6 באוקטובר 2005
לכבוד
גב` ציפי לבני
שרת המשפטים
רח` צלאח א-דין 29
ירושלים
לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
רח` צלאח א-דין 29
ירושלים
ג` א` נ`,
הנדון: תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – הוראות לחקירת עבירות ביטחון של מי שאינו תושב) (הוראת שעה), התשס"ה-2005
1. הננו פונים אליכם בקריאה דחופה לפעול לביטול הצעת החוק שבנדון, אשר תידון ככל הנראה בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון הקרוב. כפי שיפורט להן, הצעה זו מבקשת לקבוע שורה של הוראות חדשות, אשר יחולו על חשודים בעבירות ביטחון, אשר אינם תושבי המדינה. הוראות אלו פוגעות קשות בזכויות יסוד בסיסיות של האדם בהליך הפלילי ופותחות פתח רחב ומסוכן לקיום חקירות הרחק מעינו המפקחת של בית המשפט. בנוסף, הן קובעות אפליה פסולה ובלתי מוצדקת בין תושבי המדינה לבין זרים.
השהיית הבאתו של עצור בפני שופט למשך 96 שעות – סעיף 2(1) להצעת החוק
2. סעיף 2(1) להצעת החוק מבקשת להסמיך את המשטרה והשב"כ לעכב הבאתו של חשוד כאמור בפני שופט לתקופות מצטברות של עד 96 שעות, כל אימת שהם סבורים, כי "צורכי החקירה מחייבים זאת". העיכוב הראשוני, עד 48 שעות מתחילת המעצר, נעשה על פי החלטת הקצין הממונה על החקירה, וכל עיכוב מעבר לכך ועד לתקופה של 96 שעות טעון אישור מיוחד.
3. על פי המצב החוקי היום, הכלל הוא שיש להביא עצור חשוד בפני שופט בתוך 24 שעות. במקרים חריגים – כאשר הקצין הממונה על החקירה קבע, "כי יש צורך לבצע פעולת חקירה דחופה, שלא ניתן לבצעה אלא תוך כדי מעצרו של החשוד, ולא ניתן לדחותה עד לאחר הבאת העצור בפני שופט" או כאשר קבע בקשר לעבירת ביטחון, כי "יש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה", ניתן להשהות את הבאת העצור בפני שופט עד 48 שעות מתחילת המעצר. (סעיף 30 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להלן "חוק המעצרים"). סעיף 31 מבהיר, כי כאשר הסתיימו הפעולות המיוחדות שהצדיקו את ההשהייה, יש להביא את העצור בפני שופט בהקדם האפשרי או לשחררו.
4. כלומר, גם על פי החוק היום, כאשר בעבירת ביטחון עסקינן, ניתן לעכב הבאתו של עצור בפני שופט עד 48 שעות, כאשר "יש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה". הסעיף המוצע, אם כן, מבקש לאפשר עיכוב הבאתו בפני שופט של עצור זר החשוד בעבירת ביטחון, גם כאשר אין צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה.
5. בתזכיר החוק נאמר, כי הוראה זו דרושה בשל ה"מאפיינים המיוחדים" של חקירת מי שאינו תושב בעבירות ביטחון: העובדה שבמקרים רבים אין לרשויות החקירה גישה לעדים פונטציאליים או למידע מודיעיני; העובדה שבמקרים רבים החשוד פועל על פי מניעים אידיאולוגיים ואינו משתף פעולה עם חוקריו; והעובדה, כי "חלק מהחקירות חייבות להתקיים ברציפות וללא הפרעה במיוחד בימים הראשונים…" נראה, כי תכליתו הפסולה של הסעיף המוצע הנה לאפשר שימוש במעצר עצמו ככלי לחץ, ה"מסייע" לחוקרים בניסיון לבודד את החשוד ולגרום לו לשתף פעולה בחקירה כנגד רצונו. כאשר הבאת העצור בפני שופט אינה מסכלת כל "פעולת חקירה דחופה", איזו הצדקה יכולה להיות לדחיית הביקורת השיפוטית, אלא אם מטרת הדחייה להבטיח כי לא יהיה כל פיקוח חיצוני על אופן ניהול החקירה או כי לא תהיה כל הפרעה לניסיון החוקרים "לשבור" את החשוד?
