הפרת זכויות אדם בחברון

לכבוד
עו"ד מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
משרד המשפטים

שלום רב,

הנדון: הפרת זכויות אדם בחברון על ידי כוחות הביטחון ובחסותם – פעולות העולות כדי הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי

פתיח

1. מצבם הקשה של הפלסטינים תושבי העיר העתיקה בחברון בשנים האחרונות, והפגיעות החמורות בזכויותיהם המוגנות, הינם מן המפורסמות. למרות שנושא זה הועלה פעמים אין ספור, לרבות בעתירות שונות שהוגשו לבג"ץ, ולמרות שאי פה אי שם ניתן מענה מקומי מסויים לבעיות שהועלו, המצב ההומניטרי הקשה שבו נתונה אוכלוסייה זו נמשך.

2. ביום 1.3.2004 פנינו אליך בעניין מצבם הקשה של תושבי שכונת תל-רומיידא (העתק מפנייתנו זו מצ"ב כנספח א`). למרות תזכורת שנשלחה ביום 24.6.2004, לא התקבלה, עד כה, התייחסות לפנייתנו.

3. חומרת המצב בעיר העתיקה בחברון נובעת משורה של פעולות פוגעניות, ישירות ועקיפות, בהן נוקטים כוחות הביטחון. יש מקום לציין, כי בשנה האחרונה חל שיפור משמעותי אחד מבחינת האוכלוסייה הפלסטינית, וזאת בעקבות הפסקת השימוש הקבוע בעוצר, לאחר שבמשך מספר שנים הוטל עוצר ממושך על האוכלוסייה הפלסטינית (בעקבות השימוש שעשה המפקד הצבאי במכשיר זה, עתרה האגודה לזכויות האזרח עתירה בינואר 2003 לבג"ץ – בג"ץ 854/03 ד"ר סופיאן עבד אלרחמאן נ` מפקד כוחות צה"ל באיו"ש).

4. עם זאת, כוחות הביטחון ממשיכים לנקוט בשורה של פעולות פוגעניות נגד האוכלוסייה הפלסטינית בחברון, ובהן: מגבלות על תנועת פלסטינים ברחובות מרכזיים בעיר העתיקה, סגירת חנויות בהוראת הצבא, אלימות ופגיעות בלתי מוצדקות בתושבים על ידי כוחות הביטחון, וכשל מערכתי במניעת תקיפות והתנכלויות הנעשות על ידי מתנחלים נגד התושבים הפלסטינים ורכושם (תיאור מפורט של הפעולות הפוגעניות האמורות, ושל השלכותיהן הקשות על חיי התושבים, מובא להלן).

5. בחינת הדברים מלמדת, כי מדובר בבעיה מערכתית, המורכבת מליקויים שונים של מספר מערכות שלטוניות. בחלקם נובעים הליקויים מאופן תפקודם של גורמי הצבא השונים, בחלקם נובעים הם מתפקוד המשטרה ומהיערכותה, בחלקם מחלוקת התפקידים בין גורמים אלה, בחלקם מהנהלים, המנחים את פעולתם, ומשלל גורמים נוספים. נוכח העובדה, שמדובר בתשלובת של ליקויים, המשפיעים זה על זה, ומושפעים זה מזה, נראה כי יש הכרח בטיפול מערכתי ובו בזמני, שיתייחס לבעיה על כל רכיביה.

6. אנו סבורים, כי חומרת המצב ההומניטרי מחד גיסא, והעובדה כי מדובר בתוצאה של כשל משולב של מספר מערכות שלטוניות מאידך גיסא, מחייבים את מעורבותו האישית של היועץ המשפטי לממשלה במציאת הפתרונות הנדרשים, ובהנחיית כלל הגורמים המעורבים לצורך יישומם.

פגיעה בזכויות אדם בחברון – פירוט

א. מגבלות על תנועת פלסטינים בעיר חברון

7. מאז תחילת העימות הנוכחי מטילים כוחות הביטחון על תושבי העיר הפלסטינים מגבלות תנועה קשות ביותר. על פי הכללים המונהגים בשטח במשך 4 השנים האחרונות (!!!), נאסרה תנועתם של פלסטינים באזורים נרחבים של העיר העתיקה בחברון, ששמשו כאזורים המסחריים המרכזיים של העיר.

8. תנועת פלסטינים נאסרה כליל במספר רחובות מרכזיים, ועיקרם – הרחובות המקשרים בין קרית ארבע למערת המכפלה, ולמרכזי ההתנחלות היהודית בעיר חברון. דרכים אלה כוללות את רחובות תל-רומיידא, רחוב א-שוהאדא, ואדי אל נסארה, ורחוב הסהלה. סימון הרחובות האסורים לתנועת פלסטינים מופיע במפה המצורפת של מרכז העיר חברון (העתק המפה מצ"ב כנספח ב`).

9. ברחובות השלאלה הגדולה והקטנה, נאסרה התנועה לכלי רכב פלסטיניים. לרחובות אחרים, ובהם רחובות שכונת ג`אבר, לא מתאפשרת הגעת כלי רכב, עקב חסימת כל הכבישים המובילים אליה.

