האגודה לזכויות האזרח פנתה בסוף השבוע החולף אל ראש הממשלה ואל שר הביטחון, בשם המועצה המקומית ברטעה א-שרקייה, באשר לפגיעות בזכויות האדם של תושבי מובלעת ברטעה, כתוצאה מהקמת גדר ההפרדה באזור. את הפניה המפורטת כתבה עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח.
מובלעת ברטעה מצויה בחלקה הצפוני של התוואי המערבי של גדר ההפרדה, מערבית לכפר יעבד ולעיר ג`נין ודרומית-מזרחית לואדי ערה ולאם אל-פאחם. במובלעת חיים כ-4,300 פלסטינים, רובם הגדול בכפר ברטעה א-שרקייה, ומיעוטם (כ-1,000 תושבים) בארבעה כפרים נוספים. הכפר ברטעה עצמו חולק במלחמת 1948 לשני חלקים על ידי הקו הירוק: ברטעה א-שרקייה בצדו הפלסטיני של הקו הירוק וברטעה אלע`רביה בצדו הישראלי. אחרי כיבוש הגדה המערבית, בשנת 1967, הפך הכפר ברטעה ליישוב מאוחד לכל דבר עד לתחילת האינתיפאדה השניה, במהלכה החל היישוב לתפקד כשני חלקים, על אף שלמראית עין לא חל כל שינוי פיזי במבנהו. תוואי גדר ההפרדה עובר בין המובלעת לבין יתר חלקי הגדה, כשבין כפרי המובלעת ובין שטח ישראל לא קיים כל מכשול פיזי, והתנועה אל תחומי ישראל נעשית ללא הפרעה, אם כי היא מותרת רק לבעלי תעודת זהות ישראלית ולא לתושביה הפלסטינים של המובלעת, הצפויים לעונש כבד אם יעזו לעבור לתחומי המדינה.
ארבעה מעברים בנויים בגדר, באזור שבין המובלעת ובין אזור הכפר יעבד והעיר ג`נין. העיקרי שבהם הוא שער ריחן, הממוקם בסמוך לכפר אום א-ריחן. שני שערים נוספים, הממוקמים בסמוך לכפרים ענין ודאהר אל-עאבד, פתוחים רק בעונת המסיק, במשך 45 ימים בשנה בלבד, וגם אז רק לשעה אחת בבוקר ולשעה אחת בערב. השער האחרון, בסמוך להתנחלות שקד, פתוח רק לתלמידים ובמשך שנת הלימודים בלבד, והוא נפתח למשך חצי שעה בבוקר ולחצי שעה בצהריים.
החל מחודש אוקטובר 2003, כותבת עו"ד בולוס, נתבקשו תושבי ברטעה א-שרקייה להצטייד באישורים לצורך מעבר דרך שער ריחן. למרות שההיתר אינו נוקב בשעות למעבר בשער, לתושבי הקבע בכפר מותר לעבור דרכו מהשעה 6 בבוקר עד לשעה 9 בערב וללא רכביהם (אלא אם ביקשו וקיבלו היתר מיוחד למעבר עם הרכב). עם פרוץ האינתיפאדה השניה עברו כמה מאות תושבים משטחי הרשות הפלסטינים אל הכפר ברטעה א-שרקייה. תושבים אלה נדרשים כיום "להוכיח" שהם אכן תושבי קבע במובלעת בכדי לקבל היתר למעבר בשער ריחן. רשויות הביטחון מערימות עלים קשיים רבים, וחלקם אף נאלצו לפנות לערכאות שיפוטיות כדי שיוכרו כתושבי קבע. מצבם של אלה, שעדיין לא הוכרו ככאלה, הינו חמור ביותר, והם כלואים בתוך המובלעת ללא כל יכולת לצאת ממנה. תושבי הרשות הפלסטינית העובדים בתחומי המובלעת נדרשים גם הם לקבל היתרים: נשים נדרשות לקבל