הרחקה ואיום על פעילים

מתוך: לקראת יום ירושלים: סקירת פעילות משטרת מחוז ירושלים בשנה החולפת

משנת 2009 ועד היום הורחקו על ידי רשויות החוק כ-122 תושבים מגבולות העיר העתיקה ומהר הבית/אלחרם א-שריף, ומשכונות נוספות בירושלים המזרחית, כך עולה ממחקר שנערך על ידי מרכז אלקודס לזכויות חברתיות וכלכליות. בין המורחקים גם תלמידי בית ספר, סטודנטים, אנשי דת, פעילים חברתיים ופעילי זכויות אדם.

במסגרת החוק הפלילי אפשר להרחיק אדם מאזור גיאוגרפי או לעצור אותו באם נאספו נגדו ראיות המחשידות אותו כמי שייתכן ועבר עבירה. עם סיום החקירה מחליטה המדינה אם להגיש כתב אישום ולאפשר לנאשם להתגונן מפני ההאשמות נגדו בבית המשפט, או לסגור את התיק ולהסיר את המגבלות. אלא שהדפוס שעולה מהרחקתם של תושבי ירושלים המזרחית מראה כי מדובר באמצעי להפעלת לחץ ולאיומים, אשר חורג מההתנהלות הנורמטיבית על פי החוק הפלילי.

תופעה חדשה וחריגה נוספת היא ההחלטה להרחיק תושב מירושלים באמצעות צו של אלוף פיקוד העורף מתוקף תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. דפוס זה נהוג מזה שנים בגדה המערבית ובעזה, וכיום נראה כי הוא מוחל גם על תושבי ישראל. על פי התקנות, לכוחות הביטחון ניתנת האפשרות להגביל את תנועתו של אדם לאורך זמן, על סמך חומר חסוי ומבלי שניתנת לו הזדמנות הוגנת להתמודד עם הטענות נגדו. הצווים אף אינם תלויים בקיומו של חשד מבוסס למעורבות בפלילים, ויכולים להתבסס על הערכות בלבד, הנוגעות לחשש מפעילות עתידית של אותו אדם. צווי הרחקה הינם למעשה "כביש עוקף" להליך הפלילי הרגיל. שימוש כזה נעשה לאחרונה כנגד הפעיל החברתי והפוליטי עדנאן ע'ית תושב אל-בוסתאן בסילוואן, אשר הורחק משטחי העיר ירושלים ביום 12.1.2011 ועד עתה לא נתאפשרה חזרתו לביתו ולמשפחתו.

בנוסף להרחקת הפעילים, אנו עדים בשנים האחרונות גם למקרים של זימון פעילים מירושלים המזרחית לחקירות "אזהרה", במסגרתן מאיימת המשטרה על הפעילים באיומים שונים. נראה, כי חקירות אלו נועדו להניא את אותם פעילים מהשתתפות במחאה או בפעילות חברתית, קהילתית או פוליטית, כמו גם לדלות מהם מידע על פעילות פוליטית של אחרים. נזכיר, כי במדינה דמוקרטית כל אדם זכאי להשתתף בפעילות פוליטית, חברתית וקהילתית כראות עיניו. הוא אינו חייב הסבר למאן דהוא ביחס לעמדותיו הפוליטיות או לאמונותיו, ולא ניתן "לקרוא אותו לסדר" או לנקוט בצעדים כלשהם על מנת ליצור אצלו את התחושה, כי פעילותו עלולה לעמוד לו לרועץ. מובן שכאשר אדם עובר על החוק ראוי לזמנו לחקירה פלילית ולשקול נקיטת צעדים נגדו; אולם הניסיון לעשות שימוש בסמכויות חקירה כדי להרתיע פעילים תושבי ירושלים המזרחית שלא עברו על החוק, הוא פסול מכל וכל.

דוגמא בולטת למדיניות זו אירעה לאחרונה ביחס למר ג'ואד סיאם, פעיל חברתי בסילואן. עוד בחודש ינואר 2010, זומן סיאם לחקירת "אזהרה" במשטרת ירושלים. למעלה משנה לאחר מכן, במרץ 2011, נחקר מר סיאם פעם נוספת במשטרת ירושלים, ובמהלך חקירתו נאמר לו שאם לא יפסיק את פועלו הוא יורחק מהעיר. במקביל, כמה ימים לאחר מכן הדליפו גורמי החקירה מידע חסוי על מר סיאם לאמצעי התקשורת. מידע זה, שגורמי החקירה סירבו בתוקף להעביר למר סיאם ולעורכת דינו אך בחרו להעבירו לעיתונאי, יש בו כדי לפגוע בפרטיותו, בשמו הטוב, בחזקת חפותו כחשוד ובזכותו להליך הוגן.

האגודה לזכויות האזרח פנתה בנדון למשטרה ולשר לענייני מודיעין והדגישה כי התנהלות כזו של רשויות החוק מהווה פגיעה קשה וחמורה בזכויותיו היסודיות של האדם. הבחירה של גורמי אכיפת החוק להתמודד עם חששותיהם בדרך של איומים ומעל דפי העיתונות היא פסולה מכל וכל, ומעידה על אוזלת ידה של המשטרה, שאינה נוקטת בהליכים חוקיים כפי שמחייב הדין.

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: התנהלות המשטרה ומאבטחים,זכויות תושבי ירושלים המזרחית

סגור לתגובות.