6. ודוקו: לביקורת השיפוטית על הליכי מעצר של חשודים תפקיד כפול: להבטיח כי אורך המעצר לא יעלה על הנדרש, ולהבטיח פיקוח שיפוטי על אופן ניהול החקירה. עצם החובה להביא עצור בפני שופט בתוך 24 שעות משמשת ערובה חשובה מפני הפעלת אמצעי לחץ פסולים בחקירה ומפני השימוש במעצר כדי ליצור אצל החשוד את התחושה, כי הוא מנותק לחלוטין מן העולם החיצון ונתון לחסדי חוקריו. יתרה מזאת, עצם ידיעתו של עצור, כי יובא בפני שופט בתוך 24 שעות, יש בה כדי לצמצם את החשש, שמא המעצר עצמו – ותחושת הנתק וחוסר האונים שהוא מביא עמו – יביאו לשתף פעולה עם חוקריו בניגוד לרצונו, ואף להודות במעשים, שהוא לא ביצע.
7. למותר לציין, כי הבאתו של עצור בפני שופט מהווה גם ערובה חיונית ומרכזית מפני שימוש בעינויים בחקירות. במקרים רבים – בייחוד כאשר נמנע מהעצור להיפגש עם עורך דין (דבר נפוץ בעבירות ביטחון דווקא) המועד הראשון, בו ניתנת לעצור הזדמנות להתלונן על שימוש באמצעים פסולים נגדו או על עינויים, הוא כאשר הוא מובא בפני שופט. עצם הוצאתו של החשוד מידיהן של רשויות החקירה והבאתו לרשותו של גורם שיפוטי ניטרלי, מהווה כלי חיוני בשמירת זכויותיו בחקירה.
8. לסיכום, בהעדר פעולות חקירה דחופות, המחייבות השהיית הבאתו של עצור בפני שופט למשך שעות ספורות, עיכוב בקיומה של ביקורת שיפוטית יכול לשרת אך ורק תכליות פסולות. הוא יכול אך להכשיר שימוש במעצר ככלי לחץ, ולאפשר לרשויות החקירה לנהוג כראות עיניהן ללא כל ביקורת חיצונית. הוא מגביר באופן משמעותי את החשש לשימוש בעינויים ואת החשש, שמא שיטות חקירה פסולות יביאו חשודים להודות במעשים, שלא ביצעו.
9. ניסיון זה לאפשר קיומה של חקירה ממושכת ללא ביקורת שיפוטית נאותה נוגד בצורה ברורה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת עקרונות המשפט החוקתי הישראלי (וראו: בג"צ 6055/95 צמח נ` שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241). בנוסף, הוא סותר את הוראות משפט זכויות האדם הבינלאומי, אליו מחוייבת מדינת ישראל (על החובה להביא עצור פלילי בפני שופט באופן מיידי ראו בין השאר את סעיף 9(3) לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966 1 . היום מקובל לומר, כי חובה זו, המהווה ערובה מרכזית מפני מעצר שרירותי, מגלמת עקרון כללי של המשפט הבינלאומי המינהגי.2 לאור חשיבות הביקורת השיפוטית בהבטחת שמירה על כבודו ושלומו של הכלוא, אי הבאת עצור בפני שופט מהווה גם הפרה של חובת המדינה להבטיח, כי "אנשים שנשללה חירותם ינהגו בהם ברוח אנושית ומתוך התחשבות בכבודו העצמי של האדם" (סעיף 10(1) לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות)).
10. מטעמים דומים אנו מתנגדים גם להצעה שבסעיף 2(3), להאריך את התקופה המקסימאלית לכל הארכת מעצר ל-20 ימים, ואת התקופה הדרושה עד להתערבות היועץ המשפטי לממשלה ל-40 ימים.
קיום דיוני הארכת מעצר שלא בנוכחות החשוד – סעיף 2(4) להצעת החוק
11. סעיף 2(4) להצעת החוק מבקש לקבוע, כי לאחר שבית המשפט האריך מעצרו של אדם, לתקופה של פחות מ-20 ימים, יוכל הוא לשוב ולהאריך את המעצר, לתקופה שלא תעלה על יתרת התקופה שעד 20 ימים ממועד הדיון הראשון, ללא נוכחות העצור.
12. עוד מבקש סעיף 4 לקבוע, כי דיון בבקשה לעיון חוזר או בערר על החלטת המעצר יתקיים שלא בנוכחות העצור, אלא אם הורה השופט אחרת.