10. על מנת לאכוף את איסורי התנועה ומגבלות התנועה, הוצבו ברחבי "האזורים האסורים" מחסומים מאוישים, וחסימות קבועות (בטונדות). כן הוצבו שערי ברזל החוסמים את המעבר ברחובות רבים המובילים לרחובות האסורים בתנועה.

11. על פי הכללים הנאכפים על ידי כוחות הביטחון, התנועה ברחובות האמורים מותרת ליהודים בלבד. ואכן, כל תכליתם של איסורי תנועה אלה היא לאפשר ליהודים המתגוררים בעיר חברון, או ליהודים המעונינים לבקר בה, לנוע ולטייל ברחובות אלה בחופשיות ובביטחה, ולהבטיח להם שגרת חיים תקינה.

12. ואולם, על מנת להבטיח את שגרת החיים התקינה של האוכלוסייה היהודית, משבש המפקד הצבאי לחלוטין את שגרת חייה של האוכלוסייה הפלסטינית. כתוצאה מסגירתם של רחובות מרכזיים בפני פלסטינים, שובשה התנועה עבור האוכלוסייה הפלסטינית באופן קשה. כך למשל, פלסטיני המבקש להגיע לצדו השני של רחוב א-שוהאדא נאלץ לשם כך להקיף את כל מרכז העיר, לעבור מחסומים ולטפס בעליות. וכך תואר המצב בעדות של חייל ששרת בחברון:

"יש עיר, באמצע חוצה אותה כביש שמישהו יום אחד החליט: "הכביש הזה הוא נכס אסטרטגי". במילים אחרות, אנחנו צריכים אותו. . . אז אסור יותר לפלשתינאים לעבור שם. אז מה עושים? מקיפים. . . זאת אומרת, בן אדם שרוצה לבקר את הבן דוד שלו בצד השני של הכביש – וזה כאלו עליות – יקיף את כל מרכז העיר כדי שהוא יוכל לעבור. כמובן, שבדרך הוא ייתקל באין ספור מחסומים. זה לא אורח חיים תקין. אי אפשר לחיות ככה, אי אפשר לנהל את היום יום הפשוט ביותר. . ." (עמ` 8, לתמליל עדויות חיילים שפורסמו במסגרת "שוברים שתיקה – לוחמים מספרים על חברון". העתק מתמליל עדויות החיילים שפורסמו מצ"ב כנספח ג`).

13. ואולם, מעבר לפגיעה בחופש התנועה של האוכלוסייה הפלסטינית בחברון, גורמות פעולות אלה לשלל פגיעות חמורות נוספות, ובהן:

14. חסימת הגישה לבתי התושבים – כל הכניסות לבתיהם של התושבים המתגוררים לאורך רחוב א-שוהאדא נחסמו, והכניסה דרכם נאסרה. כתוצאה מכך, נאלצים תושבים אלה למצוא להם "דרכים חלופיות" להיכנס לביתם, שכוללות על פי רוב, מעבר דרך גגות שכניהם, וטיפוס קשה. גזירה זו מוטלת על מאות אנשים, ובהם זקנים, חולים וילדים, משך כל ימות השנה במהלך ארבע השנים האחרונות.

במצב דומה נמצאות אף מספר משפחות פלסטיניות המתגוררות מתחת להתנחלות היהודית בתל-רומיידא. הכניסה לבתיהן של משפחות אלה נחסמה, בשל קרבתה לבתיהם של המתנחלים. כתוצאה מכך, נאלצים התושבים לטפס על גדרות וסולמות על מנת להגיע לבתיהם. למרות פניות חוזרות מטעמנו, ולמרות מספר ביקורים שנערכו במקום מטעם המת"ק, עד כה לא הוסרו החסימות, ולא רופאה הפגיעה.

15. שיתוק המסחר באזור וסגירת חנויות – כל החנויות המצויות לאורך רחובות א-שוהאדא ותל-רומיידא סגורות ומסוגרות. חלקן על פי צו של המפקד הצבאי, וחלקן אף ללא צו. בין כך ובין אחרת, איסור התנועה ברחובות משמעו – סגירתן הכפויה של כל החנויות המצויות לאורכו.

איסור התנועה ברחוב א-שוהאדא גורם לשיבוש יכולת התנועה בכל האזור כולו. כחלק מאכיפת איסור התנועה ברחוב זה, כל הרחובות המובילים אליו, שהיו עד לפרוץ העימות הנוכחי רחובות שוק הומים, נחסמו כולם בשערי ברזל. מצב דברים מצטבר זה – של איסור התנועה ברחוב א-שוהאדא, וסגירתם של כל הרחובות המובילים אליו בשערי ברזל – מטיל מכת מוות על המסחר ברחובות אלה, שכן נפש חיה אינה מגיעה אליהם עוד.

16. מובלעת תל-רומיידא – לאזור תל-רומיידא כולו רשאים להיכנס אך אלה המתגוררים באזור זה, והמופיעים ברשימות הצבא. גם לאנשים אלה, הכניסה מותרת רגלית בלבד, ואין הם מורשים להשתמש ברכביהם, אותם הם נאלצים להחנות באזורים אחרים של העיר. מזה 4 שנים, שאין איש יכול לבקרם בבתיהם, ללא אישור מראש של הצבא, המתקבל דרך מפקדת התיאום והקישור. כך יוצא, שעל מנת לקבל שירות כלשהו, מבעל מקצוע, או מאיש שירותים, נדרשים תיאומים ואישורים מראש, שאינם מתקבלים בקלות.

