היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סבור כי אין להפלות לרעה בני זוג מאותו מין בכל הנוגע לתשלום גימלת שארים. כך עולה מחוות דעתו, שהוגשה באחרונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, בתגובה לתביעה נגד הביטוח הלאומי, שהגישה האגודה לזכויות האזרח. התביעה הוגשה לפני כשנה על ידי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה, בשמו של גיורא רז, שהמוסד לביטוח לאומי סירב לשלם לו גימלת שארים בעקבות מותו של בן זוגו, אשר נפטר לפני כשנתיים. יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה החליט להתערב ולהביע את עמדתו בעניין, לאור החשיבות העקרונית והציבורית של הסוגיה.
היועץ המשפטי לממשלה כותב בחוות דעתו, כי לא ניתן להצדיק מצב, לפיו זכויות של שארים לגימלה לא תוכרנה כלל אך מן הטעם, שהם בחרו לחיות במערכת זוגית חד מינית. זאת על אף לשון החוק, לפיה ההגדרה של "אלמן" חלה רק על גבר, שהיה נשוי לאישה. לעניין זה מדגיש מזוז, כי לאור תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, שנועד להגן על אלמנים ואלמנות בפני מחסור כלכלי, הרי שאין הבדל מהותי בין בני זוג, שהינם בני אותו מין ובין כאלה, שהינם בני מין שונה, ועל כן יש לפרש את החוק לעניין זה כחל גם על בני זוג שמינם חד הוא. גם אלה, הוא מבהיר, עלולים למצוא עצמם במצב של מחסור כלכלי משמעותי לאחר מות בני זוגם. "לא למותר לציין", כותב מזוז, "כי חוק הביטוח הלאומי בא אף להגשים אידאה של צדק, שוויון ועזרה הדדית, והוא ביטא את דאגת המדינה לכלל תושביה… כל פרשנות שתינתן, אפוא, צריך שתעמוד במבחנים שלעיל להגשמת תכלית החוק". מזוז מוסיף ומדגיש, כי פרשנותו לחוק חלה, כמובן, גם על שתי נשים, שקיימו ביניהן חיים של זוגיות. לפרשנות שאימץ היועץ המשפטי לממשלה צפויה להיות השלכה על כלל הקצבאות והגימלאות, המשתלמות לבני זוג, ובהן ביטוח נפגעי עבודה, דמי לידה לבן-זוג במקום ליולדת וביטוח נכות.
גיורא רז ובן זוגו, יעקב ליסבודר, חיו יחדיו במשך 23 שנים, ניהלו משק בית משותף וחיו חיי משפחה לכל דבר, כשהמנוח היה המפרנס העיקרי בתא המשפחתי שהקימו. באביב 2002 אובחנה אצל ליסבודר מחלת הסרטן, והוא נאלץ לעבור סידרה של טיפולים, אשפוזים וניתוחים קשים, שבגללם נאלץ להפסיק את עבודתו בחברת אל-על. לאור מצבו הגופני והנפשי הקשה, החליט רז בסתיו אותה שנה לעזוב גם הוא את עבודתו, וזאת על מנת להקדיש את כל זמנו לבן זוגו החולה ולסעוד אותו. מאז מקבל רז קיצבת זיקנה מהמוסד לביטוח לאומי. לפני כשנתיים, לאחר תהליך ממושך של הידרדרות במצבו של ליסבודר, הוא נפטר. כיום רז אינו מועסק, ואין לו כל הכנסה, למעט קיצבת הזקנה, אשר לאחר קיצוצה עומדת על סכום של כ- 1,300 ₪ בחודש. מספר חודשים לאחר פטירת בן זוגו הגיש רז תביעה לגימלת שארים מהמוסד לביטוח לאומי, וזאת מכוח היותו אלמן של מבוטח. הוא נענה, כי המוסד דוחה את תביעתו, היות שאין הוא עונה על הגדרת "אלמן" לפי חוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר "אלמן" כ"מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה…" ו"אלמנה" כ"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו…". יש לציין, כי גימלת שארים ניתנת גם לידועים בציבור, ולא רק למי שהיו נשואים.
עו"ד יקיר טען בכתב התביעה, כי עמדתו של המוסד לביטוח לאומי, לפיה הוצא התובע מגדר המונח "בן זוג", פירושה הפליה קשה של התובע ושל בן זוגו המנוח על רקע נטייתם המינית. "פרשנות זו", הוא כותב, "משמעה ייחוס ערך נחות לקשר הזוגי החם והאוהב, שנקשר בין התובע למנוח, קשר אשר התקיים משך תקופה ארוכה של 23 שנים. פרשנות זו כמוה כקביעה, כי יחסי האהבה והשיתוף, שבין התובע למנוח, אינם ראויים להכרה, וכל זאת תוך השפלה ופגיעה אנושה בכבודו של התובע על רקע השתייכותו הקבוצתית". עו"ד יקיר מסביר עוד, כי מדובר בהפליה גם על רקע מינם של התובע ושל בן זוגו המנוח, כיוון שאילו היה אחד מבני הזוג אישה, לא היה נמנע המוסד לביטוח לאומי מלשלם לבן הזוג שנותר בחיים את גימלת השארים.
בל` 3536/04