13. על פי החוק היום, קיימת תמיד חובה לקיים דיון בהארכת מעצר, בערר או בבקשה לעיון חוזר בנוכחותו של העצור, אלא אם נוכח בית המשפט, על פי חוות דעת רפואית, כי החשוד אינו יכול להשתתף בדיון מסיבות בריאותיות (סעיף 16(2) לחוק המעצרים).
14. מהטעמים המפורטים לעיל נראה, כי גם הצעה זו אינה משרתת כל תכלית לגיטימית. מטרתה האחת והיחידה להאריך את התקופה, שבה ניתן יהיה להחזיק עצור מנותק מהעולם החיצון, ללא הבאה פיזית בפני שופט. מטרתה לכאורה להבטיח, כי למשך תקופה ארוכה זו יהיה העצור נתון לחלוטין לחסדי חוקריו וכי יחוש עצמו חסר אונים בחקירה המתנהלת נגדו. אין דבר זר יותר לשיטת המשפט הדמוקרטית מאשר ניסיון לקבוע מנגנונים בחוק, שתכליתם לאפשר שימוש במעצר ככלי לחץ וקיום חקירה ללא פיקוח שיפוטי נאות.
15. גם בהקשר זה חשוב לזכור, כי במקרים רבים חשודים בעבירות ביטחון אינם מורשים להיפגש עם עורך דין למשך תקופה ממושכת. על פי החוק היום, כאמור, ניתן למנוע מעצור בעבירת ביטחון להיפגש עם עורך דין למשך 10 ימים ללא אישור שיפוטי, ולמשך 21 יום באישור בית המשפט. כפי שנראה להלן, תזכיר חוק זה מבקש להאריך תקופה זו ל-50 ימים (!). בנסיבות אלו, נודעת חומרה יתרה לאי הבאה בפני שופט, שכן משמעותה המעשית ניתוק העצור מהעולם החיצון למשך תקופה ממשוכת.
דחיית פגישה עם עורך דין למשך 50 ימים – סעיף 2(5) להצעת החוק
16. כאמור, הצעת החוק מבקשת להעניק סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך מניעת פגישה של עצור עם עורך דינו לתקופות מצטברות של עד 50 ימים.
17. זכותו של עצור חשוד להיפגש עם עורך דין היא זכות יסוד מהמדרגה הראשונה, המעוגנת היטב במשפט החוקתי הישראלי ובמשפט הבינלאומי, והמהווה תנאי חיוני להגנה על מכלול זכויותיו כאדם. גם ההסדר הדראקוני הקיים היום בסעיף 35 לחוק המעצרים, המאפשר מניעת פגישה של עצור עם עורך דין למשך תקופה ממושכת על פי עילות רחבות ביותר, אינו ראוי; אין כל הצדקה להרחיב הסדר זה ולהעצים את הפגיעה החמורה הטמונה בו. מתן סמכות לרשויות החקירה להחזיק אדם במעצר 50 ימים ללא פגישה עם עורך דין, יש בו כדי למוטט את ההגנות המינימאליות, המיועדות לשמור על זכויותיו של העצור והנחקר.
אפליה פסולה
18. ההסדר המוצע בהצעת החוק מבקשת לקובע אפליה פסולה ובלתי מוצדקת בין חשודים בעבירות ביטחון, שהנם תושבי מדינת ישראל, לבין חשודים זרים. אפליה זו נוגדת אף היא את עקרונות המשפט החוקתי הישראלי ואת כללי המשפט הבינלאומי.
19. כפי שצוין אף בתזכיר עצמו, מטרת אפליה זו "לפתור" את ה"בעיה" שנוצרה עם ביטול תחיקת הביטחון ברצועת עזה, על סמכויותיה הרחבות בתחום האכיפה. כאמור בתזכיר, נדרש כביכול פתרון חקיקתי, משום שהיום, "עם סיום הממשל הצבאי באיזור חבל עזה אין עוד לרשויות החקירה סמכויות כאמור בהתייחס לתושבי חבל עזה".
20. ניסיון זה "לייבא" עקרונות אכיפה בלתי-ראויים ממשטר צבאי של תפיסה לוחמתית אל תוך המשפט הישראלי הפנימי, תוך יצירת "דין מיוחד" אשר יחול על סוג מסויים של בני אדם, הנו מסוכן וחמור ביותר.