ב. איסור על פתיחת חנויות


בסמוך להתנחלויות היהודיות

17. נוסף על החנויות האמורות לאורך הרחובות האסורים בתנועת פלסטינים כליל, אוסר המפקד הצבאי על פתיחתן של חנויות נוספות ברחבי העיר חברון, המצויות בסביבת ההתנחלויות היהודיות.

18. בין החנויות שהצבא אוסר על פתיחתן נמנות חנויות בשוק אלקזזין, בבאב אל חאן, בחוזק אל פאר, והחנויות מתחת ל"בית רומנו" ול"בית הדסה".

19. המדובר בחנויות שפתיחתן נאסרת על ידי המפקד הצבאי מזה שנים ארוכות. יש לציין, כי המפקד הצבאי ביטל איסור שהוטל על פתיחת מרבית החנויות ברחובות השאלאלה הקטנה והגדולה, בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח (בג"ץ 7007/03 קוואסמי נ` מפקד כוחות צה"ל באיו"ש). ואולם, כאמור, חנויות רבות נוספות, שהנסיבות והשיקולים לגביהן אינם שונים מאלה בגינם שינה המפקד הצבאי טעמו, והורה על ביטול האיסור בנוגע לחנויות בדרך השאלאלה, עדיין נותרות סגורות בהוראת המפקד הצבאי.

ג. אלימות ופגיעות בלתי מוצדקות בזכויות אדם


ע"י כוחות הביטחון

". . . הקלות שבה אתה עושה בעצם מה שאתה רוצה בלי שום פיקוח מעליך. . . . בעצם נראה לי שמה שהפריע לי והכי הפחיד אותי בחברון זה הכוח שאין עליו שום ויסות ושליטה ומה שהוא גורם לאנשים לעשות. . ." (עמ` 5, לתמליל עדויות החיילים, שם).

20. ואכן, הנוכחות המוגברת של כוחות צה"ל בחברון גוררת עמה מקרי אלימות ותופעות רבות של שימוש מוגזם ובלתי מוצדק בכוח ובסמכויות שהופקדו בידיהם. אלימות, חיפושים בבתי תושבים, פלישות לבתים, הטרדות, עיכובים של עוברי אורח ויחס משפיל, הפכו זה מכבר לחלק מהמציאות היומיומית של התושבים הפלסטינים בחברון.

21. תושבים פלסטינים רבים מתלוננים על כניסות תכופות של חיילים לבתיהם בתואנה של צורך בביצוע חיפוש. הסובלים העיקריים הם התושבים הפלסטינים המתגוררים בסמוך להתנחלויות (ראו עדויות תושבים הנכללות בדו"ח בצלם "אזור H-2, חברון – עזיבה של פלסטינים כתוצאה מנוכחות המתנחלים בעיר", אוגוסט 2003).

22. עדויות החיילים מאשרות את השימוש השרירותי שעושים הכוחות בסמכות פוגענית וקשה זו של עריכת חיפושים בבתי תושבים:

"צוות של שישה אנשים יום יום ככה עוברים על הגגות ונכנסים לבית. מתחילים לחפש את הכניסות, את היציאות, שמים את כל המשפחה בחדר אחד. . . בין אם זה ביום או אם זה בלילה, בכל שעה שרק מתחשק לי, בוחרים בית על פי המפה, עפ"י מצב גיאוגרפי שלנו, של החוליה כרגע. נראה לנו, בא לנו, תפאדל נכנסים. . ." (עמ` 9-10 לתמליל עדויות החיילים, שם).

23. בחודשים האחרונים נוספו על "חיפושי הבית" גם פלישות ממושכות יותר של חיילים לבתים. חיילים נכנסים לבתים, מרכזים את המשפחה בחדר אחד, ושוהים בבית שעות ארוכות (לעיתים עד 8 שעות), בלא שלפעולה יש תכלית או סיבה מוצדקת כלשהי. בחלק מהמקרים החיילים נצפו כשהם ישנים בבית, בלא שערכו חיפוש, ולו למראית עין. אין זה עוד סוד, שכל מטרתן של פעולות אלה, ופעולות הטרדה נוספות, היא "להראות נוכחות", קרי, להטיל אימה ופחד בלב התושבים. ויהיו גם אלה שיאמרו, שתכלית נוספת של פעולות אלה היא, הפיכת חייהם של התושבים לסיוט.

