המדינה מתנערת מאסיריה

המכרז להקמת כלא פרטי בישראל מלא פגמים, שיפגעו קשות בזכויות האסיר

דורי ספיבק

לעיסוק התקשורתי הבלתי פוסק בתוכנית ההתנתקות בשנה האחרונה היה מחיר כבד. שורה של נושאים שלהם חשיבות כלכלית וחברתית מן המעלה הראשונה נדחקו אל מחוץ לסדר היום של התקשורת, ולפיכך נעלמו מעיני הציבור. תהליך הפרטת בתי הסוהר הוא דוגמה מובהקת. הסיקור התקשורתי של מהלך דרמטי זה היה מועט ושטחי ונקלע למלכודת המאפיינת את הצגתם של סכסוכים "חברתיים" רבים: הצגת העמדה החד-משמעית של "הארגונים החברתיים" המתנגדים נחרצות להפרטה, ומנגד הוצגה העמדה המוכרת של האוצר, הטוען לא רק לחיסכון ניכר שצפוי כתוצאה מן ההפרטה, אלא גם להעדר פגיעה בזכויות האסיר.

האם המכרז שפירסמה הממשלה כולל מספיק ערובות לשמירה על זכויות היסוד של האסירים?

נראה כי האוצר עשה מאמצים להסתיר מן הציבור את תוכנו של המכרז, בטענה שלפיה חשיפתו יפגע בביטחון הציבור. לפני כחודש, לאחר מאבק משפטי שארך קרוב לשנה, ורק בעקבות התערבותו האישית של היועץ המשפטי לממשלה, העביר האוצר לעיון האגודה לזכויות האזרח את חלקם הגדול של מסמכי המכרז. שלא במפתיע, הסתבר שלאוצר היו סיבות טובות להסתיר את פרטי המכרז, סיבות שאין בינן ובין ביטחון המדינה דבר וחצי דבר.
מהמידע שנחשף עד כה מצטיירת תמונה עגומה. בניגוד להבטחות קודמות, מסתבר שהאוצר עושה כל שביכולתו כדי לחסוך בעלויות, באמצעות הצבת דרישות מינימום נמוכות במיוחד בכל הקשור לתנאים לאסירים, באופן שיביא לפגיעה קשה בזכויותיהם. שטח המחיה לאסיר, שהוא אחד הנושאים הקריטיים לצורך רווחתו, הוא דוגמה טובה. צפיפות האסירים בישראל היא מן הגבוהות בעולם המערבי, ואולי אף הגבוהה ביותר.

בדיון בכנסת שנערך לאחרונה הדגיש נציב שירות בתי הסוהר, רב גונדר יעקב גנות, כי המצב הקיים, שבו לכל אסיר מוקצב שטח של 3.4 מ"ר בממוצע, הוא בלתי נסבל, וטעון שיפור מיידי. הנציב השווה את ישראל לספרד, שבה מוקצים 10 מ"ר לאסיר, ולממוצע הכלל-אירופי שהוא 6 מ"ר.

ומה יהיה שטח המחיה הממוצע לאסיר בבית הסוהר המופרט? למרבה התדהמה, המכרז קובע כי לכל אסיר שייכלא בתא של ארבעה יוקצבו 4.1 מ"ר בלבד. רק במעט טוב יותר מן המצב היום, שהוא בלתי נסבל, ורחוק מאוד מהסטנדרט המערבי. ואם לא די בכך, הכלא יכלול גם תאי כליאה זמניים בהם יוקצבו רק 2.5 מ"ר לאסיר.

קיימות עוד דוגמאות רבות. כך, למשל, מהזכיין לא יידרש לספק צרכים בסיסיים כמו מים חמים בכל שעות היום. בנוסף, לא ברור מהן הערובות לאיכות השירותים הרפואיים אותם יקבל כל אסיר. הזכיין גם לא יהיה ערוך לטפל באסירים הסובלים ממצוקה נפשית. אסיר שיוגדר כבעל סיכון אובדני אמור להיות מועבר לכלא ציבורי, אך לא ברור אם יהיה אפשר להעבירו במהירות הנדרשת.
ככלל, המכרז אינו כולל הסדר מפורט בדבר היקף הפיקוח הממשלתי על פעילות הזכיין הפרטי. ממשלה, שהרקורד שלה באכיפת התחייבויות זכיינים שזכו במכרזים ממשלתיים הוא כה עגום, צריכה להיות מאוד מוטרדת מהעדרו של מנגנון פיקוח ברור ומחייב, כחלק בלתי נפרד ממסמכי המכרז.

מאז חקיקת החוק במארס 2004 לא התקיים במליאת הכנסת או בוועדות הכנסת ולו דיון אחד מסודר בתהליך הפרטת בתי הסוהר.
גם אם נראה שהוויכוח הציבורי על עצם הקמת בית סוהר פרטי ראשון הסתיים, לא מאוחר מדי לעצור ולתקן את כל הפגמים הקשים שבמכרז עצמו. לאחר כריתת ההסכם עם הזכיין, שאמור על פי לוח הזמנים הנוכחי להיחתם כבר בחודשים הבאים, ולחייב את המדינה למשך 25 שנה – יהיה מאוחר מדי לבכות על החלב שנשפך.


עו"ד ספיבק הוא סגן מנהלת התוכניות הקליניות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח

המאמר פורסם באתר "הארץ" ב-15.9.05

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הפרטה,זכויות אזרחיות,זכויות אסירים,זכויות בהליך הפלילי,זכויות חברתיות

סגור לתגובות.