היתרים, המונפקים לתקופה של 3 חודשים, ואלה כוללים הגבלה של שעות המעבר בין 5 בבוקר ו- 7 בערב. גברים אינם רשאים כלל לקבל היתרי מעבר לצורך עבודה במובלעת, אלא אם הם מורים במקצועם (ולעתים גם טכנאים ומומחים אחרים, רק לצורך עבודות פיתוח ותשתית בכפר). נשים שמקורן מברטעה א-שרקייה ואשר נישאו לגברים מחוץ לכפר חייבות לקבל היתר, המונפק לשלושה חודשים בלבד, כדי לבקר את משפחותיהן. מבין כ-110 נשים כאלה, בקשותיהן של 20 נדחתה "מסיבות ביטחוניות". גם כ-40% מבני זוגן של הנשים, שנישאו מחוץ לכפר, לא קיבלו היתר כניסה למובלעת, וזאת בלא שניתנו נימוקים ובלא כל אפשרות שימוע. גם ביקורי משפחות של נשים משטחי הרשות, אשר נישאו לתושבי המובלעת ועברו להתגורר בה, נמנעת במרבית המקרים. עו"ד בולוס מוסיפה עוד, כי בקשות לקבלת היתרים מטופלות באיטיות, והתשובות מתקבלות רק לאחר חודש-חודשיים, כאשר כ-10% מהבקשות, אשר מוגשות על ידי תושבי הרשות הפלסטינית, נדחות ללא נימוק.
עו"ד בולוס מבהירה, כי במצב זה נפגעות רבות מזכויותיהם הבסיסיות ביותר של תושבי המובלעת. כך נפגעת קשות הזכות לבריאות, עד כדי סכנת מוות, בשל המגבלות הקשות במעבר אל המרפאות ובתי החולים, המצויים כולם בשטחי הרשות הפלסטינית, פרט לשירותים המצומצמים ביותר, הניתנים בתחומי המובלעת על ידי רופא אחד, רוקח אחד, ואחות אחת שמגיעה דרך השער ומביאה איתה את התרופות, וכן מרפאות ניידות, אחת מהן לילדים, שמגיעות לשטחי המובלעת רק פעם בשבוע. יצויין, כי גם אמבלונסים פלסטיניים מנועים מלהיכנס למובלעת, וכדי לפנות חולה, יש צורך להובילו ברכב פרטי אל השער, ומשם לאמבולנס שמצדו השני. דבר זה מסכן חיים במקרי חירום וקשה מאוד בלילה ובתנאי מזג אוויר קשים. נשים יולדות נאלצות לעבור מבעוד מועד לשטחי הרשות או ללדת בבתיהן, תוך סיכון רב, בשל הטרטורים הרבים בשער (יולדת אחת נאלצה להמתין כשעתיים ליד השער, עד שלבסוף נאלצה לחזור הביתה וללדת שם).
כן נפגעת קשה הזכות לחינוך: מאז הקמת הגדר מתקשים מורים משטחי הרשות להגיע לבתי הספר במובלעת, ורבים מהם הוחלפו בתושבים מקומיים, המחוסרים ניסיון והכשרה בהוראה. ציוד מעבדות, מחשבים וציוד משרדי אינם מועברים דרך השער מסיבות "ביטחוניות", והפיקוח וההדרכה של משרד החינוך הפלסטיני הופסקו בשל הקושי במעבר מפקחים. בשל חוסר היכולת להעביר חומרי בניה ומכונות, לא ניתן גם לבנות כיתות חדשות או מבני חינוך בתחומי המובלעת. סטודנטים מהמובלעת, הלומדים בשכם או בביר זית נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם, בשל העיכובים היומיומיים הממושכים בשער, ואחרים – שאינם יכולים להרשות לעצמם מגורים מחוץ לכפר – נאלצים לעזוב את לימודיהם.
