לרגל שבוע זכויות האזרח, מפרסמת היום (12.1205) האגודה לזכויות האזרח את הדוח השנתי שלה בדבר מצב זכויות האדם בישראל. במרכז הדוח עומדות השנה הפגיעות הקשות, ההולכות ומתגברות, בזכותם של אזרחי ישראל לקיום בכבוד, כמו גם מגמות מדאיגות של חקיקה ושל הפרטת שרותים חברתיים חיוניים, אשר פוגעות ישירות בזכויות אדם בסיסיות, הפרות קשות של זכויות האדם בשטחים הכבושים והחמרה של היחס הגזעני והמפלה למיעוט הערבי בישראל. עוד עומד הדוח על צעדים חסרי פרופורציה, בהם נקטו הרשויות נגד מתנגדי ההתנתקות, תוך פגיעה בחופש הביטוי הפוליטי ובזכות ההפגנה.
להלן עיקרי הדוח ביתר פירוט:
המדיניות הכלכלית של הממשלה הוסיפה לפגוע השנה בזכויות האדם, בראש ובראשונה בזכות לקיום בכבוד. בדוח מתוארת הפגיעה הקשה בקשישים, שאין עוררין על זכותם לחיות בכבוד בערוב ימיהם, ואשר רבים מהם נאלצים לוותר על מזון ותרופות בשל מצבם הכלכלי. אידאולוגיית ההפרטה של הממשלה לא מסתפקת בהפרטת חברות כלכליות, ועוברת גם לתחום של סמכויות שלטוניות בתחומים של שירותים חברתיים, כגון בריאות, חינוך רווחה, תעסוקה, ובתי סוהר. זאת, באופן המפקיע את זכויות היסוד של האדם והופך אותו מבעל זכויות לצרכן הנתון להשפעתם של כוחות השוק. במקביל נמשכת הפגיעה הנרחבת בזכויות עובדים, במיוחד עובדי קבלן וחברות כח אדם, ובזכויותיהם של מקבלי הבטחת הכנסה. תופעות של ניצול עובדים זרים בידי מעסיקיהם נמשכות אף הן, בעוד המדינה פועלת באופן נמרץ נגד העובדים המנוצלים ואינה ממצה את הדין עם המעסיקים המנצלים, ואף מוסיפה לפגוע בזכויות המיועדים לגירוש מהארץ. בין היתר, בכך שלא נפתרו בעיות כגון העדר תרגום בדיונים על גירוש ומעצר וקשיים במימוש הזכות של עצור להפגש עם עורך דין.
בדוח מובאות דוגמאות למגמה של חקיקה ויוזמות חקיקה, אשר מקנות לרשויות סמכויות נרחבות לפגיעה בזכויות האדם, ללא ערובות מספיקות להליך הוגן. הנכונות הגוברת לפגוע בזכויות אדם היא חלק ממגמה עולמית מדאיגה, לפיה בשם מה שמוגדר כמלחמה בטרור מותר לנקוט באמצעים דראקוניים נגד זכויות האדם. עם התקדמות התהליך של הפרטת בית סוהר, לראשונה בישראל, מתחזקים החששות, שהביעה האגודה בעבר, להעדפת אינטרסים כלכליים על פני זכויות הכלואים. ה"התנתקות" מרצועת עזה העמידה השנה במבחן את רשויות אכיפת החוק ואת הציבור הישראלי כולו, מצדדי ההתנתקות ומתנגדיה. הדיון בציבור ובתקשורת המחיש את הקושי בשרטוט קו הגבול בין מחאה לגיטימית לבין המרדה, הסתה לאלימות והפרת חוק. בחלק מהמקרים נקטו הרשויות צעדים חסרי פרופורציה, תוך פגיעה בלתי מוצדקת בזכות לביטוי פוליטי ולמחאה.
