בין אם מדובר בתכנון ופיתוח שכונות, שירותי חינוך, רווחה או תברואה, מה שמובן מאליו עבור תושבי מערב ירושלים אינו מובן מאליו עבור תושבי המזרח. כמה נתונים ותובנות לרגל יום ירושלים
"אם אתה חושב שהחינוך יקר – נסה את הבערות"
"If you think education is expensive – try ignorance"
– הנשיא לשעבר של אוניברסיטת הארוורד, דרק בוק.
אחד מכל שני תלמידים פלסטינים בירושלים, דהיינו 50% מהתלמידים, אינו מסיים כיתה י"ב. אחוז הנשירה של תלמידים יהודים בירושלים, לעומת זאת, עומד על כ-7% אחוזים. פער זה הוא בראש ובראשונה תוצאה של מדיניות: מה שמובן מאליו עבור תושבי מערב העיר, אינו מובן מאליו כשמדובר במזרחה. לרגל יום ירושלים – כמה נתונים ותובנות.
בפסק דין תקדימי שנתן בג”ץ בפברואר 2011 העניקו השופטים לרשויות חמש שנות חסד נוספות כדי להביא לשיפור משמעותי במצב החינוך בירושלים המזרחית, והזכירו להן כי ההחלטה מי מילדי כיתה א' כיום יזכה לסיים 12 שנות לימוד מצויה קודם כל בידיהן. אף שמבחינה רשמית, מאז 1967 חוק חינוך חל על כל ירושלים, בפועל לא הועברו תקציבים, לא נבנו בתי ספר, ולא הוכשרו אנשי מקצוע – אפילו הרשויות לא חולקות על כך. בעתירה לבג"צ, שהגישה האגודה לזכויות האזרח, תואר מחסור כרוני של כאלף כיתות לימוד במערכת החינוך הערבית. המחסור מאלץ בתי ספר רבים להתנהל בצפיפות איומה; לפתע מרפסות הופכות לכיתות מאולתרות. המחסור מאלץ הורים שלילדיהם לא נמצא מקום במערכת החינוך העירונית לבחור בין שתי חלופות: לשלוח את הילד לבית ספר שאינו רשמי, בעלות של אלפי שקלים, או להשאיר את הילדים מחוץ לכל מסגרת חינוכית.
אולי הכסף ידבר
יישומו החלקי של חוק חינוך חינם הוא רק דוגמא אחת מיני רבות לפער שבין החוק ליישומו בירושלים המזרחית. בין אם מדובר בתכנון ופיתוח שכונות, שיפוץ כבישים, שירותי תברואה, מים וביוב, שירותי רווחה, או חלוקת דואר – הרשויות אינן עושות את המוטל עליהן. לשם השוואה, בירושלים המזרחית פועלות 4 לשכות רווחה; במערב העיר – 20, זאת על אף שהאוכלוסייה הפלסטינים מהווה שליש מסך תושבי ירושלים והיא הענייה ביותר בכל הארץ ומשכילה פחות מזו שבמערב העיר. מה יהיה עתידם של ילדים שחווים עוני מחפיר, מצוקה קשה ואפילו אלימות בלי שהרשויות תושיט להם יד? הוצאות המאסר והשיקום למי מהם שיידרדר לפשע וסמים גבוהות בהרבה מתשלום שכרה של עובדת סוציאלית טובה היום.
הלוואי ויכולנו לשכנע את עיריית ירושלים, משרד החינוך, משרד הרווחה ורשויות נוספות שחובתן המוסרית היא לשמור על הזכות לחינוך, הזכות לקיום בכבוד, והזכות לדיור של כל תושב ותושבת בירושלים ללא אפליה. המציאות הקשה בירושלים המזרחית, בה שלושה מתוך ארבעה תושבים פלסטינים חיים מתחת לקו העוני, מלמדת על התעלמות שיטתית מחובה זו. ייתכן והצבת היעילות התקציבית תועיל היכן שנכשלו אחרים. בג"צ קבע כי תוך חמש שנים, הורים שלא יימצא לילדיהם מקום במערכת החינוך הערבית העירונית יוכלו לשלוח את ילדיהם לחינוך הלא-עירוני ולדרוש מהרשויות החזר שכר לימוד מלא. האם זה המקל שיביא לסוף משבר החינוך בירושלים המזרחית?
המאמר פורסם באתר וואלה! בתאריך 31.5.11