24. למעלה מ-30 גגות של בתים פרטיים בעיר חברון, רובם המוחלט באזור H-2, נתפסו על ידי הצבא, על מנת שישמשו כמוצבים צבאיים (גגות רבים נוספים משמשים את החיילים לצורכי מעבר, ונאסר על התושבים להשתמש בהם). על המשפחות שגג ביתן נתפס נאסר להשתמש גם בקומה שמתחת לגג. כתוצאה מכך, משפחות גדולות, שבמקרים רבים אף לפני כן חיו בתנאי מחייה דלים, נאלצות להתפנות מאזורים בביתם, ולהידחק למרחב מחייה מצומצם עוד יותר. ואולם, בכך לא תם מקור סבלם של האנשים. בנוסף, "זוכות" משפחות אלה להטרדות קבועות מצד החיילים. יש והמדרגות העולות לגג המבנה עוברות דרך בית המשפחה. או אז, סובלים בני הבית מחדירה לביתם כל אימת שהחיילים עולים לעמדה או יורדים ממנה. במקרים אחרים, סובלים בני הבית אך מחיפושים תכופים (פעם-פעמיים בשבוע כעניין שבשגרה), ומנזקי לוואי אחרים, כגון נזקים לרכוש, מוזיקה רועשת, אשפה ואף שתן של החיילים.

25. תופעה חמורה נוספת, הגורמת לשיבוש חייהם של התושבים הפלסטינים, היא תופעת ה"עיכובים לצורך בדיקת תעודות זהות". כל עובר אורח, בכל שעה משעות היום, נתון, בהתאם לשרירות ליבו של החייל, לאפשרות כי יעוכב. משך העיכוב אינו קבוע, ויכול לנוע בין 5 דקות לשעתיים.

". . . המ"פ שלי קבע מכסה של עשרים תעודות זהות שצריך לבדוק במהלך שמירה. . . והוא עוד גם כן קבע, וזה הקטע של הניסיון להיות נאורים: בן אדם שמחכה עשרים דקות, חצי שעה אז אפשר לשחרר אותו. אחרי הכל לפי הבנתי, האנשים שכן מחליטים להזמין לתחנת משטרה הם לא מחבלים או משהו כזה אלא כנראה משת"פים. אם הם היו מחבלים כנראה שלא היו נותנים להם ללכת מפה ועד לתחנת המשטרה. בכל מקרה, בשלב כלשהו זה התחיל להיות דבר נורא מלהיב בפלוגה לעשות תחרות ולבדוק כמה שיותר תעודות זהות בזמן שמירה. . . וכל זה גם נוצר לא בגלל כורח בטחוני כלשהו, אלא בגלל שהחיילים תפשו אינרציה ודרך מעניינת להעביר את השמירה" (עמ` 6, לתמליל עדויות החיילים, שם).

26. ויש להזכיר, מדובר באנשים, גברים, נשים, זקנים וילדים, עוברי אורח, ההולכים ברחובות עירם, בדרכם לבית הספר, לחנות, לבן משפחה, לרופא, בחזרה לביתם או לכל עניין אחר. בכל רגע כזה, עשויים הם להיות מזומנים על ידי החייל ולהיות מעוכבים על ידו, עד אשר יתרצה או עד שיקבל "אישור" בקשר. על פניו ברי, כי מדובר בשימוש פסול בסמכות העיכוב.

27. לכאורה, נראה שמדובר בפגיעה זניחה יחסית בזכויות אדם. ואולם, שרירות הלב, ותכיפות התופעה הופכים גם אותה לאחת הפעולות הפוגעניות, בהן משתמשים כוחות הצבא, אשר תורמות להרחקתה של האוכלוסייה הפלסטינית מהאזור המרכזי של העיר העתיקה.

28. התופעות שנסקרו לעיל, אין בהן כמובן כדי למצות את הפגיעות מהן סובלת האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית בחברון, מפעולות ישירות של כוחות הביטחון, על לא עוול בכפה. חומרת התופעות וחומרת ההתעמרות וההתאכזרות לאוכלוסייה משתנה מזמן לזמן בתלות באופייה ובמנהגיה של היחידה המוצבת בעיר.

29. בידי המפקד הצבאי מצויות אפשרויות רבות על מנת להתמודד עם שלל ההפרות שמבצעים שלוחיו. לצערנו, למרות שמדובר בהפרות שיטתיות המבוצעות על ידי חיילים בעידודם ובהנחייתם של מפקדיהם הישירים, לא ראינו, כי דרגים בכירים יותר בצבא פועלים לשנות את דפוסי ההתנהגות שהשתרשו. כך למשל, פנייתנו לפתיחה בחקירת מצ"ח עקב פלישה חסרת סיבה לבית משפחה, או גרימת נזק בזדון לרכבו של תושב פלסטיני נדחתה, בלא טעם מניח את הדעת (פנייתנו, תשובת פרקליט פיקוד מרכז, וערר שהגשנו על החלטתו, מצ"ב למכתב זה, כנספח ד`). עם זאת, לא נמסר לנו על כל פעולה אחרת שננקטה לצורך התמודדות עם תופעות פסולות אלה.

30. בין הצעדים שמן הראוי לנקוט בנסיבות אלה:

30.1 הוראות בדבר סמכויות החיילים כלפי האוכלוסייה האזרחית, יהודית ופלסטינית כאחת – העברת הוראות ברורות לחיילים בדבר סמכויותיהם וחובותיהם, תוך מתן דגש על חובותיהם לשמור ולכבד את זכויותיה של האוכלוסייה האזרחית, על חובתם להגן עליה, יהא שיוכה הלאומי או הדתי אשר יהא, ועל האופן שבו רשאים הם לעשות שימוש בסמכויות הרגישות שניתנו בידיהם. כך למשל, מחובתו של המפקד הצבאי להבטיח כי לא ייעשה שימוש בסמכויות הפוגעניות של חיפוש בבתי אנשים, תפיסת בתים וכד` בלא שמתקיימות נסיבות המצדיקות באופן ברור שימוש בסמכויות אלה.