המיעוט הערבי בישראל הוסיף גם השנה לסבול מיחס מפלה בתחומים רבים. חקירת מח"ש על-אודות אירועי אוקטובר 2000 הסתיימה בלא כלום. דוח המחלקה לחקירת שוטרים הבהיר, כי לא נלמדו הלקחים ולא שונתה הגישה: במקום לנתח את האירועים על פי אמות המידה, האמורות להנחות את המשטרה בטיפול בהפרות סדר של אזרחים, מתבסס הדוח על אמות מידה, החלות על פעילות לוחמתית בשטחים הכבושים, ונמנע מלהטיל כמעט כל מגבלה על דרכי הפעולה הראויות של המשטרה. דפוסי פעולה דומים, תוך ירי למטרת הפחדה, חזרו על עצמם גם בעת פיזור הפגנות של אזרחים בדואים בנגב. כן נותר על כנו החוק, המונע מעמד בארץ מבני זוגם הפלסטינים של ערבים אזרחי ישראל, תוך הצדקתו באמצעות טיעון בטחוני בלתי מבוסס. המיעוט הערבי מוסיף לסבול מאפליה קשה בהקצאת משאבי קרקע ובסיוע לדיור. האזרחים הבדואים תושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, אוכלוסיה הסובלת מקיפוח רב שנים, סבלה השנה ממדיניות אכיפה נוקשה במיוחד, תוך הסתייעות בתיקון לחוק שנחקק השנה ]חוק מקרקעי ציבור(סילוק פולשים)[, וצעדים קיצוניים כהריסות בתים והשמדת יבולים. בעוד שעל הבדואים מופעל לחץ כבד להתפנות ממקומות מגוריהם, בלא שמוצעות להם חלופות הולמות ופיצוי ראוי, מקצות אותן רשויות שלטוניות עצמן שטחים נרחבים ליהודים בלבד ומפקידות בידי המועצות האזוריות היהודיות את תפקיד "השמירה על הקרקע" מפני תושביה המקוריים.
בשטחים הכבושים מחמירה והולכת הגישה של זילות חיי אדם; מתרבות ההגבלות על תנועתם של פלסטינים לטובת בטחונם של המתנחלים, שטח המחיה שלהם מצטמצם, אורח החיים משובש לחלוטין, וזכויות בסיסיות – לבריאות, חינוך, עבודה ופרנסה, קשרי משפחה, ועוד – נפגעות מעשה יום-יום; התנכלויות של מתנחלים שואבות עידוד מאוזלת היד של רשויות אכיפת החוק. גדר ההפרדה – שחלקה כבר בנוי וחלקה הולך ונבנה – ממשיכה להמיט אסון על הפלסטינים המתגוררים בקרבתה, בשל בנייתה בתוואי החודר לעומק השטחים הפלסטיניים. בקיץ האחרון קיבלה הכנסת תיקון לחוק הנזיקים האזרחיים, המונע מפלסטינים לתבוע פיצויים ממדינת ישראל בגין נזקים שגרמו להם כוחות הבטחון, גם כשאלה נגרמו שלא במסגרת פעילות לחימה, ואפילו כתוצאה ממעשי אלימות, התעללות וביזה. החוק חל באופן רטרואקטיבי על נזקים, שנגרמו החל בראשית האינתיפאדה הנוכחית. מחוק זה עולה מסר ערכי, לפיו לחייהם ולזכויותיהם של הנפגעים תושבי העימות אין ערך, כי בית המשפט לא יתן להם כל סעד וכי הפוגע בהם ייצא פטור בלא כלום. חוק זה מסלק, הלכה למעשה, את הבקרה על פעולות הצבא בשטחים הכבושים. הוא מעודד אי קיום חקירות ואי העמדה לדין של האחראים למקרי מוות ופציעה, שנגרמו מירי רשלני ובזדון, להתעללות ולעינויים, לביזה ולהרס של רכוש אזרחי.
השנה ראינו התקדמות מרשימה בחקיקה לשוויון לאנשים עם מוגבלות, ולעומתה – בעיות קשות במערכת בריאות הנפש גורמות פגיעה בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות נפשית. גם מבחינת ההכרה בזוגיות של בני אותו מין, בתחומי הקניין והמשפחה, חלה התקדמות.
שוב ושוב אנו נוכחים עד כמה חסרה בחברה הישראלית הבנה של ממש את מהות הדמוקרטיה. קשה להגזים, מודגש בדוח, בחשיבותה של מערכת החינוך לטיפוח תרבות דמוקרטית המחויבת לזכויות אדם של כלל הפרטים והקבוצות הנתונים לשליטת המדינה.
