דנג"צ 4252/00
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותר:
שר הפנים
ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, ירושלים
נגד
המשיבים:
1. ניקול ברנר-קדיש
2. רותי ברנר-קדיש
3. מתן ברנר-קדיש
ע"י ב"כ עוה"ד דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ואח`
האגודה לזכויות האזרח בישראל
ת"ד 34510, ירושלים 91000
טל`: 6521218-02, פקס: 6521219-02
בהתאם להחלטת הנשיא הנכבד מיום 31.8.05 מוגשת בזה תגובת המשיבים.
1. עתירה זו הוגשה לפני למעלה מחמש שנים. הגשת הסיכומים מטעם בעלי הדין הושלמה לפני קרוב לארבע שנים.
2. כפי שצויין בתגובת העותר, כבר לפני זמן רב החליטה הממשלה, כי דרך המלך להתמודד עם הסוגייה של הכרה בצווי אימוץ זרים היא על ידי קביעת הסדר מקיף בחוק. לפיכך ביולי 2003 הוגשה לכנסת הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס` 4), התשס"ג-2003 (הצ"ח התשס"ג עמ` 593).
3. במאמר מוסגר יצויין, כי ההסדר שנקבע בהצעה הוא פסול ומפלה. על פי הצעת החוק יוכר צו אימוץ זר רק אם הוא מתייחס לאימוץ של איש ואשתו יחד (לרבות ידועים בציבור) או למאמץ יחיד.
4. בתזכורת ביום 2.2.05 ביקשה המדינה אורכה של שלושה חודשים על מנת לשקול את שינוי הצעת החוק בנושא זה לאור הלכת ירוס-חקק. המשיבים התנגדו לבקשת האורכה. לפיכך הוחלט, כי המדינה תגיש הודעת עדכון, הכוללת את בקשת האורכה, והמשיבים יוכלו להגיב לה.
5. והנה נקפו להם 7(!) חודשים, ולאחר תזכורות חוזרות ונשנות מצד ב"כ המשיבים הגישה המדינה הודעה לקונית, לפיה "בכוונת הממשלה להביא נוסח מתוקן של ההצעה לאור פסיקת בית המשפט בעניין ירוס-חקק. . . ". משמע בתקופה הארוכה שחלפה לא ברור מה נעשה בעניין.
6. משבחרה המדינה בהליך של חקיקה, אין מקום להעסיק את בית המשפט בסוגיה. המדינה אינה בעל דין רגיל, ואין לאפשר לה מצד אחד לקדם הצעת חוק בנושא ומן הצד השני לנסות את מזלה בבית המשפט. בימים אלה דחה בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים עתירה לדיון נוסף בעניין הגשת תובענות ייצוגיות לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למרות חילוקי דעות מהותיים בין השופטים נפסק פה אחד, כי אין מקום לשוב ולהידרש להלכה שנפסקה בשל הליכי החקיקה שהחלו בכנסת (דנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכוח אדם נ` מ"י, פס"ד מיום 1.9.05). דברים, שנאמרו שם לעניין עתירה לד"נ נגד המדינה, יפים מכוח קל וחומר כאן, שעניינו בעתירה לד"נ מטעם המדינה.
7. (א) יתרה מזו, העילה לבקשת העותר לקיום הדיון הנוסף פסה מן העולם עם מתן פסק הדין בעניין ירוס-חקק. בסעיף 6 לבקשה לקיום דיון נוסף נאמר כך: "המבקש יטען כי ההלכה שנקבעה, בדעת הרוב, ואשר הנמקותיה שונות, מחייבת את פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין במדינת ישראל סטטוס של מוסד חברתי-משפטי – שתי אמהות לילד – שאינו מוכר בדין הישראלי, ובכך יוצרת מינה וביה סטטוס שכזה". ובסעיף 2 לסיכומי העותר נאמר כך: "עמדת העותר היא כי אין לחייב את פקיד הרישום לרשום מוסד חברתי-משפטי שאינו מוכר כלל ועיקר בדין הישראלי – מוסד אשר יצירתו כרוכה בהכרעה בשאלות ערכיות, המעוררות סוגיות חברתיות קשות, שעניינן תפישת המשפחה והאימוץ בישראל. . . מאז מתן פסק הדין, התקבלה פסיקה בבית המשפט המחוזי, אשר דעת הרוב בה מאשרת את העמדה לפיה לאימוץ חד-מיני אין תבנית משפטית מוכרת בדין המקומי" ]הוא פסה"ד בעניין ירוס-חקק, ד` י`[.
(ב) משמע, הסוגיה שהטרידה את העותר היא ההכרה שהעניק פסק הדין לגישתו לאימוץ על ידי בנות זוג בנות אותו המין. זאת בעת שאימוץ כזה לא היה מוכר לפי הדין הישראלי. מצב זה פס מן העולם עם מתן פסק הדין בעניין ירוס-חקק, ולפיכך כל הסוגיה כולה הפכה לתיאורטית. במצב דברים זה אין מקום שבית המשפט יידרש לדוש שוב בהלכה, שאין לה כל נפקות מעשית.
(ג) במאמר מוסגר יצויין, כי היקף התפרסותה של הלכת פונק-שלזינגר יידון במסגרת העתירות בבג"צ 3045/05 ו-3046/05, שעניינן רישום נישואין של בני זוג בני אותו המין, שנישאו בקנדה. העותר דכאן הוא המשיב דשם, ואם יש לו השגות כלשהן על תחום התפרסותה של הלכת פונק-שלזינגר, הוא יוכל להעלותן שם. הדיון בעתירות קבוע ליום 16.11.05.
8. אמנם בית המשפט הנכבד סירב לבקשת העותר לעכב את ביצוע פסק הדין, והמשיב 3 רשום כיום כילדן של המשיבות 1-2. יחד עם זאת מאז הגשת העתירה נולדו למשיבה 1 שני ילדים: נ` בן קרוב לשבע שנים, וש` בן שנתיים וחצי. המשיבה 2 אימצה אותם בארה"ב. מאז נעתר בית המשפט הנכבד לקיום הדיון הנוסף מסרב משרד הפנים לרשום ילדים במצבו של המשיב 3. לפיכך התמשכות ההליכים גורמת נזק של ממש לכל אותם ילדים, שאומצו בחו"ל על ידי בן זוג בן אותו המין, ומעמדם בארץ מבחינת הרישום במרשם האוכלוסין אינו מוסדר.
9. בשל כל הטעמים הללו מתבקש בית המשפט הנכבד שלא להעתר לבקשות אורכה נוספות מצד העותר ולדחות את העתירה לדיון נוסף.
6 בספטמבר 2005
___________________
דן יקיר, עו"ד
ב"כ המשיבים