30.2 בחינה דחופה של תפיסת הבתים והגגות השייכים לתושבים פלסטינים על ידי כוחות הצבא – הפגיעה החמורה בזכויות אדם הנגרמת כתוצאה מתפיסות אלה, והיקף התפיסות בעיר, מחייבות בחינה רצינית הן של נחיצותן האמיתית, והן באשר לחוקיותן של תפיסות אלה.

30.3 קביעת דרכי אישור ודיווח על כל שימוש בסמכות להיכנס לבתים לצורך ביצוע חיפוש, ובסמכויות אחרות הכוללות פגיעה בזכויות מוגנות.

30.4 חובת חיילים להזדהות – חיובם של חיילים להזדהות (בדרך זו או אחרת), עת הם מפעילים סמכויות כלפי האוכלוסייה האזרחית, כחלק מתפקידה של המערכת לבסס ולהפנים את מושג האחריות האישית למעשים.

30.5 נציב לקבלת תלונות מתושבים נגד חיילים – הצבתו של ממונה בלתי תלוי לקבלת תלונות מתושבים בגין מעשי אלימות ופגיעות אחרות שנגרמו להם על ידי חיילים. על מנת שיוכל למלא את התפקיד כנדרש, יש לעמוד על כך, שהממונה יהיה נפרד פיזית ומנהלית, מיחידות החיילים המשרתות במקום.

30.6 פתיחה בחקירות והעמדה לדין – עריכת חקירות, והעמדה לדין משמעתי או פלילי, בגין אירועי אלימות, התנכלויות, גניבות, השחתה, וכל שימוש פסול אחר בסמכויות על ידי חיילים.

30.7 בחירת אנשים המתאימים להימנות על כוחות הביטחון בעיר – הקפדה בבחירת האנשים המתאימים למלא את המשימה של שמירת הסדר והביטחון בעיר, ושקילת האפשרות להציב במקום חיילים מבוגרים יותר, אשר קיים סיכוי שידעו להתנהג באופן מכובד וראוי עם האוכלוסייה האזרחית.

30.8 מניעת שיבוצם של חיילים ו/או שוטרים הבאים מקרית ארבע או מחברון, לשירות במסגרת כוחות הביטחון בחברון.

ד. כשל מערכתי במניעת תקיפות מתנחלים


נגד התושבים הפלסטינים ורכושם

31. תושבי העיר חברון, המתגוררים בסמוך להתנחלויות היהודיות, מדווחים על תקיפות והתנכלויות חוזרות ונשנות של מתנחלים, אשר הפכו זה מכבר לחלק משגרת חייהם. תיאור כללי של המצב ניתן למצוא בדבריו של מר יאן כריסטנסן, מי ששימש כראש כוח המשקיפים בחברון: "המתנחלים יוצאים כמעט מדי לילה ופוגעים במי שגר לידם, שוברים חלונות וגורמים לנזקים…" (ארנון רגולר, "ראש כוח המשקיפים בחברון: בעיר מתבצע טיהור", הארץ 16.2.2004, העתק הכתבה מצ"ב, כנספח ה`).

32. ההתנכלויות הקבועות כוללות תקיפות וזריקת אבנים לעבר עוברי אורח, זריקת חפצים שונים (ובהם אבנים, אשפה, חול, מים, כלור, וחפצים חדים), השחתת רכוש מכוונת של נכסים המצויים בסביבתם (השחתת חנויות, דלתות, ניפוץ חלונות, כריתת עצים) ועוד. תושבים בתל-רומיידא, למשל, סובלים מהתקפות קבועות, הכוללות יידוי אבנים, זריקת חפצים ואשפה, ותקיפות פיזיות, הן בזמן שהם נמצאים בביתם והן כשהם עוברים ברחובות הסמוכים לבתיהם.

33. במהלך חודש הרמדאן, שחל לאחרונה, נהגו מתנחלים ליידות אבנים באופן קבוע לעבר בתי התושבים, דווקא בזמן הסעודה לשבירת הצום. ביום 5.11.2004 ערכו מתנחלים מתקפה מסיבית יותר נגד תושבים בתל-רומיידא. בעקבות אירוע זה, הורגשה נוכחות גדולה יותר של חיילים שהביאה להפסקת התקיפות. עם זאת, לא ידוע על חקירות פליליות שנפתחו בעקבות האירועים, וזאת למרות שלנפגעים אין כל קושי לזהות את זורקי האבנים.

34. כתוצאה ממעשי איבה ואלימות אלה, סוחרים רבים שחנויותיהם מצויות בסמיכות להתנחלויות היהודיות אינם מעיזים לפתוח את חנויותיהם, קונים חוששים להגיע לאזור פן יפגעו, ותושבים שיכלו להרשות לעצמם עזבו את בתיהם. כל היתר, שמרביתם הנם תושבים שידם אינה משגת לשם החלפת מקום מגוריהם, ממשיכים לספוג ולסבול מהתנכלויות ואלימות שיטתית המופנית כלפיהם וכלפי רכושם.

