חייהם, נאמר בעתירה, אשר הוגשה בידי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, הפכו בשל כך בלתי נסבלים, ועל כן יש לאפשר להם גישה ישירה בין בתיהם ובין העיר בית לחם, ולחלופין – להעניק לבני המשפחה רשיונות לישיבת קבע בישראל ולאפשר להם מעבר מסודר לתחומי ישראל.
בני משפחת ג`אדו מתגוררים בח`רבת אל-וואטא מאז שנות החמישים של המאה הקודמת, ולצידן מתגוררות במקום שלוש משפחות נוספות, המונות 35 נפשות, אשר ל-12 מהן מעמד של קבע בישראל. בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, סופחו אדמות אל-וואטא לירושלים, ומאז שוכן היישוב הקטן בתחום השיפוט המוניציפלי של העיר. למרות זאת, לא קיבלו בני משפחת ג`אדו מעמד של קבע בישראל, והם אף לא זכו לקבל שירותים מוניציפליים מעיריית ירושלים, על אף שבמשך שנים שילמו תשלומי ארנונה לעיריה. בכל תחומי חייהם נסמכו התושבים על העיר בית-לחם ועל היישובים הפלסטיניים הסמוכים לה. תוואי גדר "עוטף ירושלים", אשר אושר בשנת 2002, ואשר בנייתו באיזור הושלמה בחודש יולי 2005 ניתק את תושבי ח`רבת אל-וואטא מבית-לחם. בד בבד נאסרה כניסתם לירושלים. רק בעקבות פניות חוזרות ונשנות של האגודה לזכויות האזרח קיבלו בני המשפחה היתרי כניסה זמניים לירושלים, בהם מצויין כי הם מתגוררים בבית לחם.
ניתוקם של בני משפחת ג`אדו מהשטחים פוגע פגיעה אנושה בכל תחומי חייהם. מלבד התלות בהיתרים, אותם עליהם לחדש מדי שלושה חודשים, כרוך כל מעבר – לצרכי עבודה, לימודים, שירותי בריאות או קניית מזון – בעיכובים ממושכים, בהוצאה כספית לא-מבוטלת, בשל הצורך להיעזר בשירותי מוניות עקב התארכות הדרך, ולעתים אף ביחס משפיל ומבזה מצד שוטרי מג"ב, המאיישים את המחסום. לא פעם, בתקופות שבין היתר להיתר ובזמן שהשטחים נתונים בעוצר, נמנעת גישתם לבית לחם באופן מוחלט. פלסטינים אחרים מהשטחים, בהם בני משפחה קרובים (למשל, ילדיהם ונכדיהם של שניים מהעותרים), אינם רשאים כלל להגיע ולבקרם בבתיהם. חמור אף יותר – בח`רבת אל-וואטא אין שירותים רפואיים, ובני המשפחות, שאינם מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי בישראל, אינם זכאים לשירותי חירום רפואיים מישראל. כניסת אמבולנס פלסטיני מבית לחם מצריכה אישור ותיאום מראש, שאינם אפשריים במקרה של אירוע רפואי דחוף. בשל כך, נאלץ אחד העותרים, שלקה בלבו, לצעוד באפיסת כוחות מרחק של שני קילומטרים וחצי אל בית החולים, שם עבר התקף לב נוסף, איבד את הכרתו והפסיק לנשום, וניצל רק בסיוע של טיפול החייאה. אמו, שלקתה אף היא בלבה, לא עמדה בתלאות המסע לבית החולים. האם לקתה בליבה בחודש אפריל 2005, ובהעדר אפשרות להזמין אמבולנס, נאלצו בנה, חולה הלב, ונכדה לשאת אותה בידיהם עד לפירצה, שאז עוד היתה בחומה, בטרם זו נסגרה סופית. לאחר שחצו את הפירצה הוכרע לבה, היא מתה בידיהם, והם נאלצו לשאת את גופתה בידיהם עד לבית החולים בבית ג`אלה.
האגודה לזכויות האזרח, אשר פנתה לרשויות בשם בני המשפחה, החל ביולי 2004, נענתה, כי תוואי הגדר עובר בעיקרו לאורך התוואי המוניציפלי של ירושלים וכי בעייתם העיקרית של העותרים נובעת מכך, שאינם נושאים תעודות זהות ישראליות. בצה"ל הציעו, כי בני המשפחה יפנו למשרד הפנים בבקשה לקבל תעודות זהות כאלה. פנייתה של האגודה בעניין זה למשרד הפנים לא נענתה. רק לאחר למעלה משנה של פניות חוזרות ונשנות לרשויות, הונפקו לבני ג`אדו היתרי כניסה זמניים לירושליים, אותם יש לחדש מדי שלושה חודשים.
עו"ד פלר מדגיש בעתירה, כי תוואי הגדר באזור הפך את מקום מגוריהם של בני משפחת ג`אדו לגטו וכפה עליהם חיים בלתי נסבלים. הפגיעות הקשות בהם, הוא מוסיף, אסורות הן על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, הן על פי משפט זכויות האדם הבינלאומי והן על פי המשפט הישראלי. הגדר במקום, הוא מפרט, פוגעת קשות בחופש התנועה של בני המשפחה, בזכותם לפרנסה ולקיום בכבוד, בזכותם לחינוך, בזכותם לבריאות ובזכותם לחיי משפחה ולקשר עם בני משפחתם הקרובים המתגוררים בגדה. הם רשאים לנוע בחופשיות רק בתחומי המובלעת, ששטחה מצומצם, וכל יציאה שלהם ממנה לתחומי ירושלים וחזרה אל בתיהם מבית לחם, כפופה להיתרים זמניים ולמעברים מוגדרים, שהתנועה דרכם מוגבלת. עו"ד פלר מציין עוד, כי תופעה דומה חוזרת על עצמה במספר מובלעות דומות לאורך הגבול המוניציפלי של ירושלים, וכי רשויות המדינה אינן נותנות דעתן על הפגיעה האנושה בתושביהן של המובלעות ומתנערות מאחריות לגורלם. על מנת להפסיק את הפגיעה הקשה בתושבים, הוא מבהיר, יש לפרק את קטע הגדר הסמוך לבתיהם ולחבר מחדש את אזורי מגוריהם לעיר בית לחם. לחלופין, ובלית ברירה מבחינתם של העותרים, יש להעניק להם היתרים לשהיית קבע בישראל.
בג"ץ 1285/06
