בג"צ 4634/04
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותרים:
1. רופאים לזכויות אדם
2. האגודה לזכויות האזרח
על ידי ב"כ עו"ד דורי ספיבק ו/או הישאם שבאיטה ו/או ד"ר נטע זיו ו/או מיכל אהרוני ו/או איתי הרמלין
מהתכנית לזכויות אדם
הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב
רמת אביב, תל – אביב 69978
טלפון: 03-6408361; פקס – 03-6407422
נגד
המשיבים:
1. השר לבטחון פנים
2. נציב שירות בתי הסוהר
באמצעות עו"ד ענר הלמן, מחלקת בג"צים, פרקליטות המדינה
תגובת העותרים לתגובה המקדמית מטעם המשיבים
בהתאם להחלטת כבוד השופטת ביניש מיום 20.10.04, העותרים מתכבדים בזאת להגיש את תגובתם לתגובה המקדמית שהגישו המשיבים ביום 14.10.04.
1. עתירה זו עניינה בבקשת העותרות להורות למשיבים לספק מיטה ללינת לילה לכל אסיר הנמצא במשמורת השב"ס, ולהמנע מלהלין אסירים על הרצפה.
2. מתגובת המדינה עולה שנכון ליום 11.10.04 לנו 397 אסירים על הרצפה, וזאת מתוך מספר כולל של כ-15,200 עצירים ואסירים במשמורת השב"ס והמשטרה (סעיף 10 לתגובה). חישוב מהיר מלמדנו שהמשיבים עומדים במבוקש בעתירה לגבי 97.4% מכלל העצירים והאסירים שבמשמורתם.
3. מוסכם על הצדדים לעתירה זו שלכל אחד מן האסירים המולנים על הרצפה (397 על פי הנתון האחרון, דהיינו 2.6% בלבד מאוכלוסיית העצירים והאסירים בישראל) עומדת זכות חוקתית למיטה ללינת לילה, זכות הנובעת באופן ישיר מזכותו לפי חוק יסוד: כבוד האדם חירותו (סעיף 4 לתגובת המדינה).
4. אין מחלוקת בין הצדדים שהפרת זכותם החוקתית של אסירים למיטה, והלנתם על רצפות תאי המעצר בתנאי צפיפות מחפירים, אינה עניין זמני או מקרי. המדובר במחדל המתמשך על פני שנים רבות. כמפורט בעתירה, בית משפט נכבד זה התריע פעמים רבות על חומרת המחדל. חרף זאת, במשך שנים לא מצאו המשיבים פתרון. חמור מכך, תגובתם אף איננה כוללת לוח זמנים או תחזית כלשהי בדבר מועד פתרון הבעיה. בלא התערבות מהירה של בית משפט נכבד זה, לא מן הנמנע שאסירים ימשיכו להיות מולנים על הרצפה עוד שנים רבות.
5. בניגוד לטענת המשיבים, בית משפט נכבד זה איננו מתבקש להורות, במסגרת עתירה זו, על שחרור אסירים בניגוד לחוק.
6. המשיבים יכולים ואף צריכים לפעול באופן מיידי ובדרכים חוקיות כדי לעמוד בחובתם החוקתית לספק מיטה לכל אסיר. כך למשל, יכולים המשיבים ואף צריכים לבחור באחת החלופות החוקיות הבאות, או בצירוף של כמה מהן, כדי לפתור באופן מיידי את מצוקת הכליאה. זאת, כפתרון של טווח קצר, ועד שיעמדו לרשותם מקומות כליאה נוספים:
א. סימן ט`1 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971, שתכליתו התמודדות עם מצוקת מקומות כליאה בשירות בתי הסוהר, מסדיר באופן חוקי את סמכויות הנציב להורות על שחרור מנהלי של אסירים (באישור גורמים שונים ובסייגים הקבועים בחוק). למיטב הבנת העותרות, באמצעות שימוש נרחב יותר בסמכות השחרור המנהלי ניתן לצמצם ואולי אף לפתור לחלוטין את נושא הלנת אסירים על המיטה.
ב. אם לא די בכך, יכולים המשיבים לבקש מהמחוקק להרחיב בהוראת שעה את היקף השחרור המנהלי של אסירים, כדי המידה הנדרשת לצורך עמידה בחובה החוקתית לספק מיטה לכל אסיר.
ג. המשיבים יכולים להנחות מיידית את רשויות התביעה להרבות בבקשות להטלת קנסות כספיים כבדים ורציניים, או בבקשות לעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודת שירות, וזאת בסייגים שנקבעו לכך בפסיקתו של בית משפט נכבד זה, כדלקמן: "לרגל המצב הבלתי נסבל, השורר בחלק מבתי הסוהר מבחינת קיום תנאים אנושיים מינימאליים של תרבות מגורים ואכילה, כפי שהדבר מצא שוב את ביטויו בדין וחשבון של ועדה מיוחדת בראשות השופט נ` קנת, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, ושנתפרסם בימים אלה, מן הראוי להרבות בהטלת קנסות כספיים כבדים ורציניים במקום ישיבה במאסר, כל עוד אין בכך משום ניגוד חריף לנסיבות העבירה והעבריין ולצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו." (ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ` סגל, פ"ד לה (4) 313, 327).