35. למרות שתופעת האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים הנה תופעה ידועה, המתמשכת מזה שנים רבות, לא מצאנו כי הכוחות האמונים על השלטת החוק והסדר בשטחים מצאו לנכון לנקוט בפעילות רצינית לבלימת התופעה. נראה, כי בדיקה פשוטה של כל תיקי החקירה שנפתחו, כתבי האישום שהוגשו, ותוצאותיהם, יכולה לספק תמונה טובה, של תופעת תת האכיפה. מיעוט מקרי החקירה וההעמדה לדין בולט במיוחד נוכח היקף האלימות, התמשכותה על פני שנים ארוכות, וחומרת תוצאותיה.

36. בראש הגורמים לתת אכיפה זו, עומדת, ככל הנראה תפיסת כוחות הביטחון את האוכלוסייה הפלסטינית כולה כ"אויב". לגישה זו מצטרף גם חוסר הרצון הבולט של כוחות הביטחון להתעמת עם "היישוב היהודי".

ואולם, לגורמים בסיסיים אלה, מצטרפים גם מספר גורמים נוספים, התורמים לחוסר יכולתה של האוכלוסייה הפלסטינית לפנות לעזרתם של כוחות הביטחון:

37. האחד, בעיית נגישות של האוכלוסייה הפלסטינית למשטרה לצורך הגשת תלונות. תחנת המשטרה בחברון מצויה בסמוך למערת המכפלה, אזור האסור כיום לתנועת פלסטינים. התחנה אליה מופנים התושבים היא תחנת המשטרה בגבעת האבות. מעבר לכך שמדובר בתחנת משטרה המרוחקת ממקום מגורי התושבים, ומעבר לתנאים הפיזיים הלא נעימים המצפים לתושבים הפלסטינים (המתנה מחוץ לתחנה, שעשויה להימשך שעות, עד שיורשו להיכנס דרך הכניסה האחורית) תושבים מלינים על כך, שגם כאשר החליטו להגיש תלונה במשטרה נתקלו בגישה עוינת, בעיכובים של שעות ארוכות ביותר, ובהשפלות. לא פעם, טריקת טלפון הייתה המענה היחיד שקיבלו תושבים, כאשר במספר מקרי חירום ניסו לפנות לעזרת המשטרה.

38. השני, היעדר אמון בתועלת שעשויה לצמוח מהגשת תלונות. תלונה רווחת הנשמעת מפי תושבים רבים היא, כי אין הם מוצאים עוד טעם בהגשת תלונות במשטרה, שכן לא ידוע להם ולו על מקרה אחד, שבו בעקבות תלונה שהגישו, ננקטו פעולות רציניות על ידי מערכת אכיפת החוק שהגיעו לידי הרשעה והענשת הפוגעים.

39. אל תת האכיפה במישור הפלילי, מתווספת הבעיה של אי תפקוד כוחות הביטחון.

קיימות עדויות רבות, ולרבות עדויות חיילים ששרתו בחברון לכך (ראו למשל תמליל העדויות), שחיילים שהיו עדים לאירועי תקיפה או התנכלות מצד מתנחלים כלפי תושבים פלסטינים, עמדו בחוסר אונים מוחלט למולם: לא פעלו כמתבקש לשם הפסקת התקיפה, ולא נקטו בפעולות הנדרשות לצורך קידום המשך הליכי החקירה (עיכוב חשודים, מסירת עדויות, תיעוד הזירה וכו`). חידלון זה איננו נוגע אך לכוחות הצבא. מעדויותיהם של החיילים עצמם עולה, כי כוחות המשטרה מסרבים להיכנס לתוך תחום ההתנחלויות, מחשש להיתקלות ולעימות עם המתנחלים המתגוררים במקום (ראו למשל, עמ` 15-16 לתמליל עדויות החיילים).

40. תלונה נפוצה הנשמעת מפי התושבים היא, כי המתנחלים יוצאים וזורקים לעברם ולעבר בתיהם חפצים מתוך העמדות הצבאיות ממש. כך למשל, תושבים מדווחים כי מתנחלים משתמשים בגשרים המשמשים את נקודות התצפית הצבאיות שהוצבו ליד בית הדסה, וליד שכונת אברהם אבינו, על מנת לזרוק מהן חפצים שונים ואבנים לעבר הרחובות הסמוכים ולעבר בתי התושבים.

נסיבות אלה, בהן התושבים נוכחים, שכוחות הביטחון יודעים ורואים את תקיפות המתנחלים, אך לא עושים דבר, מוסיפות לתחושת חוסר התועלת שבהגשת תלונות למשטרה. ואכן, קשה להשתחרר מהתחושה, כי לו אכן היה בדעת כוחות הביטחון לפעול להפסקת התקיפות, הרי שיש בידיהם כל המידע והכלים על מנת לעשות זאת.

