עו"ד אבנר פינצ'וק
במהלך השבוע האחרון, שבו נאבק ראש הממשלה על חייו, הועבר לתקשורת ולציבור מידע רב ומפורט על מצבו הרפואי, לרבות ידיעות על כל תזוזה בגופו, תגובתו לכאב ובדיקות שונות שנלקחו ממנו. קודם לכן, בעקבות אירוע קל שפקד את מר שרון, נערך דיון ציבורי נרחב במצב בריאותו. פרטים כמו רמת הכולסטרול ולחץ הדם בגופו של ראש הממשלה דלפו או הועברו לתקשורת, ולבסוף אף נערכה מסיבת עיתונאים, שבה חשפו רופאיו של שרון, בהסכמתו, את תיקו הרפואי. בדיעבד מסתבר, שחרף המצג של שקיפות, לא נמסרו לציבור דווקא פרטים חשובים, שעשויים להעיד על יכולתו של ראש הממשלה למלא את תפקידו בעתיד.
אירועים אלה מעלים את השאלה כיצד ראוי לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין הזכות לפרטיות ולחיסיון רפואי, והאם לא הגיעה העת לקבוע כללים ברורים בנושא זה.
נקודת המוצא היא שלכל אדם – "אפילו" הוא ראש הממשלה – יש זכות לפרטיות. מידע רפואי מוגדר בחוק הגנת הפרטיות כ"מידע רגיש", והגדרה זו אכן משקפת את הרגישות היתרה, שמגלים אנשים לחשיפת מידע רפואי הנוגע להם. זכותו של אדם לסודיות רפואית מעוגנת בחוק זכויות החולה, בשבועת היפוקרטס ובכללי האתיקה הרפואית.
מנגד, במקרה של אנשי ציבור, המשמשים בעמדות מפתח, וכאלה שמבקשים להיבחר או להתמנות לתפקידים כאלה, יש חשיבות לאופן שבו עלול מצבם הרפואי להשפיע על אופן תפקודם. כאן נסוגה הזכות לפרטיות לנוכח זכות חשובה של ציבור במדינה דמוקרטית לקבל מידע רלוונטי על כשירותו הגופנית והשכלית של מי שמבקש לקבל את אמונו, או מכהן במשרה רגישה. אדם שרוצה להתמודד על תפקיד בכיר, צריך להשלים עם כך שיהיה עליו לחשוף פרטים, אשר אזרח רגיל זכאי לשמור אותם בסוד, ואשר בנסיבות אחרות תחשב חשיפתם בידי אחרים לפגיעה אסורה בפרטיותו.
עדיין נותרת השאלה מהו המידע הרלוונטי, שמן הראוי לחשוף בפני הציבור. כיום אין כללים שיסדירו מה חייבים לפרסם וכיצד צריכים לפרסם. מצד אחד, לא כל הפרטים בתיקו הרפואי של איש ציבור מעידים בהכרח על כשירותו לתפקיד מסויים. מחלות שיגרתיות וזניחות, למשל פלטפוס (רגל שטוחה), או אפילו זיהום חולף בדרכי השתן או מערכת המין, אינן יכולות ללמד הרבה על כשירותו של אדם, בוודאי ללא הערכה כוללת שדורשת מומחיות. לעומת זאת, בהעדר כללים כאמור, מסתבר שדווקא פרטים, שעלולים להשפיע על תפקודו של בעל תפקיד בכיר או רגיש, מוסתרים מהציבור.
ההתנגשות בין הזכות לפרטיות לבין זכותו של הציבור לדעת מתחדדת על רקע אשפוזו של ראש הממשלה. קל להבין את העניין הציבורי ואת הדאגה לשלומו של ראש הממשלה, אך עלינו לזכור, שמדובר באדם המאושפז במצב קשה, שבו אין הוא מסוגל להחליט מרצונו החופשי איזה מידע הנוגע לו ייחשף. במצב שכזה עוברים על אדם דברים, שמצד אחד עלולים להיות מביכים או מביישים עבורו, ומצד שני יש להם נגיעה קלושה, אם בכלל, לתפקודו או כשירותו בעתיד. לא ברור כיצד כל שביב מידע על ראש הממשלה, למשל – על תגובה של אבר כזה או אחר בגופו, או על בדיקות השתן שהוא עובר, משרת את האינטרס הציבורי הלגיטימי לדעת מהי כשרותו הציבורית של איש ציבור למלא את תפקידו.