21. לאחרונה פסל בית הלורדים באנגליה חוק מיוחד, אשר התיר מעצר מינהלי של זרים החשודים בפעילות טרור, אף בהעדר אפשרות מעשית להרחיקם מן המדינה3 . בית הלורדים קבע שם, כי קביעת הסדר מיוחד לזרים – אשר אינו קשור באופן ענייני להליכי הרחקה עצמם או לשאלת מעמדם החוקי במדינה – מהווה אפליה בלתי חוקית, הנוגדת את איסור האפליה הקבוע בסעיף 14 לאמנה האירופאית לזכויות אדם. סעיף זה דומה בלשונו לסעיף 2(1) לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, הקובע כי:
| "Each State Party to the present Covenant undertakes to respect and to ensure to all individuals within its territory and subject to its jurisdiction the rights recognized in the present Covenant, without distinction of any kind, such as race, colour, sex, language, religion, political or other opinion, national or social origin, property, birth or other status" |
22. הקשיים בחקירת עבירות ביטחון, אליהם הצביעו מנסחי התזכיר, אינם מיוחדים בהכרח לזרים, ועשויים להתעורר באותה מידה גם בחקירת תושבי המדינה, החשודים בעבירות כאמור. כמפורט לעיל, חוק המעצרים כבר כולל בתוכו הסדר מיוחד החל על חקירת עבירות אלה (הסדר אשר אף הוא, לפחות בחלקו, פוגע פגיעה בלתי מוצדקת בזכויות האדם), ואין כל הצדקה לקבוע הסדר שונה לזרים דווקא.
23. לאור כל האמור לעיל, הננו פונים אליכם בבקשה דחופה לפעול לביטול הצעת חוק מסוכנת וחמורה זו.
בכבוד רב ובברכת שנה טובה,
לילה מרגלית, עו"ד
15 בנובמבר 2005
לכבוד
ח"כ…
חבר/ת ועדת חוקה, חוק ומשפט
בקרוב תידון הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשנ"ו-2005 בוועדת חוקה, חוק ומשפט, להכנה לקריאה שניה ושלישית. אנו פונים אליך בבקשה לפעול לסיכול הצעת חוק אנטי-דמוקרטית זאת, הפוגעת אנושות בזכויות האדם במדינת ישראל.
הצעת החוק מבקשת לקבוע הוראות מיוחדות ומפלות למעצר וחקירה של חשודים בעבירות ביטחון, שאינם תושבי המדינה. בין השאר היא מבקשת:
1. לאפשר להחזיקם עד ארבעה ימים במעצר, מבלי להביאם בפני שופט, כל אימת ש"צורכי החקירה מחייבים זאת". גם על פי החוק הקיים, כאשר בעבירת ביטחון עסקינן, ניתן לעכב הבאתו של עצור בפני שופט עד 48 שעות, כאשר "יש צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה". הסעיף המוצע, אם כן, מבקש לאפשר עיכוב הבאתו בפני שופט של עצור זר החשוד בעבירת ביטחון, גם כאשר אין צורך בפעולה דחופה הנדרשת בקשר לחקירה.
2. לאפשר לבית המשפט לדון בעניינם של חשודים אלה ולהאריך את מעצרם שלא בנוכחותם בנסיבות שונות. יש בכך משום פגיעה אנושה בזכות העצור להליך הוגן, והפרה בוטה של עקרון היסוד, על פיו אדם זכאי להיות נוכח בדיונים משפטיים, הנוגעים לעניינו.
3. לאפשר למנוע מחשודים אלה להיפגש עם עורך דין לתקופה של 50 ימים (!) מיום מעצרם בנסיבות שונות.
משמעותה החמורה של ההצעה היא מתן היתר למשטרה ולשב"כ לחקור חשודים אלה כשהם מנותקים מהעולם החיצון למשך תקופה משמעותית. היא פותחת פתח חמור לשימוש בשיטות חקירה פסולות ואף להשגת הודאות שווא.
האתגר שלנו כמדינה דמוקרטית הוא להגן על ביטחון אזרחנו תוך שמירה על עקרונות היסוד, המהווים את הבסיסי לקיומנו.
בשנת 2004 פסל בית הלורדים באנגליה הסדר מעצר לחשודים בטרור, בשל היותו מפלה כנגד זרים.
אסור להכתים את ספר החוקים במדינת ישראל בהסדר מפלה מעין זה!
אל תיתנ/י ידך לפגיעה כה אנושה בתקינות ההליך הפלילי במדינת ישראל ובעקרון השוויון בפני החוק!
"משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה" ויקרא כד : כב
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