41. אל מול תמונת החידלון של כוחות הצבא והמשטרה במקרים אלה, אין לנו אלא להביא דוגמא מאופן פעולתם של אותם כוחות, עת מדובר בפעילות אלימה שמקורה באוכלוסייה הפלסטינית. לפי מידע שנמסר לנו, בעקבות אירוע של זריקת אבנים לעבר מתנחלים, שאירע לפני כחודשיים ימים, הטילו כוחות הצבא, עוד באותו היום, עוצר על כל התושבים המתגוררים במורדות שכונת אבו סנינא, שבסביבתה נזרקו האבנים. כוחות הצבא הורו לכל תושבי השכונה לצאת מבתיהם ולהתרכז במחסום באב אל-חאן, לשם בדיקות, ככל הנראה עד אשר יתגלו האשמים.

42. הפעולות האפשריות לריפוי הפגמים הרבים בהם לוקה מערך האכיפה כוללות:

42.1 איחוד המנגנונים האמונים על אכיפת החוק והסדר הן כלפי האוכלוסייה הפלסטינית והן כלפי האוכלוסייה היהודית המתגוררות בעיר חברון, והשוואת הכללים והנהלים החלים על פעולות המניעה, החקירה וההעמדה לדין של שתי האוכלוסיות.

42.2 הנגשת המשטרה לאוכלוסייה הפלסטינית – בכלל זאת, הצבת תחנת משטרה במיקום ובתנאים המתאימים לצורך מתן שירות נאות לאוכלוסייה הפלסטינית.

42.3 חידוד מחויבות המשטרה והשוטרים למתן שירות נאות ומקצועי לכל הנזקק לעזרתם, תהא לאומיותו ודתו אשר תהא. בכלל זאת, מתן הנחייה כי שוטרים יגיעו לזירת האירוע במקרי חירום, ובכל אותם מקרים בהם נהוג שכוחות משטרה מגיעים למקום (לצורך איסוף ראיות ובדיקת הזירה, עיכוב חשודים וכד`).

42.4 מתן הנחיות ברורות לחיילים המשרתים בחברון – בדבר חובותיהם לפעול להפסקתן המיידית של פעולות אלימות, בלא אבחנה הנעוצה בזהותו של האדם המבצע את העבירה או החשוד בביצועה. כן יש צורך במתן הנחיות ברורות לחיילים באשר לסמכויותיהם לעיכוב עבריינים וריסונם, גם כאשר מדובר בחשודים יהודים.

42.5 קביעת חובת דיווח – חיוב כוחות הצבא הפרושים בעיר לדווח על כל אירוע של אלימות המופנה כלפי הגוף או הרכוש. כן יש לקבוע נוהל ברור של העברת דיווחי החיילים לידיעת הרשות האמונה על ביצוע חקירות, ומתן הוראה לפתיחה בחקירות בעקבות דיווחים אלה.

42.6 מעקב ותיעוד פעולות אלימות באמצעות מצלמות – שימוש במצלמות קיימות המוצבות בכל המתחמים האמורים, והצבת מצלמות נוספות כנדרש, לצורך מעקב ותיעוד, בין היתר, גם של תקיפות והתנכלויות המבוצעות על ידי מתנחלים כלפי התושבים הפלסטינים. כך למשל, יש מקום להצבת מצלמות לאורך רחובות תל-רומיידא, המועדים כאמור לביצוען של התקפות על עוברי אורח.

42.7 צמצום האפשרויות לזריקת חפצים מההתנחלויות היהודיות לעבר הרחובות והבתים הסמוכים – בין היתר, באמצעות חסימת גישתם של תושבי ההתנחלויות לכיוון הרחובות הסמוכים. כך למשל, ניתן לחסום את הפתחים והמעברים המאפשרים לתושבי בית הדסה, ושכונת אברהם אבינו, לזרוק חפצים לעבר הרחובות והבתים הסמוכים.

42.8 איסור נשיאת נשק – אכיפת הכללים המסדירים חלוקתו של נשק צה"לי על ידי אזרחים, ובמיוחד איסופם של הנשקים ממי שהיו מעורבים בפעילות אלימה.

סיכום

43. כל אחת מהפגיעות הנגרמות לאוכלוסייה הפלסטינית בחברון עליהן עמדנו לעיל, קשה היא. ואולם הצטברותן של הפגיעות מביאה לכך, שחייהם של התושבים הפלסטינים באזור, הנתון לשליטת הצבא, הפכו לבלתי נסבלים במידה כזו, שרבים מהם נאלצו לעזבו. אזור זה כולל חלק ניכר ביותר של העיר העתיקה בחברון, ונמנים עליו אזור תל-רומיידא, רחוב א-שוהאדא, ואדי אל נסארה, באב אל חאן, רחוב הסהלה, שכונת ג`אבר ושכונת אל קזזין.

44. כפועל יוצא מפעולותיהם של כוחות הביטחון, נהפך האזור הנתון לשליטתם לאזור רפאים. האזור, שבחלקו הגדול שימש, עד לפני תחילת האינתיפאדה הנוכחית, כאזור המסחרי המרכזי של העיר חברון, ננטש מקוניו, מסוחריו, ואף מרבים מתושביו.

45. פעולות אלה של כוחות הביטחון ותוצאתן האמורה מהוות הפרה קשה של החובות, המוטלות על המפקד הצבאי על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, על פי משפט זכויות האדם הבינלאומי, ועל פי המשפט המינהלי והחוקתי הישראלי.