גם אם נניח שקרוביו של מר שרון התירו לפרסם פרטים כאלה או אחרים, ולו גם כדי להרגיע את הדאגה הציבורית לשלומו, עדיין נשאלת השאלה האם הוא היה רוצה בכך, והאם יש אדם המוסמך כרגע למחול בשמו על פרטיותו.
רובנו לעיתים סקרנים לדעת פרטים שהצנעה יפה להם. אכן, במקרה הנוכחי לא מדובר רק בסקרנות גרידא: אפשר להבין ללבם של רבים, שחרדים לגורלו של ראש הממשלה ומתפללים לשלומו. יחד עם זאת, בשלב זה כבר לא מדובר על אינטרסים ציבוריים, שמצדיקים פגיעה בפרטיותו ובכבודו של אדם. גם אם הוא איש ציבור, גם אם מילא בעבר, ואולי אף ימלא בעתיד, תפקיד ציבורי רגיש.
לעת הזאת, ראש הממשלה אינו ממלא תפקיד ציבורי. בנסיבות המצערות הוא פחות ופחות ראש הממשלה ויותר אדם פרטי, השוכב בבית החולים במצב קשה ונלחם על חייו. אם וכאשר ישוב לאיתנו ויחפוץ להמשיך בתפקידו הציבורי, או אז יהיה מקום לדרוש הערכה של תיפקודו הפיסי והמנטלי ועל מידת כשירותו לתפקיד. במצב הנוכחי, חרף העניין הציבורי הרב והמובן, נוטה הכף לכיוון של איפוק וקימוץ בפרטים אינטימיים, שעלולים לפגוע שלא לצורך בפרטיותו ובכבודו של אדם.
ראוי שתהיה חקיקה ברורה ומפורטת, שתעגן את זכותו של הציבור לקבל מידע חיוני על נבחריו ותפרט את טיב הפרטים שייחשפו ואת הדרך שבה ייעשה הדבר.
אפשר, למשל, לקבוע חובה של מועמדים או ממלאי תפקידים מרכזיים להעביר את מלוא המידע הרפואי שלהם לוועדת מומחים בלתי-תלויים, שתוציא לציבור דו"ח תקופתי על כשירותם הרפואית לבצע את תפקידם. הסדר מעין זה נהוג בארצות הברית. חשוב שמנגנון זה ייקבע כך, שלא רק יגן על זכותם של הבכירים לפרטיות, בכל הנוגע למידע שאין בו עניין ציבורי אמיתי, אלא גם ימנע מקרים של הסתרת מידע חיוני מן הציבור, כמו זה בדבר מחלת כלי הדם מסכנת-החיים של שרון, שאובחנה כבר באשפוזו הקודם, אך (כפי שפורסם בכלי התקשורת) הוסתרה במכוון מן הציבור, וחמור מכך – תוך מצג כאילו הציבור מקבל את כל המידע הרלוונטי באשר לבריאותו של ראש הממשלה.
האיזון בין זכותו של ראש הממשלה לפרטיות ובין זכות הציבור לדעת, אינו אלא דוגמא לדילמה שמתעוררת במקרים רבים אחרים, בין הזכות לחיסיון רפואי לבין אינטרסים אחרים. גם אזרח מן השורה, שאינו מכהן בתפקיד ציבורי בכיר, נדרש לא פעם לוותר על החיסיון הרפואי שלו.
כך, למשל, יש משרות רגישות, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, שמחייבות כשירות רפואית – גופנית או שכלית – של האדם שממלא אותן. רופאה או אח בבית חולים – אסור שיהיו חולים במחלה מדבקת, המסכנת את החולים; אסור שפדופיל ימלא תפקיד של ניהול בית ספר או אחראי בגן ילדים. עדיין, כדי לוודא שאדם כשיר למלא תפקיד מסויים, אין צורך שכל תיקו הרפואי יהיה חשוף בפני המעביד, כפי שקורה כיום לא אחת. אפשר, למשל, להפנות את אותו אדם לרופא תעסוקתי, או לוועדת מומחים, שיקבעו את מידת כשירותו הגופנית והשכלית לתפקיד, מבלי לחשוף מידע מיותר על אודותיו.
גם לגבי אנשים פרטיים, ממש כמו לגבי ראש הממשלה ונושאי משרה אחרים, חייבת להיות הסדרה משפטית, שתקבע מתי אנו רשאים לדרוש מאדם לוותר על החיסיון הרפואי שלו, בפני מי יהיה עליו להיחשף, וכיצד נבטיח, שבחינת כשירותו הגופנית והשכלית למלא תפקיד זה או אחר, לא תהיה כרוכה בפגיעה בפרטיות, מעבר למתחייב בנסיבות העניין.