הפרנסה והמסחר, מסבירה עו"ד בולוס במכתב, נפגעו גם הם, שכן מאז הוקמה הגדר הפכו הקשרים המסחריים עם ג`נין לבלתי אפשריים. הובלת הסחורות התייקרה מאוד, שכן היא כרוכה כיום בהחלפת משאיות ובפיקוח צמוד. כתוצאה מכך, נסגרו כ-80% מהעסקים והחנויות בברטעה א-שרקייה. חיילים מחרימים מוצרי מזון בכמות גדולה, שמביאים איתם התושבים לבני משפחתם המורחבת, וההמתנה עם סלי קניות כבדים הפכה בלתי נסבלת. בלית ברירה מתקיימים כיום קשרי המסחר עם ישראל, והתושבים – שאינם רשאים להכנס לישראל – נאלצים להסתמך על חופש התנועה של שותפיהם למסחר. התושבים, שמשכורתם משולמת ברמת השכר הנהוגה ברשות הפלסטינית, מתקשים מאוד להסתדר עם רמת המחירים הנהוגה בישראל. חקלאים, שאדמותיהם נמצאות מעבר לגדר, נאלצו לוותר על מקורות הכנסתם או למכרם במחירי הפסד, ומפעלים קטנים בשטחי המובלעת נאלצו להצטמצם. התשתיות באזור נפגעו גם הן באורח קשה, והתושבים נאלצים להאריך את דרכם פי כמה וכמה, בהשוואה לתקופה של טרום ימי הגדר. גם המרקם החברתי-קהילתי נפגע קשות, בשל בידוד התושבים ממשפחותיהם ומחבריהם, שמצדה השני של הגדר, תוך פגיעה קשה בכבודם. כך, למשל, לא יכולים בני משפחה מהעבר המזרחי של המובלעת לבקר את קרוביהם שבתוכה, ואפילו לו להשתתף בשמחותיהם ובלוויותיהם. גם נישואין מחוץ לכפר מתקיימים כיום פחות מבעבר, בשל חששן של נשות המובלעת מניתוק קשריהן המשפחתיים.
פגיעות אלה, מסכמת עו"ד בולוס, הן קשות ובלתי מידתיות. זאת ועוד, בניית הגדר מזרחית לכפרי המובלעת אינה משרתת מטרה ביטחונית כלשהי, משום שלא קיימת כל חסימה ביניהם לבין שטח ישראל. כך, ההפרדה היחידה שמשיגה גדר זו, היא הפרתם של תושבי המובלעת משטחי הרשות הפלסטינית. מכאן עולה, מבהירה עו"ד בולוס, שמטרת התוואי בו נבנתה הגדר הינה סיפוח דה-פקטו של התנחלויות, המצויות בשטח המובלעת, לשטח ישראל, תוך פגיעה בלתי סבירה בתושבים שנכלאו במובלעת.
לאור דברים אלה, מבקשת האגודה לזכויות האזרח, כי ראש הממשלה ושר הביטחון יורו על ביטול המובלעת, על ידי שינוי תוואי הגדר והצבתה לאורך הקו הירוק, תוך הותרת פתח בגדר בתוככי השטח הבנוי של ברטעה. זאת בשל העובדה, שהקו הירוק חוצה את הכפר לשניים. באזור זה ניתן יהיה לנקוט באמצעים חלופיים כדי למנוע חדירת מפגעים לתחומי ישראל. עד למימוש צעד זה, נאמר בפניית האגודה, יש לנקוט בצעדים מיידיים, שיקלו במעט על חיי התושבים, ובהם: פתיחה רציפה של כל שערי המובלעת, מתן היתרים לתושבי המובלעת למעבר ברכבם, הנהגת הקלות משמעותיות במתן היתרים לבני משפחותיהם משטחי הרשות הפלסטינית ולמבקשים לעבוד בתחומי המובלעת והתרת כניסה של אמבולנסים, צוותים רפואיים ושרותי חירום פלסטיניים.