46. מבחינת פעולותיו של המפקד הצבאי בעיר מתקבלת התמונה, כי למרות שמדובר בשתי אוכלוסיות אזרחיות, הנתונות לשליטתו ולהגנתו של המפקד הצבאי, ולמרות חובותיו הברורות על פי המשפט הבינלאומי, פועל הוא למתן הגנה לאוכלוסייה היהודית בלבד, תוך מתן עדיפות מוחלטת להגנה עליה ועל זכויותיה. ואכן, מצב דברים לקוי זה נובע מהגדרת המשימות הבסיסית, כפי שהיא נתפסת על ידי כוחות הביטחון. על פי תפיסה זו, התכלית המרכזית והעיקרית של נוכחותם במקום היא אחת – שמירה על היהודים, המתגוררים במספר מרכזים בלב העיר חברון, ועל יכולתם ליהנות מאורח חיים תקין, הכולל את מימוש מכלול הזכויות והאינטרסים, שאוכלוסייה זו מבקשת לקדם. בה בעת, לזכויות האדם המוגנות של תושבי העיר הפלסטינים לא ניתן משקל כלשהו. כך יוצא, שעל מנת לאפשר את אורח החיים התקין של יהודים, המעוניינים להתגורר בעיר חברון, הרס ושיבש המפקד הצבאי את חייהם התקינים של תושבי העיר הפלסטינים, והפכם לבלתי נסבלים באופן קיצוני.

47. לא זו אף זו, מהעדויות המצטברות עולה החשד, כי הפיכת חייהם של הפלסטינים באזורים הסמוכים להתנחלויות היהודיות ובאזורים הסובבים את הדרך, המקשרת בין קרית ארבע למערת המכפלה, לבלתי נסבלים, איננה מקרית, ונראה, כי העדפתו הברורה של המפקד הצבאי היא, ליצור "מרחב ביטחון" בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית, באמצעות פינויה של האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת והחיה במרחב זה.

48. מהאמור לעיל עולה, כי המגבלות והפגיעות המוטלות על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, הינן בלתי סבירות באופן קיצוני, ונגועות בשיקולים פסולים. ככל שידוע לנו, בכל התקופה האחרונה לא נרשמו כל פעולות אלימות (ולמצער, מספרן שואף לאפס) כלפי היהודים בחברון. למרות זאת, מגבלות התנועה הקשות, סגירת החנויות בכל האזור, והפעולות הפולשניות והאגרסיביות, שנוקטים הכוחות כלפי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, נמשכות.

49. בנסיבות אלה, נדרשת התערבות דחופה על מנת להפסיק ולמנוע את הפרות זכויות האדם, הנגרמות מפעולותיהם וממחדליהם של כוחות הביטחון, האמונים מטעמו של המפקד הצבאי, ומטעמה של מדינת ישראל כמעצמה הכובשת, על הסדר והביטחון בעיר.

50. והערה נוספת. סבורים אנו, כי לשם התרשמות אמיתית ומלאה לגבי חומרת הדברים מחד גיסא, ולגבי הצעדים בהם יש לנקוט לשם התמודדות עמם מאידך גיסא, אין כמו מראה עיניים ומשמע אוזניים. לשם כך אנו ממליצים, כי במסגרת בחינת הנושא, ייערכו ביקורים בעיר חברון, ושיחות עם תושבים, עם חיילים, המוצבים בעיר כיום ו/או ששירתו בעבר, ועם משקיפי TIPH. על מנת שהמפגשים עם התושבים והחיילים ישקפו את הנעשה כהווייתו קיימת חשיבות לכך, שהם ייערכו בנסיבות, שיאפשרו התבטאות חופשית. האגודה לזכויות האזרח מוכנה להושיט כל סיוע לצורך קיום מפגשים כאמור עם התושבים המקומיים.

51. נוכח כל האמור לעיל, ולנוכח חומרת הדברים, אנו מבקשים, כי תנחה את כל הרשויות הרלבנטיות, ובכללן את גורמי הצבא, המשטרה והפרקליטות, לנקוט בכל הצעדים הנדרשים לשם הסרתן של הפגיעות הקשות, מהן סובלת האוכלוסייה הפלסטינית בעיר חברון, ובכללם:

• ביטול המגבלות על תנועת פלסטינים בתוך העיר חברון.
• הפסקת סגירתן הכפויה של חנויות, ובהן חנויות המצויות באזורים אלה: שוק אלקזזין, באב אל חאן, חוזק אל פאר, החנויות מתחת ל"בית רומנו" ובסביבתו, והחנויות מתחת ל"בית הדסה".
• נקיטה בכל הצעדים הנדרשים לשם הפסקת הפגיעות הנגרמות לתושבים על ידי כוחות הביטחון (ר`, למשל, האמצעים, שפורטו בסעיף 30 לעיל).
• נקיטה בכל הצעדים המתבקשים לשם מניעת תקיפות מתנחלים נגד התושבים הפלסטינים ורכושם (ר`, למשל, האמצעים, שפורטו בסעיף 42 לעיל).

לטיפולך ולתשובתך הדחופים נודה.

בכבוד רב,
לימור יהודה, עו"ד