האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון פנו בימים האחרונים אל ראש הממשלה, אריאל שרון, ואל השר אהוד אולמרט, הממונה על ענייני המגזר הבדואי, בבקשה ליישם את החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז הדרום, ולמצוא חלופות מתאימות ליישובם של תושבי הכפר הבדואי הלא-מוכר ואדי אל-נעם. את הפניה, המדגישה את הצורך לשתף את התושבים בגיבוש חלופות אלה, כתבו עו"ד באנה שגרי-בדארנה מהאגודה לזכויות האזרח ומתכננת הערים נילי ברוך מעמותת במקום.
הוועדה המחוזית המליצה בחודש אוגוסט 2004 למצוא אתר חלופי ליישובן של המשפחות משבט אל-עזאזמה, המתגוררות כיום בוואדי אל-נעם, מדרום לבאר-שבע. בהחלטתה קבעה הוועדה, שלא לאשר את המיקום עליו החליטה הממשלה באוגוסט ,2000 בשכונות מדרום לעיירה שגב שלום, וזאת בשל אי-התאמתו של המקום לצרכי התושבים המיועדים, ובראש ובראשונה – בשל קרבתו המסוכנת לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, בדומה למקום מושבם הנוכחי. הוועדה אף המליצה לממשלה לקבוע את המיקום החדש תוך התייעצות עם התושבים. על אף ההחלטה המפורשת, והמחייבת מבחינה משפטית ותכנונית, הבהירה המנהלה לתיאום פעולות הממשלה במגזר הבדואי, באמצעות מר דני נחמיה, אשר נפגש עם נציגי התושבים בחודש ינואר האחרון, כי התוכנית לא תקודם בטרם יסתיים תהליך תכנונם ואכלוסם של שמונה יישובים, המתוכננים לאוכלוסייה הבדואית בנגב. מר נחמיה אף חזר והציע לתושבים לשוב ולבחון את חלופות המעבר לאחת העיירות הקיימות או לאחד משמונה היישובים המתוכננים.
עו"ד באנה שגרי-בדארנה ומתכננת ערים נילי ברוך מבהירות במכתב, כי חלופות אלה, שכבר נפסלו בעבר, לא תספקנה פתרון הולם לתושבי ואדי אל-נעם. תכנונן של העיירות הבדואיות ושל העיר רהט התגלה ככישלון, ולפיכך אין התושבים מוכנים לעבור אל פתרון זה שכשל. ההצעה להעביר את התושבים אל אחד היישובים החדשים המתוכננים, היא מבהירה, גם היא בעייתית, שכן יישובים אלה מיועדים למעשה להוות הכרה בכפרים בלתי מוכרים במיקומם הנוכחי, אך ורק בעבור תושביהם. זאת ועוד, הניסיון מצביע על כך, שהסכמה עקרונית של האוכלוסייה היא שלב חשוב בהצלחת הקמתו של יישוב. ההצעה לצרף את תושבי ואדי אל-נעם לאוכלוסייה אחרת, המתגוררת ביישוב בלתי מוכר אחר, הן מדגישות, משמעותה חריגה מן העמדה העקרונית, שנתקבלה על ידי מקבלי ההחלטות, בדבר ההכרה בצורך בהבחנה מרחבית-תרבותית, וחזרה למדיניות של ריכוז אוכלוסיות, שכבר הוכיחה את כישלונה. עוד הובהר במכתב, כי תכנון מרחבי לקהילות הומוגניות נהוג גם במקומות אחרים בארץ, למשל במקרים של מתן מענה יישובי לאוכלוסיות בעלות מאפיינים ייחודיים, כמו חרדים או דתיים-לאומיים. עוד נאמר במכתב, כי תכנון יישובים עצמאיים לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב אושר זה מכבר בפסיקת בג"ץ, כאמצעי של "העדפה מתקנת" לאוכלוסייה, שסבלה קשות ועודנה סובלת מאפליה מערכתית מתמשכת. שני הארגונים מציינים, כי צירופם של תושבי ואדי אל-נעם, המונים כ-5,000 נפשות, ליישובים הקיימים והמתוכננים יצריך הקצאת משאבי תכנון פיתוח, קרקע ותשתיות. ספק רב אם הדבר יהווה חיסכון בהקצאת משאבים, בהשוואה לאלה, שיידרשו לשם הקמת ישוב נפרד לתושבי הכפר.
תושבי הכפר הבלתי מוכר ואדי אל-נעם הועברו אל מיקומם הנוכחי בשנות ה-50, ממקום מושבם בעבר, על ידי מוסדות המדינה. מאז ועד היום הוקמו בצמוד לכפר זה אתרי תעשיה, שיצרו מפגעים תברואתיים קשים המשפיעים על התושבים: אזור התעשייה ואתר הפסולת הרעילה של רמת חובב מזה, ומתקן גדול של חברת החשמל מזה. הנסיבות ההיסטוריות הללו, מדגישות כותבות המכתב, מטילות על ממשלת ישראל ומוסדות התכנון אחריות מוסרית, תכנונית ומשפטית לקבוע בהקדם מיקום חלופי ועצמאי עבור תושבי הכפר. בהקשר זה, היא מוסיפה, קשה להימנע מהשוואה למדיניות התכנונית הנוגעת להקמתם של עשרות יישובים יהודיים חדשים במחוזות הצפון והדרום ואישורן של עשרות חוות בודדים בנפת אשקלון ובאר שבע. יישובים אלה מונים לעתים קרובות מספר קטן של משפחות, ואף משפחות יחידות בחוות הבודדים. השוואה זו מדגישה את האפליה הקשה כנגד התושבים הבדואים.
לנוכח דברים אלה מבקשות האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום, כי ראש הממשלה והשר אולמרט יעדכנו את החלטת הממשלה, הנוגעת להקמת היישוב לתושבי ואדי אל-נעם, אשר מיקומו המדויק ייקבע על ידי מוסדות התכנון, בשיתוף נציגי התושבים והרשויות המוסמכות.