ד. המשיבים יכולים לצמצם, ולו באופן זמני, את מספר העובדים הזרים המוחזקים במשמורת עד הרחקתם מישראל. זאת, באמצעות שחרור חלק גדול יותר מהם בערבות, או באמצעות האטה זמנית במבצע הגירוש. כמו כן יכולים המשיבים באופן מהיר יחסית לאתר מקומות משמורת ראויים חלופיים ו/או נוספים לעובדים זרים, ובכך לפנות מקומות כליאה לאסירים.
ה. המשיבים מציינים שלפני מספר חודשים הם פירסמו מכרז תכנית לפיקוח אלקטרוני על עצורים משוחררים בערובה ואסירים משוחררים על תנאי, שיקיף בשנה הראשונה עד 250 מפוקחים בו זמנית (סעיף 13 לתגובה). הרחבה מסויימת של תכנית זו עשויה לפתור באופן מיידי את מצוקת הכליאה (נזכיר שוב – הנתון האחרון הינו של פחות מ-400 אסירים המולנים על הרצפה).
ו. המשיבים עצמם (סעיף 16 לתגובתם) מציינים שאחת הסיבות לכך שהבעיה לא מצאה את פתרונה במשך שנים כה רבות הינה המצוקה התקציבית הקשה (סעיף 16 לתגובתם). בכל הכבוד, על פי פסיקתו של בית משפט נכבד זה חובתם החוקתית של המשיבים להבטיח מינימום של כבוד אנושי לאסירים ועצירים אינה מותנית בקיומה של רווחה תקציבית. בדיוק כפי שמדינת קמרון שבאפריקה נדרשה לספק מיטה לכל אסיר על אף המצוקה התקציבית (ראי סעיף 32 לעתירה) כך גם ישראל חייבת להקצות משאבים נוספים ככל שיידרשו כדי למצוא פתרון מיידי למחדל.
7. נדגיש – במסגרת עתירה זו לא מתבקש צו המורה למדינה לפעול בהתאם לאחת החלופות שפורטו לעיל. כל שביקשנו להראות בפירוט שלעיל הוא, שמשמעות מתן הצו המבוקש אינה חיוב המדינה לשחרר אסירים בניגוד לחוק. כמפורט מעלה, בידי המשיבים קיימות חלופות חוקיות רבות שיש בהן כדי לפתור את בעיית הצפיפות בבתי הסוהר ולספק מיטה לכל אסיר כמבוקש בעתירה זו. יש להניח שקיימות חלופות נוספות שלא פורטו כאן. בכל מקרה, המדובר לכל היותר בשחרור מבוקר של מספר קטן יחסית של כלואים שאינם מסוכנים לציבור ו/או כלואים שריצו חלק גדול מעונש המאסר שנגזר עליהם.
8. נחזור ונזכיר שלפנינו מקרה מובהק של הפרת זכויות אדם קשה ונמשכת, המחייב בחינה מדוקדקת והכרעה מהירה של בית משפט זה, לאחר שיוצא צו על תנאי ולאחר שהמשיבים יגישו תצהיר תשובה מפורט. כפי שקבע בית משפט זה פעם אחר פעם:
"בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חירותו. את חירותו מקפח אדם – את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהיה עימו באשר יילך ויבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל-מחוץ לכלא. . . ובמקום שבעל-סמכות יפגע ללא-הצדק בכבודו של אסיר – בכבודו כאדם – יאמר בית-המשפט את דברו צלול וברור. כך הוא כבודו של אדם, במובנו הפשוט והרגיל של המושג. ועוד זכאי הוא אסיר בבית-כלא ל"תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים" (כלשונו של מ"מ הנשיא השופט חיים כהן בפרשת דרוויש. . .). אוכל לאכול, מים לשתות, בגד ללבוש, מיטה לישון בה, אוויר חופשי לנשום ושמיים להביט בהם. (כבוד השופט מצא בעע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פד"י נ(4) 136, 172, הההדגשה הוספה. ד.ס.)
נוכח כל האמור, בית המשפט מתבקש להוציא צו על תנאי בעתירה זו כבר בשלב דיוני זה. זאת, אף מבלי לקיים דיון בפני מותב ראשון בפני מותב תלתא.
לחלופין, מתבקש בית המשפט לקבוע דיון דחוף בעתירה.
______________
דורי ספיבק, עו"ד
ב"כ העותרים
